הכנסת אורחים לשם שמים

בחלון הבית עמדה אשת הזקן,
מצפה לשובו של בעלה מבית הכנסת
עם הישועה המובטחת. לפתע, היא
רואה מחזה אשר לא יאמן…

שבת המלכה עומדת לפרוס כנפיה על פני העיירה כולה, תכונה רבתי מורגשת באוויר. ריח תבשילים ערֵבים נודף מכל עבר. ילדים וילדות לבושים בבגדי השבת נקיים ללא רבב, מצפים לשעה שבה יצעדו לקבלת שבת בבית הכנסת. ברוב הבתים כבר שולחנות ערוכים במפות צחורות כשעליהן חלות ויין לקידוש, נרות השבת ממתינים לזמן שיגיע ואשת החיל תדליקם, אי אלו אחרונים נראו חוזרים מבית המרחץ, ולכבודה של השבת כמעט הכל ערוך ומוכן. כולם עסוקים ומתרוצצים לסיים את ההכנות האחרונות. אך איש לא שם את ליבו להלך העני שהגיע זה עתה מדרך רחוקה. תשוש ורעב. כבר כמה ימים לא בא מזון של ממש אל פיו. מראהו ובגדיו העלובים מסתירים את פנימיות גדולתו הרוחנית ואישיותו המיוחדת, ואף הוא אינו מגלה את זהותו שלא לצורך.

בטוח בה', שיזמין לו מקום לשבות בו, פנה לבית הכנסת והחל באמירת 'שניים מקרא ואחד תרגום', בקול נעים וערב, עד לזמן בו יתחיל המניין המקומי בקבלת השבת וערבית. לאחר התפילה נותר האורח על מקומו סמוך ובטוח בישועת ה', וכשאט אט החל מתרוקן בית הכנסת פנה אליו יהודי זקן ואמר: "שלום עליכם, רבי יהודי. היכן תאכל?" ענה ההלך שעדיין לא מצא מקום אירוח ואינו יודע. "אם כן, בוא עמי", הזמינו הזקן. "אמנם המזון בביתנו דל ופשוט, אך בשמחה נתחלק עמך במה שיש לנו". האורח התלווה אל הזקן, ועד מהרה הגיעו לבית קטן ודל, המואר באור נרות השבת ובחמימות של יהודים טובי לב. בעלת הבית הגישה לפניהם "ממיטב" הדברים שיכלה להגיש ושהיו בבית. ניכר היה בה שהשתדלה לכבד את השבת ואת האורח בכל מאודה, אולם הסעודה הייתה רחוקה מלהשביע, ובמיוחד את רעבונו של האורח, שכן הצמצום והעוני הרב זעקו מכל פינה בבית.

פנה האורח אל בעל הבית בנימוס בבקשה לקבל עוד מנה. בשומעה זאת נלחצה האישה ולחשה אל בעלה במבוכה: "לא יישאר לנו מזון לסעודת היום!". הבעל השיב לה בלחש: "אל תמנעי מלמלא את בקשתו. זכות גדולה של הכנסת אורחים והאכלת עני רעב אינה מזדמנת בכל יום".

כאשר סיים האורח לאכול את המנה הזעירה הנוספת, שלא הייתה אלא נתח קטן ועלוב, התנצל על רעבונו הגדול וביקש, אם אפשר, עוד מנה. הפעם השיבה האישה: "אם אגיש לך עתה את שארית הסעודה שנותר למחר, לא ייוותר מאומה לסעודת יום השבת. האם ניאלץ מחר לצום חלילה בעיצומה של השבת?!" האורח שמע את דבריה שנאמרו בצער וכאב ואמר: "בכל זאת, מבקש אני גם את המנה של מחר. ובאשר למחר, אל תדאגי, ה' יזמן לפניכם את כל הדרוש כדי לקיים את סעודת השבת כהלכתה", וחיזקה בדברי חז"ל: "כל שיש לו פת בסלו ואומר מה אוכל למחר אינו אלא מקטני אמנה", סמכי על ה' ומובטח לך כי לא יחסר לך כל גם למחר". הפנתה האישה מבט תוהה אל בעלה. כיצד עליה לקבל את דברי האורח המוזר? לעומתה, בעלה לא נראה מודאג. אלא, נראה היה שגם הוא שם בה' את מבטחו וסמך על דברי האורח. אם כן, הרהרה בליבה, עליה לקיים את המצווה בשמחה. תיכף ניגשה לעבר המטבח והגישה לאורח את כל מה שנשאר.

למחרת קמה האישה עייפה, אחרי לילה של נדודי שינה. הדאגה מה יאכלו לסעודת שבת לא הרפתה ממנה. בעלה פנה ללכת לבית הכנסת והיא לקחה את הסידור ועד מהרה שקעה בתפילה.

* * *

בבית הכנסת המולה רבה. שמועה עברה מפה לאוזן על הלך עני בלתי מוּכר שהגיע לעיירה, והוא מבקש לדרוש לפני קריאת התורה. מי יודע אם אכן תלמיד-חכם הוא, ושמא ינצל את ההזדמנות לדברי הדיוטות? הפנו הגבאים את בקשת האורח אל הרב, וקיבלו את הסכמת הרב, לאחר שהתנה עם האורח, כי אם לא ישמיע דברי חכמה, יאלץ לרדת מיד מן הבימה. כשהגיעה העת, עלה הזר אל הבימה. חיוכים לעגניים עוד נראו בקצה פיהם של כמה מהמתפללים, אך מיד כשפתח האיש בדבריו, השתררה במקום אווירה של תדהמה והפתעה. האורח הרצה את דבריו בשטף, בהסברים נפלאים, מתובלים בסיפורים ובמדרשי חז"ל. ביאר שורה של סוגיות בפרשת השבוע, וחידש עליהם חידושים נפלאים שאוזן לא שמעה כמותם.

מיד בסיימו את דרשתו עטו עליו כל נכבדי הקהילה והפצירו בו לסעוד על שולחנם. במיוחד גברה ההתרגשות כאשר הרב ציווה על האורח להזדהות בשמו. מתח רב שרר בקהל עת התמהמה האורח מלהזדהות, אך בקשתו התקיפה של הרב אילצה אותו לגלות את שמו, כי הוא אינו אחר מאשר רבי אברהם אבן עזרא, שכבר נודע שמו ונתפרסם בעולם. רבי אברהם הודה לכל הנכבדים שהזמינו אותו לסעוד בביתם אך נאלץ לדחותם, ואת דבריו נימק ואמר: "כבר זכה מארחי במצוות הכנסת אורחים, כאשר קיים אותה עוד אמש לשם מצווה, אף על פי שלא הכיר אותי. מעדיף אני גם עתה לסעוד בביתו".

* * *

בחלון הבית עמדה אשת הזקן, מצפה לשובו של בעלה מבית הכנסת עם הישועה המובטחת. לפתע פתאום, היא רואה מחזה אשר לא יאמן… בעלה, פניו נוהרות מאושר, צועד בראש עם האורח, וכל בני העיירה מלווים אותם. אחריהם צועדות נשים רבות, ששמעו של האורח החשוב הגיע לאוזניהן, ובידי כל אחת ואחת סירים ומגשים עמוסים מלאי כל טוב מעשי ידיהן לכבודה של השבת. כולן רוצות לקחת חלק בזכות הגדולה ולהשתתף בסעודת הצדיק. עוד בטרם נכנסו, הבית כבר היה מלא כל טוב, בשר ודגים וכל מטעמים, בשפע רב, ודי היה בהם לסעודות השבת, והותר לכל השבוע. מיד בהיכנסם לבית אמר הזקן לאשתו: "ראי נא איזו זכות נפלה בחלקנו. מכל יהודי העיירה דווקא אנחנו זכינו לארח את רבי אברהם אבן עזרא". למשמע הדברים נרעדה האישה. מצד אחד שמחה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקם, אך מיד נזכרה בסעודת אמש. "הלוא אני היססתי למלא את בקשתו, האם יסלח לי איש צדיק וגדול זה?!", הרהרה בליבה.

קודם שהתחילה הסעודה פנה רבי אברהם אל האישה ואמר: "רואה את, לא הייתה לי ברירה אלא לגלות את זהותי כדי לקיים את אשר הבטחתי. הבנתי היטב את דאגתך, ומראש לא הייתה לי שום קפֵדה עליך חלילה. להיפך, זכיתם לקיים את מצוות הכנסת אורחים כהלכה ולעמוד בניסיון", עוד הוסיף לברך והבטיח: "ויהי רצון שמעתה לא תדעו עוד עוני ומחסור, וביתכם יהא מלא כל טוב".