אהבה טהורה

אחרי החושך הכי גדול, החשיכה הכי אפלה שישנה, בא האור (כך, על פי הגמרא). והאמת, זו נחמה גדולה מאוד לדור שלנו, דור שסובל מחשיכה רוחנית איומה – שהאור המיוחל הזה יגיע בקרוב.

ובתקופות חשוכות, ובעיקר בכאלה שהן חשוכות יותר מן ‘הרגיל’, היצר הרע מתגבר פי כמה וכמה. לא מעט אנשים אמרו לי שהם היו מעדיפים להיוולד בסיביר הקפואה או לחיות בג’ונגלים המסוכנים, רק לא להתמודד עם האתגר הגדול, אם כי המיוחד והיפה – היהדות, ולו רק בגלל הקושי שהם חווים בקיומה ובלחיות אותה בימים אלה, עם כל הקשיים המלווים את עם ישראל מבית ומבחוץ.

לכל אחד מאיתנו ישנה משימה, תפקיד חשוב מאוד בעולם הזה. אך איך נדע אם אנחנו אכן ממלאים אותו?

אבחון קל וקצר מעניק לנו את התשובה, כל מה שאנחנו צריכים לעשות הוא לשאול את עצמנו: האם יש לי שלום בית?

ולא סתם, כי בעצם התשובה לשאלה זו נגלה דבר מעניין מאוד על סדר העדיפויות שלנו בחיים. אם התשובה היא “לא”, אז הדבר הראשון שמתבקש מאיתנו הוא לבדוק את סולם העדיפויות שלנו, לראות היכן מונחים הדברים, מה בראש ומה בתחתית (מן הסתם נגלה שהרבה דברים חסרי משמעות עלו לשלבים העליונים של הסולם, אותם צריך להוריד או לסלק בהקדם האפשרי) ולשים את כל הפוקוס על שלום הבית ויצירת חיי נישואין מאושרים ושמחים.

למה? כי אין שום דבר יותר חשוב מזה, אפילו לא לימוד התורה של האדם. האם זו נשמעת הכרזה דרסטית? ממש לא. שלום בית הוא ההוכחה הכי טובה שישנה לאדם לדעת אם הוא אכן מיישם את מה שהוא לומד, בעיקר מן התורה. חוסר שלום בית מוכיח בדיוק את ההיפך. אם אדם לא חי את מה שהוא לומד, הלימוד הזה לא מגיע ממקום של קדושה אלא ממקום אחר, צד החושך, מה שנקרא הסיטרא-אחרא. מסיבה זו, שלום בית הוא תנאי מקדים לצמיחה הרוחנית של האדם!

ושלום בית, כמו שהוא אכן צריך להיות, מתחיל קודם בבית, ולא איזה משהו חיצוני עם מחיאות כפיים של הצופים מבחוץ. ממש לא. השלום האמיתי מתחיל עם חיוכים וחסדים בתוך הבית – עם האישה/הבעל והילדים! ולא כאילו מדובר בהופעה על הבמה הכי נחשקת ומזויפת. אם בני הזוג שמים אחת את השני במקום הראשון, ובכל המצוות הקשורות בין אדם לחברו – יש להם את הנוסחה המושלמת לזוגיות מוצלחת, לשלום בית וחיי נישואין מאושרים, וזה עוד בלי להזכיר את החברות הטובה שתשרור ביניהם.

כי אם זה לא מה שקורה בפועל, חבר’ה, תפשילו שרוולים כי יש לכם הרבה מאוד עבודה לעשות…

בורא עולם נתן לי תובנה מקסימה האומרת, שאם האישה היא לא מקום ראשון בסדר העדיפויות בחייו של בעלה, החיים שלה הופכים לבלתי נסבלים ומלאי צער. ולמה אני אומר את זה? כי הרבה מאוד בעלים הגיעו אלי, כמעט באיחור רב, אחרי אותה קריאות התעוררות שהזכירה להם שהם ממש לא בכיוון הנכון, והיו כאלה שהגיעו כבר עם תיק שנפתח ברבנות ועם דרישה בלתי מתפשרת לגט. ואותם בעלים משכו בכתפיים שלהם בנאיביות וציינו בפניי שהם התנהגו יפה – כלומר, לא נהגו באלימות בכל דרך שהיא, ודאגו שתמיד יהיה מה שצריך בבית – אוכל, בגדים וכדומה. אבל האם בזה מסתכמים חיי הנישואין? האם אלו הקריטריונים לשלום בית בין בני הזוג??? והאם זה כל מה שהאישה רוצה?! חבל מאוד שגברים לא קוראים את הספר בגן השלום ספר שעשה ניסים ונפלאות בחייהם של זוגות רבים מאוד – בארץ ובחו”ל…

הגמרא אומרת, שהאישה מרגישה מאושרת ושמחה שבעלה מקרב אותה אל ליבו, כי זה כל חיותה – כשהוא חושב עליה, מחמיא לה, מחייך אליה, תומך ומעודד. כאן מתחילה האהבה האמיתית, האהבה הטהורה, שמובילה לקשר האישי ביניהם, לחיבור האמיתי בין האיש לאשתו.

הנתינה, היא אחד הדברים החשובים בזוגיות. כמובן, שזה דבר שצריך להיות דו-צדדי, אבל אצל הבעל זה שונה מכיוון שהוא, כפי שאומרת תורת הקבלה – הוא החמה, האור המשפיע והמאיר בבית, ואילו האישה – היא הלבנה, מי שמקבלת את האור מהחמה ומאירה. והאור שלו, הנתינה, החיוכים והאהבה שהוא מעניק לה, גורמים לה להאיר בגדול. הכוח הטמון באור של האישה הוא עצום, יש לה את היכולת להאיר את הבית במצבים הכי קשים, כמו הלבנה שמאירה בלילה. כשהאישה מקבלת את האור שהיא צריכה מבעלה, את האהבה האמיתית והטהורה, כשהיא הופכת לחברה הכי טובה שלו, היא נעשית עמוד שדרה יציב וחזק לבית. ויש לזה כמובן עוד המון השלכות והשפעות שרק יועילו ויתרמו לבית ויושביו!

קדושה אישית, נתינה ותפילה (בעיקר, התפילה האישית או ההתבודדות כפי שרבי נחמן מברסלב מכנה אותה, בה תקדישו לפחות חצי שעה לשלום הבית) הן המפתחות לזוגיות מוצלחת וחיי נישואין מלאים באושר.

הנה צרור המפתחות שפותח את הדלתות הכי חשובות בחיים, בעיקר את זו של שלום הבית, הצמיחה האישית והרוחנית שלכם, ואת דלת האושר שכל אחד מאיתנו מייחל לו.