במקום הכי נמוך

במקום הכי נמוך בעולם, המקום
שבסיוט הכי גרוע שלי לא חלמתי
להיות בו, נפגשתי עם הדבר המיוחד
הזה שהפך אותי לאדם מאושר.
 
 
הייתי יועץ מס בכיר, עורך דין ורואה חשבון צעיר ונמרץ. פתחתי חברה בתחום כשעוד למדתי בפקולטה למשפטים, וזה היה גיל 23. זו הייתה החברה הכי צעירה שהוקמה במדינה בה גרתי בארצות הברית. אף אחד באוניברסיטה לא העיז לחלום לעשות את הצעד הזה. וכמו שאתם מבינים, האגו שלי המריא לשחקים.
 
וכשהאגו ממריא אל על, לא נותנים את הדעת על מה שזה אומר ואילו השלכות יכולות להיות לזה, כי בינינו, מי הצליח לעשות את מה שאני עשיתי בגיל כזה צעיר?
 
השנים חלפו, ואני השתמשתי במה שהחשבתי כהשכלה הגבוהה שרכשתי באוניברסיטה, פלוס האינטליגנציה ש'מותקנת בדיסק הקשיח שלי', פלוס הכישורים העסקיים בהם ניחנתי, ועם כל אלה סגרתי עסקאות גדולות שהיו גם על גבול הקו האפור. בסופו של דבר חציתי גם את הקו הזה וסגרתי עסקאות שעברו לכל הדעות על חוקי שלטונות המס בארצות הברית, כולל הלבנת כספים ועבירות פליליות למיניהן.
 
המצב הזה נמשך כמה שנים. גלגלתי הרבה כספים, נהניתי מהחיים הטובים ומלאי העושר הגשמי, שהתחכומים והמניפולציות שלי בתחום הניבו. וכשהחיים כאלה יפים, מי חושב על משהו רוחני? על אמונה? האמת, אפילו לא שמעתי על הדבר הזה. גם ככה בקושי הלכתי לבית הכנסת, אולי בחגים החשובים. וגם, לא כל שנה. חשבתי שהייתי חכמולוג כזה שיכול להתחמק מרשויות החוק ולעשות מה שאני רוצה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
לשחרר
כשהגרוע  מכל קורה
חצי הכוס המלאה
 
ואז, יום אחד הכל התמוטט כמו מגדל קלפים. נעצרתי בחשד לפעילות פלילית עם איזה סוחר סמים שסידר אותי. למזלי, לא היה למשטרה שום דבר עלי. אבל עד שהחליטו לרדת ממני ישבתי שבוע ימים בבית המעצר, במתקן כליאה פדראלי. פחדתי פחד מוות וחיכיתי שהסיוט הזה ייגמר ושהערבות שלי תופקד. בימים בהם הייתי במעצר פגשתי כל מיני טיפוסים מפחידים שבחיים שלי, לא הייתי חושב לפגוש, טיפוסים שבגללם הייתי במצב של חרדות תמידיות במשך שבוע ימים. לא היה לי שמץ של מושג מה צופן העתיד, מה יקרה איתי ומה יהיו ההשלכות של המעשים שלי. הדאגות האלה ליוו אותי במשך כמה שנים, והייתה לכך גם סיבה טובה – תיק לא סוגרים במהירות, זה לוקח זמן.
 
ואתם בטח חושבים ש'וורן, אתה את הלקח שלך בטח למדת, נכון?'
 
אז זהו, שלא.
 
כמה שנים עברו מאז אותו סיוט, ושוב עצרו אותי. הפעם אני הואשמתי בהונאה ועבירות פליליות על הלבנת כספים, רמאויות וכאלה. במשפט קיבלתי חמש שנים בפנים. זאת הייתה טרגדיה נוראה לאשתי, ילדיי ולי. היינו צריכים למכור את הבית, את משרדי החברה, שגם נסגרו, את הרכבים וכל מה שהיה לנו. במשך חמש שנים נקרעתי מחיק משפחתי ומהחיים שהכרתי במשך כמה עשורים.
 
הפחד היה איום ונורא. הפעם זה היה 'אמיתי' – כלא אמיתי, לא בית מעצר ולא שבוע, אלא חמש שנים!!! בלילה הראשון בבית הסוהר הפחד היה עצום. נעילת דלתות התאים מבלי יכולת לצאת עד הבוקר, לחדר האוכל, הייתה כמו להרגיש אדם מוגבל. השבועות שלאחר מכן היו מלווים בפחדים, דאגות, ובעיקר – חוסר ודאות. גם במקום הנורא הזה פגשתי את כל סוגי הטיפוסים שבסיוט הכי גרוע שלי לא הייתי רוצה לראות אותם, טיפוסים כאלה שרק מלהסתכל עליהם אתה משתתק מרוב פחד. במשך תקופת המאסר הועברתי לכמה בתי סוהר ברחבי המדינה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אימונים של יחידה  מובחרת
סוס  פרא
עסקים עם אלוקים
 
לאדם שלא חווה חיים מאחורי הסורגים, ואני לא מאחל לאף אחד, זה מצטייר כמשהו שנורא ואיום, וזה אכן כך. אבל עם הזמן אתה לומד לחיות עם זה, כמובן כשהאור בקצה המנהרה – החופש המיוחל, ואתה גם לומד להתבונן על עצמך, לפתח דברים בעצמך שלא הכרת. לי זה קרה בעניין של הצמיחה הרוחנית שלי. בכל בית סוהר אליו הגעתי פגשתי גרעין של אסירים יהודים ששמרו על אורח חיים יהודי בבית הכלא. כמובן שהצטרפתי אליהם, אבל יותר בגלל שרציתי לשמור על הזהות היהודית שלי ולהיות בחברת יהודים. זה מצחיק, נכון? לפעמים דווקא במקום הכי לוחץ ומפחיד אתה רוצה לשמור על היהדות שלך כמו על יהלום…
 
פגשתי גם אסירים לא יהודים שברו מרקעים שונים ומורכבים, כל אחד והסיפור שלו. אנשים שבחוץ לא הייתי מפנה אליהם מבט. אבל בכלא, המבטים נפגשים, ועוד איך נפגשים. תוך כדי השיחות איתם למדתי שיש הרבה סוגי חיים בחוץ, לא רק אלה שאני חייתי, ושיש עוד אנשים בעולם עם כל כך הרבה סיפורים שאפשר ללמוד מהם כמה דברים חשובים בחיים. למשל, מידת הרחמנות והחמלה, כמו גם ההבנה, התעוררו בתוכי עם כל סיפור ששמעתי, והסיפורים היו כואבים וסבוכים. עם הניסיון שיש לי בתחום המשפטים והייעוץ שנתתי בחוץ השתמשתי גם בין כותלי בית הכלא וניסיתי לעזור לאנשים עד כמה שאפשר, בעיקר בתור כתף תומכת ומבינה.
 
לאורך שנות המאסר למדתי להתבונן על עצמי ולגלות חושים אחרים של רצון ללמוד יותר לעומק על היהדות שלי. הרצון שלי לעזור לאחרים גרם לי להרגיש סיפוק, גם במקום נורא שכזה. הוא אפשר לי להעביר את הימים עם יותר איזון בנפש, דבר שחשבתי שלא אצליח לשמור עליו בכלא. אמרתי "קריאת שמע" פעמיים ביום, התפללתי לאלוקים מבלי לדעת שהשם אלוקי ישראל הוא האלוקים האמיתי שלי.
 
הכוח הרוחני שלי התגלה דווקא מאחורי הסורגים, בתקופת מאסר בה הבנתי שעם עזרתו של בורא עולם אוכל להתגבר על הקשיים שהחיים בבית הסוהר מציעים. וזו רק תחילת הדרך במסע שלי ליהדות, אבל למדתי בעזרת האמונה שבורא עולם עושה הכל לטובה. גם כשהוא השליך אותי לכלא, זה היה רק כדי לקרב אותי אליו. וכמובן, לעזוב את הדרך המפוקפקת של להשיג כסף מהיר וקל. אני כבר לא עשיר, אבל אדם בהחלט עשיר במובנים אחרים – אני אדם שמח ומלא סיפוק.
 
האמונה, כך התברר לי בימים שהעברתי בבית הסוהר, היא השיקום הכי טוב שאדם יכול להעניק לעצמו. אבל כדאי בהחלט לעשות את השיקום הזה מבלי להגיע עד לשם, למקומות נמוכים, חשוכים ואפלים.