ג בחשון תשע"ח / יום שני 23 אוקטובר 2017 | פרשת השבוע: לך לך
 
  הוסף למועדפים     הפוך לעמוד הבית  
 
   
    הירשם    |    התחבר
  
    החשבון שלי     מעקב הזמנות     עזרה
 
 
  המדינה שלי:  
  ארצות הברית   
 
   שפה:  
  עברית   
 
   המטבע שלי:  
  דולר ארה"ב   
 
   
עמוד הבית ברסלב יהדות משפחה וזוגיות חגים ומועדים רוחניות חברה סיפורים מהחיים
   על פרשת השבוע     פרשת דרכים     פרשה ולעניין     שולחן דוד             
 
  הצג את כל הקטגוריות...  
 
 
 
פרשת השבוע עם מנחם  
 
דף ראשיפרשת השבועפרשת השבוע עם מנחםא זעירא אך גדולה - פרשת ויקרא
 
  חיפוש מתקדם
   מאמרים
 
   חיפוש
 
            
 

א זעירא אך גדולה - פרשת ויקרא    

א זעירא אך גדולה - פרשת ויקרא



פרשת ויקרא - המילה הראשונה בפרשתנו ובספר ויקרא כולו היא המילה ויקרא, אולם האות אלף בסוף מילה זו קטנה מאוד משאר האותיות. זוהי אות א' זעירא. מה סודה?

 



סוד אלף זעירא
 
המילה הראשונה בפרשתנו ובספר ויקרא כולו היא המילה ויקרא, אולם האות אלף בסוף מילה זו קטנה מאוד משאר האותיות. זוהי אות א' זעירא. מה סודה?
 
יבואו טהורים ויעסקו בטהורים
 
האלף הזעירא באה לרמז לנו שכאן, בספר ויקרא, מתחילים ללמוד בו תינוקות של בית רבן. אלף זעירא מלמדת על הזעירים, הקטנים. וכשם שהאלף היא ראש לאותיות כך יתחילו הזעירים ללמוד.
 
ומדוע דווקא בקורבנות, הנושא בו עוסקת פרשתנו? אומר מדרש רבה: "יבואו תינוקות שהם טהורים מכל חטא ועוון ויעסקו בטהורים", או כמו שאומר "ילקוט שמעוני": "כבשים בני שנה, שמכבסים עוונות האדם ועושין אותו כתינוק בן שנתו".
 
מה יש בקורבנות שמטהרים את האדם? נאמר: "כי כל הקורבנות של בהמות ועופות שסומכין עליהם ושוחטים אותם, זה בחינת זביחת היצר" (רבי נתן, ברכת הריח, ה, ח). אדם זובח את יצרו ומיטהר. דבר נוסף שהסביר רבי נתן: שקורבנות הם בחינת צדקה ועל ידי זה שאדם מפריש קורבנות, הוא מבטל את תאות הממון שהיא עבודה זרה (אבידה ומציאה ג, ג).
 
אומר הרמב"ן: אדם צריך שילמד לקח מהמעשים אשר עושים לבהמה בשעת הקרבת הקורבן (שחיטה, זריקת דם ושריפת איברים) ויחשוב בליבו כי מן הדין היה ראוי שיעשו לו כך בשביל חטאיו, אך חסד הוא מאת ה' יתברך שהבהמה נכנסת כפרה תחתיו, והעיקר שישוב בתשובה, ותשובה היא טהרה.
 
עוד נאמר, "יקריב אותו לרצונו לפני ה'" – אם אדם רוצה להתעלות ולהגביה את עצמו משפל המדרגה, יקריב את רצונו לפני ה', יבטל את הרצון העצמי שלו מפני רצון ה', כמו שנאמר: "בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצונו מפני רצונך", ולא כמו שאנשים המחפשים בתורה רק דברים שיתאימו לרצונם להתנהגותם ולטבעם, כי מי שמקריב את רצונו זוכה להיטהר.
 
בספר "החינוך" נאמר: "כי עיקרי הלבבות תלויין אחר הפעולות, ועל כן כי יחטא איש, לא יטוהר לבבו יפה בדבר שפתיים בלבד, שיאמר בינו ולכותל: חטאתי, לא אוסיף עוד, אבל בעשותו מעשה גדול כמו הקרבת קורבן, מתוך המעשה הזה ייקבע בנפשו רוע החטא ויימנע ממנו פעם אחרת". כלומר, עצם המעשה הוא המטהר, לא מספיק חרטה בלבד.
 
קטנים בעיני עצמם
 
א' זעירא של ויקרא, היא רמז לענוה ושפלות. קטנים בגיל, אך גם קטנים בעיני עצמם. אין הלימוד מתקיים כי אם במי שמקטין את עצמו בעיני עצמו. על כך אומר רבי בונם מפשיסחא: משה רבנו הקטין עצמו, נשאר שפל בעיני עצמו, בדומה לאדם פשוט שעומד על גג גבוה, לא יעלה בדעתו להתגאות על כך, שכן הוא יודע שאינו גבוה וכי הבניין הוא המגביה אותו. כן גם משה רבינו. אף כי ידע את רום מדרגתו, היה סבור תמיד שהמעלות אינן של עצמו אלא הקב"ה העניקן לו.
 
הפרשה פותחת בפסוק "ויקרא אל משה", הקב"ה ציוה את משה בעשיית המשכן, וכיון שהשלימו משה ושרתה בו שכינה, הקטין את עצמו ולא נכנס לתוכו עד אשר קרא לו הקב"ה ונכנס.
 
אומר רבי זריקא: בא הכתוב להודיע ענוותנותו וצניעותו של משה. בנוהג שבעולם אדם שהמלך רגיל לדבר עמו בכל עת, הוא נכנס ויוצא שלא ברשות, מפני שליבו גס במלך, אבל משה רבינו אינו כן, אף על פי שדיבר עמו הקב"ה פנים אל פנים כמה פעמים, הרי הוא עומד ומרתיע לאחוריו ונוהג כבוד בשכינה, כאילו לא נדבר עמו מעולם.
 
ועוד באותו עניין אומר מדרש רבה: משל למלך שציוה את עבדו ואמר לו: "בנה לי פלטין (ארמון)". על כל דבר ודבר שהיה בונה היה כותב עליו שמו של מלך, והיה בונה כתלים וכותב עליהן שמו של המלך, היה מעמיד עמודים וכותב עליהן שמו של המלך. נכנס המלך לתוך הפלטין, על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו, אמר: "כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ, קראו לו שיכנס לפני ולפנים". כך בשעה שאמר לו הקב"ה למשה: "עשה לי משכן", על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו "כאשר ציוה ה' את משה", אמר הקב"ה: כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים הוא מבחוץ, קראו לו שיכנס לפני ולפנים. לכן נאמר: "ויקרא אל משה".
 
הענוה היא מעל הכל. אדם צריך להקטין עצמו כדי שיזכה לקרבת ה'. אדם שרודף אחר כבוד ושררה - הכבוד בורח ממנו, וכל מי שבורח מן הכבוד והשררה - אזי הם רודפים אחריו. "גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמוך כבוד" (משלי כט).
 
בהמשך הפרשה מדובר על סוגים שונים של קורבות וביניהם מדובר על קורבן מנחה. יש פה רמז נוסף למעלת הענוה, שפלות הרוח. אומר המדרש הגדול: "בוא וראה, כשהזכיר הקב"ה קורבן בהמה שהוא קורבן עשיר, לא הזכיר נפש בעליה, אלא "אדם כי יקריב". אבל כשהזכיר קורבן מנחה, שהיא קורבנו של עני, חיבבה ופירסמה ואמר: "ונפש כי תקריב" – כאילו נפשו הקריב. דע לך, הרי שלא היה לו אלא סאה חיטים למחיית ביתו, נטלה וטחנה ועשאה סולת והביאה קורבן, ונשאר בלא כלום, העלה עליו הכתוב כאילו נפשו הוא מקריב".
 
"בעל הטורים" כותב: ויקרא – לשון שהמלאכים משתמשים בה – "ויקרא זה אל זה". ויקרָ – לשון טומאה, "ויקרָ ה' אל בלעם". משה רבינו, עניו מכל אדם, ביקש מה' יתברך שיכתבו עליו ויקרָ אולם ה' סירב וממילא עשה משה רבינו פשרה וכתב א' זעירא – ויקרא.
 
ה"זוהר" הקדוש אומר (ח"א, ג.): "בבריאת העולם נכנסו כל האותיות וביקשו שה' יתברך יברא בהן את העולם. אות א' עמד מן הצד ושתק, עד שקרא לו ה' ואמר לו: מפני מה אתה שותק ולא אומר כלום? אמר: אין לי כוח לעמוד לפניך, שכל האותיות במנין מרובה, ואני באחד (א=1). השיב ה' לאלף: אל תירא, שאתה ראש לכולן כמלך, ובך אני עתיד ליתן תורה לישראל, שנאמר: "אנוכי ה' אלקיך", אנוכי ראש לכל הדברות ואלף ראש לכל האותיות. הרי לפנינו שאות א' עצמה רומזת על ענוה משום שעמדה מן הצד בהכנעה, ומשה רבינו ע"ה בדומה לה עמד אף הוא מן הצד, וזכה אף הוא כמוה שתינתן על ידו".
 
אזמרה
 
"אפילו כשישראל חוטאים מאוד ח"ו, אף על פי כן יראה למצוא בהם זכות, אפילו אחת מיני אלף שזהו בחינת אלף זעירא שבויקרא, שנקטנה האלף עד לאחד מיני אלף (אחד טוב מיני אלף רע ח"ו). ובכל זאת הכניסם (הצדיק) לכף זכות. שכל זה על ידי הדרך הקודש של "אזמרה", דהיינו על ידי הצדיק, שדן את הכל לכף זכות, ומוצא נקודות טובות בכל אחד מישראל אפילו בהגרועים מאוד, ומכניס זה הדרך בישראל, שכל אחד ימצא בעצמו ובחברו נקודות טובות, כדי שעל ידי זה יכנסו הכל בכף זכות ויחזרו לה' יתברך, שזהו בחינת אלף זעירא שבויקרא, בבחינת "אם יש עליו מלאך מליץ אחד מיני אלף להגיד לאדם ישרו", דהיינו אפילו אם אין מוצאין בו כי אם זכות אחד מיני אלף ואפילו אם יש באותו המצוה והזכות עצמו רובו פסולת, ואין בו כי אם נקודה טובה אחת, ניצול ונכנס לכף זכות" (עירובי תחומין ו, ו).
 
למצוא את הטוב בכל אחד, גם במי שמכעיס אותנו. והטוב הזה, הנקודה הטובה שמצאנו בו "צובעת" את כל כולו ואנו מביטים עליו אחרת. למצוא טוב בכל מצב, בבחינת "בצר - הרחבת לי". לחשוב טוב למרות שהטוב הוא נקודה זעירא, אחת מיני אלף, משום שהשינוי בסופו של דבר יגיע. וכשם שאנו מתייחסים לזולת, כך גם יתייחסו אלינו - מידה כנגד מידה, כפי שנאמר בפרשתנו "אדם כי יקריב מכם", מכם – ראשי תיבות: מ'ידה כ'נגד מ'ידה.
 
יהי רצון שנזכה לכל הסגולות שמרמזת עליהן א' זעירא של ויקרא: קדושה וטהרה כאילו הקרבנו קורבנות, ענוה ושפלות, מציאת הטוב באחרים ובנו, ואל נשכח – שכפי שאנו מודדים לאחרים כך מודדים לנו.




תגובה למאמר    תגובה למאמר
   הצג מאמרים נוספים של הרב מנחם אזולאי
   חזור לדף הבית של פרשת השבוע עם מנחם




לראש המאמר    לראש המאמר       שלח לחבר    שלח לחבר          שתף       גרסת הדפסה    גרסת הדפסה


 הצטרפו לרשימת התפוצה הצטרפו לרשימת התפוצה
 
 
  
הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו כדי לקבל מדי שבוע את רשימת המאמרים החדשים באתר. המנוי חינם וניתן לביטול בכל עת. הקליקו את כתובת הדואר האלקטרוני שלכם.

   

 מאמרים נוספים בנושא זה מאמרים נוספים בנושא זה
 
 


  0 תגובות למאמר זה     

הוסף תגובההוסף תגובה    הוסף תגובה    

 
 
  
יעמדו על הברכה    ולהבדיל לע"נ:
  
 
מה אנחנו עושים ואיך אתם יכולים לעזור?
 
אין אנו פועלים לשום מטרות רווח ואיננו נתמכים משום גוף או ארגון.
כל פעילות האתרים נועדה אך ורק כדי לזכות את הרבים ולעזור לכל הפונים אלינו.
 
לחץ כאן כדי להיות שותף
  
 
 
 מבצעי היום בחנות מבצעי היום בחנות
 
 
 
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 
 
  •  
     
  •  
     
  •  
  •  
  •  
 
אחורה  1 2 3  קדימה
 
 
 הכי מדובר הכי מדובר
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 הכי נקרא הכי נקרא
 
 
 
 
Up  1 2 3  Down
 
 
 Facebook Facebook
 
 
 
 רשימת תפוצה רשימת תפוצה
 
 
 
הכניסו כתובת:   
 
   
 

 
 



  
 
 
פתח ארגז כלים