דברים שלא חשבת ללמוד… מתרנגול

בפגישה הראשונה שלי עם דויד
הצבתי בפניו את ההוראות ואת הכללים.
אמרתי לו שאני מצפה ממנו לדבר אחד
בלבד: שיהיה נבון כתרנגול!
 
 
פעם פנתה אלי אישה בבעיה קשה ומכאיבה מאוד שהעיקה עליה. בנה, אכנה אותו כאן דויד, שהיה בחור מבריק, 'ילד פלא' של ממש, מצא לעצמו עבודה בוול סטריט למשך תקופת הקיץ, ובמהלך שבועות מעטים מעל בסכום כסף גדול. מכיוון שהיה קטין וללא עבר פלילי, נענה בית המשפט לשחררו בערבות בתנאי שאגודה או תנועה כלשהי בעל שם תסכים להשגיח עליו. אותה אישה אומללה פנתה אלי בשאלה אם תנועת 'הנני' (שבראשה אני עומדת) תהיה מוכנה ליטול על עצמה את האחריות הזאת.
 
הייתה זו משימה לא פשוטה, אבל לא יכולתי לסרב. המצפון שלי לא נתן לי לחיות עם הידיעה שאם תנועתנו לא תקבל זאת על עצמה, עלול דויד למצוא את עצמו במוסד שיקומי כלשהו בחברת עבריינים אחרים, ולסור לגמרי מן הדרך.
 
בפגישה הראשונה שלי אתו הצבתי בפניו את ההוראות ואת הכללים. אמרתי לו שאני מצפה ממנו לדבר אחד בלבד: שיהיה נבון כתרנגול!
 
הוא הביט בי בפליאה, וממבטו נראה היה לי שהוא מהרהר אם לא יצאתי מדעתי. פתחתי את סידור התפילה והראיתי לו את אחת הברכות הראשונות שאנו מברכים בכל בוקר ושבה אנו מודים לקב"ה: "הנותן לשֶּׂכְוִי בינה".
 
דויד חייך כאומר "איזה שטויות".
 
"אני מסכימה איתך", אמרתי כהולכת לשיטתו, "שמכל הבריות שברא הקב"ה התרנגול הוא בודאי היצור הטיפש ביותר, ואף על פי כן, אהיה מרוצה מאוד אם תקנה לעצמך את החכמה שיש לו, ואני משוכנעת שגם אתה תחוש סיפוק רב אם תצליח בכך".
 
דויד נותר מחייך בלעג, ואני פניתי להסביר:
 
"שלושה טעמים יש לברכה המוזרה, כביכול, הזאת", אמרתי לו. "ראשית, התרנגול יודע להבחין בין יום ובין לילה. בדומה לכך צריכים גם אנו ללמוד להבחין בין טוב לרע, בין יושר לשחיתות, בין חמלה לרוע לב ואכזריות. מנת משכל גבוהה, מוח גאוני, הצלחה בהשגת הון – כל אלו כולם חסרי משמעות אם לא נלווית אליהם אותה חכמה בסיסית ופשוטה של השכווי. חיינו אינם נמדדים על פי הידע שלנו, כי אם על פי יכולתנו להחליט החלטות נכונות וטובות.
 
כולנו מכירים אנשים שהם כה חכמים, עד שהם מתחכמים ומערימים על עצמם. כל שחסר להם היא יכולת ההבחנה הפשוטה של התרנגול. הם פשוט חסרים אותה בינה להבחין בין יום ללילה".
 
"הדבר השני", המשכתי, "שאפשר ללמוד מן התרנגול הוא יכולת ההתמדה. יום יום, בקיץ ובחורף, בחום ובקור, התרנגול קורא עם שחר. לעולם אינו מתעייף, לעולם אינו מתייאש, ולעולם אינו נתון למצבי רוח.
 
להיות יהודי פירושו לחיות עם מערכת ערכים כזאת. כשם שהתרנגול משכים בכל בוקר ויוצא לעבודת יומו, בין אם יש לו 'מצב רוח' לזה ובין אם לא.
 
והעניין השלישי שאנו למדים מן התרנגול הוא יסוד האמונה. גם בחשכת הלילה, ויהיה זה לילה אפל וקודר ככל שיהיה, אין התרנגול מאבד תקווה. הוא יודע תמיד שהשחר עתיד לעלות. ולכן, גם בשעה שאנו חשים פחד, גם בשעה שאנו סבורים כי אבדה כל תקווה, עלינו להתמלא אמונה שהשחר יאיר והכל עוד יתהפך לטובה.
 
"גם את המסר הזה מלמדת אותנו התורה", המשכתי כשאני מוסיפה סיפור נוסף, נדבך נוסף למסר שרציתי להעביר לדויד.
 
מסופר בתורה שלאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף הוליכה מרים הנביאה אחריה את הנשים בשירים ובמחולות, כשתוף בידה. ונשאלת השאלה – היכן מרים מצאה תוף בלב המדבר?
 
התשובה היא שמרים הכינה את התוף הזה באותם ימים אפלים שבהם עבדו בני עמה בפרך, ב"אושוויץ" של מצרים. לראשונה השתמשה בתוף הזה כאשר שבו אביה ואמה, עמרם ויוכבד, ונישאו זה לזה. בשעה שגזר פרעה את גזירתו האכזרית להשליך ליאור את כל הבנים הנולדים לבני ישראל, פרשו הבעלים מנשותיהם ונפרדו מהן, שכן איש מהם לא רצה להביא לעולם ילדים אשר יהיו נתונים מיד עם לידתם לגורל איום כזה. כך עשו גם עמרם ויוכבד אשתו. אולם מרים הקטנה באה וטענה לפני אביה כנגד מעשה זה. מי יודע, אמרה לו, אולי יזכה אתכם השם בילד אשר יהיה מושיעם של ישראל ויוציא אותנו מהמקום הארור הזה?!
 
נדהם מכוח אמונתה התמימה של בתו הלך עמרם ונשא בשנית את יוכבד אשתו, ואת נישואיהם אלו חגגה מרים בתוף הזה אשר עשתה.
 
לאחר נישואין אלו נולד בן לעמרם וליוכבד – הוא משה. ואולם קושי שעבוד מצרים לא פסק. להיפך, הוא הלך והתחזק והאפילה הלכה וגברה. ואף על פי כן לא נפלה רוחה של מרים, והיא הוסיפה ושמרה על התוף הזה שלה. "יבוא היום וניגאל", כך אמרה, ואני ארקוד באותו יום כשהתוף הזה בידי".
 
כאשר אופפת אותנו חשיכה, כאשר אנו תוהים אם השחר עוד יחזור ויאיר אי פעם, אל לנו ליפול בדכדוך ובייאוש. בשעות קשות כאלה עלינו להיזכר בתוף מרים ולהטמיע בליבנו את הידיעה כי יום יבוא ונשוב לצאת במחולות.
 
"אם רצונך להצליח", אמרתי לו, "עליך פשוט לרכוש לך את בינת התרנגול הזאת".
 
אלה הם שלושת היסודות שעלינו ללמוד מהתרנגול ושאותם לימדתי את דיויד. ובעצם, יסודות שכולנו צריכים ללמוד, כי המסר הזה פונה לכל אחד ואחת מאיתנו.
 
 
(מתוך "החיים הם ניסיון" מאת המחברת, הזכויות שמורות להוצאת "בינה")