הכובע של מירי
איך אומר אותו פתגם עתיק? "תחשוב טוב, יהיה טוב". ככה זה, המחשבות שלנו יוצרות את המציאות. וכזה הוא הסיפור על הכובע של מירי.
מירי שלדון גרה עם אמא שלה בדירה קטנה בשדרה החמישית בניו יורק סיטי. מירי לא הייתה צעירה, אבל גם לא מבוגרת, לא גבוהה ולא נמוכה. היא גם לא הייתה שמנה אבל גם לא רזה. מירי לא הייתה יפה במיוחד אך גם לא מכוערת, לא חכמה ולא חסרת אינטליגנציה. מירי שלדון הייתה אישה ממוצעת שעבדה כפקידה זוטרה בחברה גדולה, והחיים שלה, אם אפשר להגדיר אותם, היו אפורים, שגרתיים ודי משעממים. אף אחד בעבודה לא הבחין במירי, ואפילו מזכירה אחת אמרה פעם אחת שהיא קצת משעממת…
יום אחד, כשהייתה בדרכה לעבודה, מירי שמה לב שחנות כובעים חדשה הצטרפה לשדרה. ניצוץ של סקרנות, כמו של מעשה קונדס זכר לימים עברו, התעורר בה, והופ, היא מצאה את עצמה בתוך החנות. כשנכנסה לחנות, היא נתנה את דעתה על ילדה קטנה שאחזה ביד של אמא שלה, בקונה נוספת ומדפים, מלא מדפים, מלאים בכובעים מכל הסוגים. מירי ניסתה כמה כובעים עד שאת עיניה צד כובע יפה ומיוחד שהיה על המדף העליון סמוך למראה. היא הורידה את הכובע וחבשה אותו על ראשה… וואו.
אל הבבואה שלה היא נחשפה כשהסתכלה במראה. הראשונה ששמה לב אל מירי הייתה הילדה הקטנה, שעכשיו סחבה את אימה בשרוולים וצעקה, 'אמא, אמא, תראי איך האישה הזו יפה עם הכובע הזה". האמא הסתכלה על מירי ואמרה, "גברת, הכובע הזה ממש מתאים לך". אפילו הקונה היחידה שהייתה בחנות נתנה דעתה על מירי, "את ממש יפה עם הכובע הזה".
'יכול להיות?'…. חשבה מירי לעצמה. פעם ראשונה בחייה הבוגרים מירי שלדון עמדה מול המראה כשניצוצות זוהרים בעיניה, והחיוך השובבי שהיה על פניה בשנות הנעורים נמרח על שפתיה. לאט, אבל בטוח, עשתה את דרכה אל הקופה, שילמה על הכובע ויצאה אל הרחוב הסואן. וברגע שהייתה בחוץ, מירי גילתה עולם חדש. 'אף פעם לא שמתי לב לפרחים היפים האלה לאורך השדרה' חשבה, ובריזה נעימה ליטפה את פניה. רעש המכוניות והאנשים הממהרים פתאום נשמעו נעימים, משתלבים בהרמוניה נפלאה ויוצרים צליל ערב לאוזן. היא אפילו דילגה קלות בדרכה למשרד כששיר מתוק מתנגן לו בליבה.
מאמרים נוספים בנושא:
כשמירי הגיעה לבניין המשרדים בו היא עובדת השוער פתח בפניה את הדלת ואמר לה "בוקר טוב", דבר שלא עשה מעולם. האנשים במעלית שאלו לאיזו קומה היא צריכה להגיע ולחצו עבורה על הכפתור. אפילו במשרד, נראה שפתאום כל הקולגות שמים לב שיש להם חברה לעבודה בשם מירי שלדון. הם גם נתנו את דעתם על הניצוץ הבוהק שהיה בעיניה והחמיאו על החיוך היפה שלה. בהפסקת הצהריים, המנהל ניגש אל מירי ושאל אם הכל בסדר ואם היא מסתדרת, והוא גם רצה להבהיר לה שדלת המשרד שלו תמיד פתוחה בפניה אם היא צריכה עזרה במשהו.
בסופו של היום המעניין והמסקרן הזה מירי החליטה ללכת הביתה ברגל, ליהנות מאורות העיר בחלק הזה של היום, וגם, מחלונות הראווה המעוצבים. נראה היה שכל אדם שעבר ברחוב פשוט עצר לידה ואמר לה שלום.
כשהגיעה לבניין בו היא גרה, מירי חשבה על כובע הקסמים ואיך הוא שינה את חייה במן קסם שכזה. לא, היום היא לא תעלה במעלית! היום היא תעלה במדרגות, מדרגה מדרגה, עם הרבה שמחה וחיוך מקסים על הפנים. כשהגיעה, צלצלה בפעמון. אמא שלה פתחה את הדלת ולא יכלה להסתיר את התפעלותה, "מירי! את כל כך יפה, העיניים שלך זורחות. הן מזכירות לי את העיניים שלך כשהיית ילדה קטנה!"
"תודה אמא, והכל הודות לכובע היפה הזה" אמרה מירי כשתלתה את הז'קט על הקולב בכניסה.
"איזה כובע?" שאלה האם בתמיהה.
"מה? למה את מתכוונת?" שאלה מירי כשהיא שמה את הידיים על הראש, מבועתת ומפוחדת… לא, הכובע לא שם! "ה-כ-ו-ב-ע!!!!!" זה ששינה את חייה… נעלם! מירי התיישבה על הספה וניסתה, תוך כדי הפניקה שאחזה בה, להיזכר בהשתלשלות האירועים של היום המקסים שחוותה, צעד אחר צעד. היא הייתה חייבת לזכור איפה היא איבדה את הכובע היפה שלה. היא זכרה היטב שלא הורידה אותו מהראש כל היום, גם לא איבדה אותו בהפסקת הצהריים. אולי הורידה אותו במעלית כשהייתה בדרך למשרד? לא, זה לא קרה. שחזור האירועים הוביל אותה עד לחנות, לרגע בו הבחינה בכובע המקסים, ברגע שמדדה אותו, כשהסתכלה במראה וחייכה. היא נזכרה בילדה הקטנה שהחמיאה לה, גם זכרה היטב איך לקחה אותו והלכה לקופה לשלם עליו… ואז נזכרה בכאב איך הכניסה את כרטיס האשראי לתיק בחזרה ויצאה מהחנות בשמחה עם חיוך על הפנים… כשהכובע נשאר שם על הדלפק.
מירי, אוי מירי! אם רק היית יודעת כמה יפה את באמת. כמה מתוקה, אדיבה וחכמה את. כל מה שהיית צריכה באותו היום היה רק קורטוב של ביטחון עצמי, חיוך קטן והרבה מחמאות.
רוצים להעניק את הטוב ביותר ליקרים לכם? תחמיאו להם. תראו בהם רק את הנקודות הטובות, וזכרו כמה הם, וגם אתם, מיוחדים.
כי איך אומר פתגם עתיק? "תחשוב טוב, יהיה טוב". המחשבות שלנו יוצרות את המציאות. אם אנחנו חושבים חיובי החיים שלנו יהיו כאלה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור