בשביל מה מקבלים את התורה?

הוא כאן, וגם היא. כן, שוב אנחנו
עומדים במעמד המרגש מלפני אלפי
שנים ומקבלים את היקר לנו מכל:
התורה. מה זה אומר ובשביל מה אנו
מקבלים אותה?

הוא כבר כאן. אנחנו עומדים ממש בפתחו של אחד החגים החשובים בלוח השנה היהודי – חג השבועות, חג מתן תורה.  

מה זה אומר? ורגע, האם אנחנו מוכנים לקבל את התורה? האם אנחנו יודעים בכלל בשביל מה מקבלים אותה?

כתוב בזוהר הקדוש, שתכלית הבריאה כולה היא בשביל לדעת את השם, כפי שאומר רבי נחמן מברסלב (בספר ליקוטי מוהר”ן הראשון סימן ל”ז): “כִּי עִקַּר הַבְּרִיאָה הִיא בְּגִין דְּיִשְׁתְּמוֹדְעִין לֵהּ, (זֹהַר בֹּא מ”ב.) כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה מ”ג): “לִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִֹיתִיו”. וכן מבואר יותר (ליקוטי מוהר”ן ח”ב סימן ל”ז בזו הלשון): “הַכְּלָל שֶׁעִקָּר הַתַּכְלִית הוּא רַק לַעֲבֹד וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵי ה’ לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ וְלָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקָּר הַתַּכְלִית, וְזֶהוּ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֲנַחְנוּ נַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְאֵין רָאוּי לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כַּוָּנָה אַחֶרֶת בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם לְמַלְאוֹת רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאָמַר וְנַעֲשָֹה רְצוֹנוֹ”.

התורה כולה והמצוות הן הכלים שעל ידם נגיע לתכלית של האמונה בבורא עולם וידיעת אלוקותו יתברך, כמובא בפסוקים רבים וביניהם (תהלים קי”ט): “כל מצוותיך אמונה”, וכמובא בגמרא (מכות כד): בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: “וצדיק באמונתו יחיה”(חבקוק ב).

מצד שני, ראינו בחז”ל (שבת לא) שכאשר אותו נכרי ביקש מהלל הזקן שילמד אותו את כל התורה על רגל אחת, אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור – מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, זו היא כל התורה והשאר פירוש לזה, ועכשיו לך ותלמד!… כך לימד אותו את אחד היסודות החשובים: שצריכים ללמוד את כל התורה כולה ולקיים את מצוותיה כדי להצליח להגיע ל’מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך’. וכן אמר רבי עקיבא: ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. נמצא, שתכלית התורה והמצוות נועדו לזכך את האדם, לעדן אותו, להכניע ולבטל את הרע שבו, כי רק אז יכול לקיים את ‘מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך’.

איך קשורים שני יסודות אלה: האחד – שתכלית התורה והמצוות היא להכיר ולדעת את הבורא, והשני – שתכלית התורה והמצוות היא כדי שאדם יקיים את ‘ואהבת לרעך כמוך’? התשובה היא, שאם לאדם לא יהיו ניסיונות בנושא של בין אדם לחברו,הוא לעולם לא יוכל להכיר ולדעת את הבורא, כי עיקר בירור האמונה והדעת הם על ידי המידות. ומידות האדם הן כנגד מידות עליונות של הבורא, וכאשר אדם מתקן את מידותיו והולך בדרכיו יתברך, אזי הוא מעורר את המידות העליונות להשפיע שפע הדעת ואור הבורא והוא נעשה כלי להשראת השכינה (עיין בספר ‘תומר דבורה’), וממילא זוכה לאמונה ודעת שזו התכלית כאמור.

ועיקר תיקון המידות נעשה מול האנשים שסובבים את האדם, ולא כלפי הבורא. למשל, זה בהחלט לא יהיה הגיוני אם אדם יאמר שיש לו ענווה כלפי הבורא, כי קודם כל כי זה ברור שהאדם הוא אפס מאופס מול הבורא. ושנית, משום שזו ענווה שלא כל כך באה לידי ביטוי, כי רק כאשר אדם מתנהג בענווה כלפי אדם אחר, שמתבטל כנגדו, שמוותר ולא מתנשא עליו, רק אז מתבטאת מידת הענווה שלו. כך לגבי כל המידות – קנאה, סבלנות וכדומה – כל אלה דברים שקורים בין אדם לחברו.

יתירה מזו, רק המידות שבין אדם לחברו הן המדד לאמונה והדעת שיש לאדם, מכיוון שהאמונה היא זו שעומדת בשורש תיקון המידות. לדוגמא: אדם שיש לו אמונה לא יכעס על אף אחד מכיוון שהוא יודע שכל מה שקורה לו – הכל מאת השם ולטובתו. הוא לא יקנא באף אחד כי הוא שמח בחלקו ויודע שהבורא משגיח עליו ונותן לו בדיוק מה שטוב בשבילו, ומה שיש לשני לא גורע ממנו כלום וכן הלאה, כמבואר באריכות בספרי ה’גנים’: בגן האמונה, שעריו בתודה, בגן החכמה ועוד. תיקון המידות הוא הדבר היחידי שמכריח את האדם לעבוד על מידת האמונה שלו, ועל ידי זה להכיר את השם יתברך לדעת אותו, ובכך מקושרים שני העניינים הללו בקשר אמיץ וחזק.

לכן, התנאי קבלת התורה היה האחדות שבין ישראל, כמו שכתוב: “ויחן שם ישראל” (שמות י”ט) ודרשו חז”ל: ‘כאיש אחד בלב אחד‘. רק על ידי האחדות עם ישראל יכלו לקבל את התורה, מכיוון שהקדוש-ברוך-הוא והתורה ועם ישראל הם דבר אחד, כמובא בזוהר הקדוש (ח”ג עג, א): ‘קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל, חד אינון’. את התורה אי אפשר לקבל כאשר אי מי מעם ישראל לא מקובל ואהוב אצלך בלב. לכן כל ימי ספירת העומר, שהם ימי הכנה לקבלת התורה, בסימן תיקון העניינים שבין אדם לחברו, למשל – שנוהגים קצת מנהגי אבלות על תלמידי רבי עקיבא שמתו בימים אלה מכיוון שלא נהגו כבוד זה בזה, לכן אנו משתדלים בימים אלה לתקן את זה.

והעיקר הוא, שלא תיתכן אחדות בין ישראל בלי תיקון המידות, וגם אין תיקון המידות בלי לתקן את האמונה. וכן להיפך. מדובר בנושאים שמצריכים עבודה תמידית עליהם מכיוון שהם קשורים זה בזה באחדות מוחלטת, כי כל עבודת האמונה היא רק כשיש סיג ושיח ומשא ומתן בין בני אדם, וכל הקשר בין בני אדם עומד על האמונה כאמור. לכן, אדם שיושב כל היום ורק לומד תורה בבית המדרש בלי שיהיה לו קשר עם בני אדם, לא יוכל להגיע לתיקון שלו. הוא חייב להתחתן ולהעמיד צאצאים, ובינתיים הוא צריך להסתדר עם בני ביתו ועם בני העולם בכל ענייני המשא ומתן וכן הלאה. וכמובן, צריך ללמוד תורה ולעסוק בקיום המצוות ולחפש להשיג את השם – וכאשר הוא עושה את כל זה, עם כוונה נכונה, הוא זוכה לקיים את התכלית שבשבילה בא לעולם.

זה מה שכתוב בליקוטי מוהר”ן בכמה מקומות, שרבינו הקדוש – רבי נחמן מברסלב, דיבר על כך שצריך שיהיה לאדם עסק עם שאר בני אדם. למשל, בתורה כ”ז כתב: “כִּי לִמְשֹׁךְ אֶת כָּל הָעוֹלָם לַעֲבוֹדָתוֹ לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד, וְכֻלָּם יַשְׁלִיכוּ אֱלִילֵי כַּסְפָּם וּזְהָבָם וְיִתְפַּלְּלוּ אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד זֶה הַדָּבָר נַעֲשֶֹה בְּכָל דּוֹר וָדוֹר לְפִי הַשָּׁלוֹם שֶׁבַּדּוֹר. כִּי עַל יְדֵי הַשָּׁלוֹם שֶׁיֵּשׁ בֵּין בְּנֵי הָאָדָם, וְהֵם חוֹקְרִים וּמַסְבִּירִים זֶה לָזֶה הָאֱמֶת, עַל יְדֵי זֶה מַשְׁלִיךְ כָּל אִישׁ אֶת שֶׁקֶר אֱלִילֵי כַּסְפּוֹ, וּמְקָרֵב אֶת עַצְמוֹ לְהָאֱמֶת”. וכן מובא עוד בעניין זה בתורה נ”ג וזו לשונו: “אַךְ לִזְכּוֹת לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת, הוּא עַל יְדֵי גֵּרִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ‘הַרְבֵּה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם’. כִּי עַל יְדֵי שֶׁכָּל אֶחָד מַקְשֶׁה וְשׁוֹאֵל, כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ מְנִיעָה לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְצָרִיךְ לְהָשִׁיב לְכָל אֶחָד עַל שְׁאֵלָתוֹ, עַל יְדֵי זֶה נִשְׁלָם דַּעְתּוֹ”.

וכן בשיחות, מובא שדיבר כמה וכמה פעמים מעניין זה וכמו שציווה את רבי נתן לפקח את דעתו בשיחה עם בני אדם לפחות שעה ביום, אפילו אם לא הספיק את כל סדרי הלימוד שציווה עליו, וגם אמר לתלמידיו שלא יהיו עצים יבשים ושידברו עם בני אדם לקרבם לעבודתו יתברך ויעשו פירות.

זו המסקנה המתבקשת: רגעים ספורים לפני שאנו מקבלים את התורה אנחנו צריכים לדעת במה תלויה קבלתה? והתשובה היא, כדי להשלים את הדעת ולהכיר את הבורא. זו הסיבה שאנחנו צריכם ללמוד את התורה היטב, בבקיאות ובעיון, ולהתפלל לקיים כל דבר שלומדים. ועיקר קיום התורה תלוי בתיקון המידות (עיין בגר”א הקדמה לפירושו למשלי) שעל ידי זה זוכים לאחדות ואהבה בבחינת ‘קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל, חד אינון’ – אחד הם. והפנימיות של כל זה היא אמונה בשלמות, שזו גם הדרך לתכלית וגם התכלית עצמה. ויהי רצון שנזכה לקבלת התורה באמת, לשמוע את הקולות, ונזכה לשלמות האמונה ולאהבת ישראל ואחדות אמיתית, ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.