איש הבננה

תמיד הם היו שם, סוחרי הירקות של השוק בדרום תל אביב. אבל רק אחד מהם מכר בבסטה שלו רק בננות. לא משנה איזה חודש זה היה בשנה, תמיד היה לו סטוק של בננות. ואיך הוא עשה את זה? אף אחד לא ידע. בכל מקרה, אף אחד לא ידע לומר לך בדיוק מי היה יענק'לה ביאלסטוסקי, הפולני עב הכרס שהיה ידוע בכינוי "איש הבננה".
 
איש הבננה מכר את הבננות שלו בהצלחה, וההצלחה הזו האירה לו פנים גם בבית. הוא חיתן את ארבע בנותיו, דאג לקורת גג לכל אחת מהן, הבעלים נבחרו בקפידה כיאה לאבא פולני והוא רווה נחת מהנכדים המתוקים. איש ישר והגון היה איש הבננה, אף פעם לא הייתם שומעים ממנו מילה רעה אחת על אי מי מעם ישראל. עם השקית שהיה מגיש ללקוחות שלו, בהן העמיסו את הבננות הריחניות והטעימות, הוא גם העניק חיוך אוהב. וגם אם חלפתם סתם כך ליד בסטת הבננות שלו והוא היה מושיט לכם שקית למלא אותה – לא הייתם יכולים לסרב לו. החיוך, היחס והאהבה גרמו לאנשים למלא שקיות עם בננות, גם אם הם לא אכלו בננות…
 
מאמרים נוספים בנושא:
עניין של  פרשנות
לסיפור שלי שלושה צדדים
אלוקים, אפשר שאלה?
 
אבל ביום גורלי אחד, חייו של איש הבננה השתנו מן הקצה אל הקצה. איום ממשי החל לרחף מעליו. איש צעיר, בערך בשנות העשרים שלו, שהשתחרר לא מזמן מהצבא, פתח בסטת בננות ממש מעבר לכביש. את הבסטה שלו אפשר היה לראות מהבסטה של איש הבננה.
 
'איך לבחור'ציק הצעיר הזה יש את החוצפה לקחת לי את הפרנסה?' חשב בליבו איש הבננה. 'אני נמצא כאן מ-1963! ככה עושים לאיש מבוגר?' הוא שאל, והחיוך הכובש שלו, זה שהיה תמיד על פניו מאוזן לאוזן, החל להתכווץ עם כל יום שעבר מאז שנפתחה הבסטה ממול, עד שכבר לא נראה ופניו קיבלו מבט זועף וקודר. כל יום שעבר לקח בכנפיו את הלקוחות שעברו לקנות בננות בבסטה ממול, ותוך מספר שבועות על הבסטות נותרו כמה בננות שהשחירו והיו מקור מחייתם של חרקים.
 
איש הבננה נפל לעצבות נוראית.
 
בוקר אחד, כשהתפלל שחרית, כשהגיע למילים "מצמיח ישועות" – נראה היה שהן כאילו קופצות עליו מהסידור. עם עיניים מלאות דמעות הוא אמר אותן שוב ושוב, 'מצמיח ישועות… מצמיח ישועות… מצמיח ישועות…' ובאחת, התמלא באופטימיות חדשה ומרעננת. וכאילו יצאה בת קול משמים, או שמא ממוחו של איש הבננה, כי הרעיון הזה לא הפסיק להאיר בתוכו ומעליו: 'לך אל הרבי מקאליב, הוא צדיק גדול! הוא יודע מה אתה צריך לעשות…'
 
הוא לא בזבז רגע אחד מיותר ויצא לביתו של הרבי. תוך זמן קצר איש הבננה כבר עמד בפתח ביתו של הרבי, לקח שתי נשימות לריאות ודפק בדלת. עם חיוך מלא באהבה ורחמים הרבי קיבל אותו בברכה לביתו, ויחד נכנסו לחדר הלימוד שלו. סערת הרגשות הציפה אותו באחת ואיש הבננה פרץ בבכי קורע לב. הגוף שלו החל לרעוד מרוב בכי. "….ואיך בורא עולם יכול לעשות לי דבר כזה? זה השכר שמגיע לאדם שחי חיים של יושר והגינות?…."
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הוא לא הפסיד, הוא ניצח!
אף פעם אל תגיד אף פעם
אף אחד לא אשם, זה אני השם
 
הרבי הניד בראש, הוא הבין לליבו של איש הבננה. הוא הקשיב לכל מילה שאמר. אפילו נתן לו טישו לנגב את הדמעות שזרמו על לחייו כמו נהר וכוס מים להירגע. וכשאיש הבננה נרגע מעט, הרבי פנה אליו בשאלה. "אז הפסדת הרבה לקוחות, ר' ינעק'ל?" הרבי היה בין האנשים היחידים שקראו לו בשמו האמיתי.
 
"לא רק הרבה, רבי – כמעט את כולם, בודדים נשארו" השיב.
 
"ר' יענק'ל, כמה זמן אתה משקיע במחשבות על המתחרה שלך בצד השני של הכביש?" שאל הרבי.
 
"רבי, זאת אובססיה ממש, כמעט כל היום וכל הלילה. אני לא מפסיק לשאול את עצמי מאיפה הוא מביא את הבננות כשהן לא בעונה, ומהיכן הוא מביא בננות יותר יפות משלי, ואיך הוא יכול להרשות לעצמו למכור אותן בשקל אחד לקילו פחות ממני…"
 
"אני מבין" השיב הרבי כשהוא נשען על כיסאו, "אבל אני רוצה שתעשה משהו, יענק'ל…"
 
"כן בטח, אעשה כל מה שהרבי יאמר".
 
"מרגע זה ואילך אני רוצה שתתמקד רק בבסטת הבננות שלך. העסק שלך הצטמצם רק בגלל שלא נתת את דעתך עליו והתמקדת בו. אלא, העדפת להתמקד בבסטה שממול, בעסקים של אנשים אחרים וכך העסק שלך נפגע. אבל אל תדאג, בורא עולם הוא אבא אוהב שכל רצונו הוא רק ללמד אותך שיעור חשוב – כשהאף שלך נמצא בעניינים של אחרים אתה לא יכול להצליח! אתה מזניח את העניינים שלך. לך אל הבסטה שלך ותעשה אותה הכי יפה וטובה, ובעזרת השם, תצליח. יש לך את ברכתי" סיים הרבי את דבריו.
 
מלא בשמחה, ואחרי שהודה לרב, איש הבננה יצא בחזרה לביתו. זה לא היה דמיון, בהחלט היה אפשר לראות אותו מדלג מרוב אושר עם אנרגיות של ילד בן עשר ברחוב. הוא קיים את עצתו של הרבי והתמקד רק בבסטה שלו. העסקים חזרו לתפקד יותר מכרגיל והחיוך הכובש שלו שוב חזר לפניו. הוא למד את הלקח שלו, בדיוק כמו שהרבי אמר לו: את האף שלך תשמור בבננות שלך!
 
* * *
 
נשמע מוכר, נכון?
 
רבים וטובים מאיתנו מבזבזים הרבה זמן ואנרגיות בלדחוף את האף בבננות של אחרים, או מודאגים וחושבים על מה שהם עושים. את הזמן והאנרגיות האלה עדיף להפנות לעניינים שלנו, לבננות שלנו, ולהצליח.
 
קנאה וחמדנות לא מוסיפות ברכה לחייו של האדם. אדרבה, בדיוק את ההיפך! מכיוון שהן עבירות לא פשוטות בכלל. אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות במקום הכואב של הקנאה, של לחמוד את מה שלא שלנו. כי זה באמת כואב. צובט בלב, מעיק על הנשימה וחונק את הגרון. מי לכל הרוחות צריך את זה?!? אז זהו, שאף אחד לא רוצה. אז מה כן? להיות שמחים בחלקנו, כי השמחה הזו מעוררת ומשפיעה עלינו ברכה ורחמים אינסופיים, ברוחניות ובגשמיות.
 
אז בפעם הבאה שאתם אוכלים בננה, תזכרו את הסיפור על איש הבננה. חייכו, אמרו תודה לבורא עולם והיו שמחים בחלקכם, כי זאת אמונה אמיתית.