גילוי אישי – פרשת השבוע ואתחנן
פרשת השבוע ואתחנן - כשאדם זוכה לחוש את נועם מתיקות אור השם העוטף אותו לגמרי, מלווה בשמיעת דיבור קצר, בתחושת צמרמורת וחמימות בכל הגוף, חוויה שכביכול מגפפים ומחבקים את נשמתו...
נפשי יצאה בדברו: הגילוי האישי
כלל ישראל לא יכלו לסבול את החסד האדיר ששמיעת קול השם יתברך ללא מחיצות וצעקו, "אם יספים אנחנו לשמע את קול ה' א-להינו עוד ומתנו" (ה, כב). הגמרא מסבירה, "אריב"ל כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל" (שבת פח, ע"ב).
רבנו מאיר שמחה הכהן מדווינסק זצ"ל, מלמד שני עיקרים חשובים בעבודת השם (משך חכמה, פ' ואתחנן, ד"ה ועתה למה): אחד – "החומר הוא המחיצה המבדלת הסוכך על הנפש, ואם יופיע אליו רצון הבורא, יעבור דרך מפלשי החומר, ויזדכך, ויתגבר הנפש, וירוץ כצבי לעשות רצון אבינו שבשמים"; והשני – "התכלית האנושי כי הנפש תהיה סכוכה בחומר, ובכל זאת תעוף כנשר אל מטרת השלמות והתכלית האמיתי", עד כאן יסודו.
העיקר הראשון הנ"ל מתאר מתנת חינם, כאשר הקב"ה מקרב ומזכך יהודי מבחינת אתערותא דלעילא, מעין התעוררות מלמעלה, כשאדם זוכה לחוש את נועם מתיקות אור השם העוטף אותו לגמרי, מלווה בשמיעת דיבור קצר, תחושת צמרמורת וחמימות בכל הגוף, חוויה שכביכול מגפפים ומחבקים את נשמתו בו בזמן שהוא רוכב על ענן. זאת התחושה של יציאת נשמה מעבר למגבלות של החומר העכור שבתוכו היא כלואה. הרגשה זו נמשכת למספר שניות בלבד, אך משאירה רושם בליבו של האדם כל ימי חייו. זהו גילוי א-לוקות אישי, ואשרי הזוכה לו.
הגילוי האישי הוא מתנת הא-להים שמקנה לבעל תשובה את הכוח לעמוד בכל ניסיונות הזיכוך והטיהור אשר עתידים לעבור עליו. מבלי נועם חמימות התענוג של מתנה זו – הדיבור הראשוני מפי הקב"ה אל הבעל תשובה – לא היה לו כוח לשנות את חייו מן הקצה אל הקצה, לסבול את כל מה שעתיד לעבור עליו, דהיינו אותם הייסורים ההכרחיים שתכליתם למרק את עוונות העבר ולצחצח את נפשו כדי שיתעלה בעתיד, ובכל זאת לדבוק בקב"ה.
מכאן, אנו מגיעים לעיקר השני של רבנו מאיר שמחה הכהן זצ"ל, שעל אף מגבלות הגוף, על ידי יגיעתנו, עלינו להשליט את הרוח על החומר ולשאוף לשלמות, וכך לעשות את רצון הבורא.
בקיצור, העיקר הראשון הוא שהקב"ה מזכך את היהודי זיכוך ראשוני, בחינת מתנת חינם, והעיקר השני, תכלית החיים, שעלינו להתייגע בזיכוך עצמנו ועל ידי זה לעשות את רצון הבורא-ברוך-הוא. מן הראוי אפוא, שיגיעה מלמטה תהיה תוצאת ההתעוררות מלמעלה.
שמיעת הדיבור "אנכי" מפי הגבורה בהר סיני הכשירה את כל הנשמות לכל הדורות ככלי קיבול לדיבור עליון בעתיד. הקב"ה מעניק לנשמה כאמור מעין מעמד הר סיני פרטי, או "גילוי אישי" כפי שאמרנו, הרבה מעל למדרגתו. עקב כך, טועם האדם את מתיקות נועם השם יתברך ומשתוקק להתקרב אל אביו שבשמים ברוך הוא, בחינת "הנפש לא תמלא" (קהלת ו, ז). כלומר, ככל שיתקרב אחר כך, אף פעם לא יסתפק.
כאשר הקב"ה נותן לאדם מבט חטוף אל עבר אין-סוף מדרגות מעל למדרגתו, הדבר מחייב: לאחר מתנה כזו, על האדם לעמול לזכות על פי דין לאותו קירוב אל הקב"ה. כאמור, שמיעת דבר השם וחווית הקירוב והחיבוק, כביכול, היא הנותנת ליעף כוח להמשיך במשימה. וצריך לדייק, כל פעם שנאמר כאן "בעל תשובה", אין הכוונה רק לרחוקים המתקרבים, אלא גם לאותם עובדי השם שאינם מסתפקים בעמידה על מישור מבחינת מצוות אנשים מלומדה, אלא הולכים תמיד מחיל אל חיל ומבקשים באמת את דרך השם.
ראיתי פעם בחוש איך אברך יקר ומיוחס, עבד השם בכל מאודו, זוכה לגילוי אישי. אותו אברך אמר דרשת התעוררות זמן קצר לאחר שהתמנה לראשו של אחד הכוללים החשובים. הדרשה היתה נפלאה ביותר, ריתקה ממש את כל השומעים, וחדרה היישר לליבם. הציבור נדהם, כיצד ראש כולל צעיר דורש כאחד מגדולי הצדיקים מדורות קודמים. לאחר הדרשה, העיד בפני שהרגיש כנשוא על ענן, ומשמים מזינים לו תורה והשגה הרבה מעבר למדרגתו. הוא גם העיד שלרגע חש שנשמתו פורחת. אמרתי לו שהקב"ה הראה לו כמה מדרגות מעל למדרגתו, בחינת מתנת חינם, כדי שיטעם את המתיקות וישאף ליותר. כעת, צריך להשתדל להרוויח את אותה מדרגה על ידי יגיעה.
בעזרת ה', זוהי המשמעות המיוחדת של שיר השירים עבור כל בעל תשובה, עדות מעולה ששלמה המלך ע"ה לא רק שהיה צדיק, אלא היה גם בעל תשובה, שחיווה את כל מה שמתואר לעיל. "פתחתי אני לדודי" (שה"ש ה,ו), כשיהודי, רחוק מתורה ומצוות ככל שיהיה, מחליט לחפש את האמת, אזי הוא פותח פתח לקב"ה, ואם זוכה, הקב"ה מתגלה אליו ואומר לו אנכי השם. מעיד הבעל תשובה הטרי, "נפשי יצאה בדברו" (שם), שהנשמה רצתה לפרוח מן הגוף ולהתאחד כולה במקור מחצבתה יתברך.
היות ואותו האדם טרם בשל לדבקות, ועוד טעון זיכוך רב, אזי "ודודי חמק…ביקשתיו ולא מצאתיו" (שם) – בעל התשובה רצה שהחוויה תתמשך לנצח, אך הדיבור והחיבוק יחד עם נועם החמימות עזבו אותו כעבור רגע קצר. "הכוני פצעוני" (שם, ז), אז התחילו הניסיונות והקשיים, ולולא הדיבור והחוויה, לא היה לו כוח לעמוד בתהליך הזיכוך.
עם כל זה, הבעל תשובה אומר לכל מלאך הנברא מתורתו, תפילתו, ומצוותיו לומר לקב"ה ש"חולת אהבה אני" (שם, ח), ומתגעגע לדיבור הראשון, לגילוי האישי, לחיבוק ולהתעלות במרומים. לאט לאט, כל חייו מוקדשים לשם שמים, בחינת "אני לדודי ועלי תשוקתו" (שם ז, יא), ומתייגע במלאכת שמים תוך כיסופים ותשוקה אדירה להגיע לאותה מדרגה שזכה לחזות בה בראשית דרכו, שזו תהיה קניין שלו, בחינת אתערותא דלתתא, שהפעם יזכה להביא את הקב"ה אליו, בחינת "אביאך אל בית אמי" (שם ח, ב), קרי – אל תוך נשמתי, ואזכה שוב ל"וימינו תחבקני" (שם, ג). מי שזכה פעם אחת לחיבוק הזה כביכול מבין היטב ש"אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו" (שם, ז), שתמורת כל הון שבעולם לא ימכור את הרגע הזה שהקב"ה התגלה אליו. ותשאלו כל בעל תשובה, כי נכון הדבר, וכן נזכה עוד ועוד, אמן.
* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור