דיני סעודת פורים,דיני משלוח מנות

 

 

א. מצוה להרבות בסעודת פורים. ויוצאים ידי חובה בסעודה אחת. ומן הדין אין סעודת פורים צריכה פת, אולם נכון לחוש לכתחילה לדעת הפוסקים הסוברים שצריכה פת, ומכל מקום אם טעה ולא אמר "על הנסים" בברכת המזון, ולא נזכר עד שאמר "ברוך אתה ה’" (כדי לחתום על הארץ ועל המזון), כיון שאמר "השם" אין מחזירים אותו, ואפילו לא עשה אלא סעודה אחת במשך כל יום הפורים. ובאמצע הרחמן יאמר: הרחמן הוא יעשה עמנו נסים ונפלאות כשם שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מרדכי ואסתר וכו’, עד ועשית עמהם נסים ונפלאות ונודה לשמך הגדול סלה. (יחו"ד א/פט)

ב. וכיצד חובת סעודה זו? שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תשיג ידו. ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו. ויש להדר אחר בשר בהמה חלק (גלאט), שיש אומרים שאין יוצאים ידי חובה בבשר עוף ודגים שאין שמחה אלא בבשר בהמה. ואף הנשים חייבות בסעודת פורים. ואם קשה לו בבשר בהמה, יאכל בשר עוף. (יחו"ד ו/לג)

ג. סעודת פורים שעשאה בליל פורים לא יצא ידי חובתו, דכתיב "ימי" משתה ושמחה.

ד. היודע בעצמו שאם ישתכר ביין ובשאר משקים המשכרים יזלזל באיזה מצוה, או ימנע מברכת המזון, וכדומה, לא ישתה אלא שיעור מועט שלא יבוא לידי שיכרות. וצריך להזהר שלא ישכח לומר על הנסים בברכת המזון. ואם שכח ונזכר אחר ברוך אתה ה’. (כדי לחתום על הארץ ועל המזון) יצא. וב"על הנסים" שבתפילה וברכת המזון יסיים: ועשית עמהם "נסים ונפלאות" ולא "נס ופלא". (ילקו"י ה/שמ)

ה. האוכל עוגיות ושאר פירות משבעת המינים לא יזכיר בברכה מעין שלש מעין המאורע של פורים. וכן השותה יין כשיעור שלא בשעת הסעודה. (יבי"א ג/לו)

ו. אם האריך בסעודת פורים עד ליל ט"ו בו, אף על פי כן יש לו לומר על הנסים בברכת המזון, כשם שמזכיר רצה והחליצנו בברכת המזון בסעודה שלישית הנמשכת עד הלילה. ואף לאחר כמה שעות. (יחו"ד תנה)

ז. נכון להרבות בשירות ותשבחות להשם יתברך להודות ולזמר לשמו. ויש מצוה לשמח הקטנים במיני מתיקה ומעדנים.

ח. המנהג שנתפשט באחרונה בכמה ישיבות, שבני הישיבה בוחרים להם "רב פורים" אשר כטוב לבו ביין משמיע ביקורת על ראשי הישיבה והרמי"ם, תוך כדי הטחת עלבונות אישיים בדברי שחוק והיתול, הוא מנהג רע, ויש לבטלו כליל, ומצוה למחות בידם עד שיבטלו מנהג רע זה. ואסור אף להשתתף במושב ליצים זה, ושומע לנו ישכון בטח. (יחו"ד ה/נ)

 

 

 

 

ט. חייב אדם לשלוח לחבירו ביום פורים שתי מנות של שני מיני אוכלים, או שני מיני תבשיל, או שתי מנות בשר. ועיקר המצוה שיהיו שתי מנות לאיש אחד. (ילקו"י ה/שיח)

י. יש אומרים שצריך לשלוח המנות כשהן מבושלות וראויות ומזומנות לאכילה. ויש חולקים ואומרים שיוצאים ידי חובה גם במנות בשר חי, ורק אם שולח עוף חי שלא נשחט עדיין וכיוצא בזה, אינו יוצא ידי חובה. וכן עיקר. (ילקו"י ה/שיח)

יא. יוצאים ידי חובת משלוח מנות גם בבשר שימורים שבקופסאות, או בסרדינים, וכיוצא בזה. וצריך ליזהר שהמשלוח מנות יהיו כשרות באכילה, בלי חשש איסור כלל, וישלח בשר "חלק" השולח לחבירו דורון של בגדים וסדינים וכיוצא בזה אינו יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות. ואפילו השולח מעות לחבירו באופן שיוכל לקנות בהם מנות מאכל אינו יוצא ידי חובה, שצריך לשלוח בדוקא מנות של מאכל ומשתה. (ילקו"י ה/שכא)

יב. וכן השולח לחבירו קופסת סיגריות או טבק הרחה לא נחשב ל"מנה", לצאת בזה ידי משלוח מנות, אפילו כשיודע שהמקבל מעשן ומריח טבק. (ילקו"י ה/שכג)

יג. וכן השולח לחבירו חידושי תורה ופרפראות לחכמה, או ספרי קודש, ביום פורים, אינו יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות. (ילקו"י ה/שכג)

יד. מעיקר הדין אין צריך לחלק ב’ המנות בב’ כלים, ורשאי ליתנם בצלחת אחת. והשולח לחבירו בשר ובקבוק יין וכיוצא, יוצא ידי חובת משלוח מנות, שהמשקה נחשב ל"מנה" אחת. ואפילו שלח שני מיני משקים בלבד יוצא ידי חובת משלוח מנות. וטוב להדר ולשלוח שני מיני "אוכלים". ויש לשלוח המנות של אוכלים שני מינים שונים. אבל במין מאכל אחד, אפילו חילקו בשתי צלחות או קערות, אינו יוצא בזה ידי חובת משלוח מנות. אבל השולח חתיכות בשר מאיברים שונים אפילו מבהמה אחת, יוצא בהם ידי משלוח מנות, הואיל והם חלוקים בטעמם וטבעם. וכל שכן אם היה בשר חי שאפשר לעשות ממנו כמה מיני תבשילים, או צלי מבושל. וכבר פשט המנהג כיום לשלוח מיני מתיקה במשלוח מנות.

טו. השולח לחבירו דג מטוגן עם הביצה שעליו, יוסיף עמו מנה אחרת, שלדעת כמה אחרונים הדג וביצה שעליו נחשבים כמנה אחת לענין זה. (ילקו"י ה/שכו)