המגדלור

איך אנו אמורים להתאבל על מותו
של צדיק? האם עלינו להיות עצובים
ומדוכאים? רבי נתן מברסלב מראה לנו
איך לקיים את יום י"ח בתשרי, יום
ההילולא של רבי נחמן מברסלב.
 
 
במוצאי שבת הקרוב וביום ראשון, יום י"ח בתשרי מציין את יום פטירתו ה-201 של רבי נחמן מברסלב זיע"א.
 
שום דבר לא יכול היה לכבות את אש הגעגועים שבערה בליבו של רבי נתן מברסלב, תלמידו המובהק. שני דברים בלבד גרמו לרבי נתן לבכות: האחד, חורבן בית המקדש, והשני, ופטירתו של הצדיק שבדור, מורו ורבו – רבי נחמן מברסלב.
 
ביום תשעה באב, רבי נתן היה יורד למרתף ביתו והיה יוצא ממנו רק לאחר חצות היום של למחרת, שם הוא היה מתפלל ובוכה ללא הרף על חורבן בית המקדש כל הלילה.
 
כאשר רבי נחמן נפטר מן העולם, רבי נתן הרגיש את האובדן עמוק בליבו. בשבילו, פטירתו של הצדיק הייתה כמו חורבן בית המקדש.
 
זה חשוב מאוד להתקרב אל הצדיק שאורו כה מכריע וחשוב לכל אדם. הצדיק שבדור משול למשה רבינו שבכל דור. ופטירתו של הצדיק שבדור היא בדיוק כמו פטירתו של משה רבינו.
 
ואף על פי כן, דמעותיו של רבי נתן מברסלב לא היו מעולם דמעות של עצבות או ייאוש.
 
רבי נתן ידע והבין את עומק האובדן, ממקור ראשון, כאשר אורו של הצדיק כבה. אבל לאחר שבכה והתאבל, מצב רוחנו השתנה. הוא היה שמח, יעיל, יצירתי, מעשי, השקיע את כל חייו בהפצת ספריו ותורותיו של הצדיק. כידוע, אין שום היתר לאדם להיות בעצבות, מכיוון שהעצבות באה מהצד החשוך והאפל, היפך הקדושה. אפילו ביום תשעה באב ובזמן אבלות, לא עלינו, אין לאדם שום רשות "לחבור" לצד החשוך. כמובן, יש את העת לבכות ולהתאבל, אבל בעזרת הדמעות שזולגות מעינינו אנו מבטאים את הכאב והצער, אלה לא דמעות שבאות ממקום של עצבות.
 
ישנם מצבים בחיים שגורמים לנו כאב. בהחלט מותר לנו, ואפילו מעודדים אותנו לזה, להביע את הכאב, בעיקר בזמן התפילה האישית – התבודדות. אבל עם אמונה, אנו יודעים שהשם עושה הכל לטובה, לכן לא רק שאנו מקבלים את הכאב שלנו נטול מעצבות, אנו אפילו מודים לבורא עולם עליו.
 
לעצבות אין שום מקום ביהדות. אדם לא מורשה להיות עצוב אפילו לשנייה אחת בחייו. כי העצבות, מקורה בכפירה והכחשה של עקרונות האמונה החשובים – האמונה הפשוטה והטהורה בהשם שהכל לטובה, ושאין שום רע כלל בעולם. כי בחשבון הסופי, אין שום יוצאים מן הכלל.
 
חטא בכיית חינם הוא כל כך איום ונורא, עד כך שהוא גורם להרס וחילול שמו הקדוש של השם יתברך, ומעכב את התגלות מלכותו של השם בעולם. כוחות הטומאה השורים בעולם ידועים גם בשם עמלק, שכל מטרתו היא להסתיר את מלכות השם. לכן השם מצווה עלינו למחות את ההשפעות הרעות, את עמלק. חכמינו ז"ל מלמדים אותנו שכסא הכבוד של בורא עולם ושמו של השם, כביכול, חסרים, אינם שלמים, כל זמן שעמלק קיים.
 
כל יהודי מצווה למחות את עמלק כדי שכסאו ושמו של השם יושלמו. אבל כדי לעשות זאת, עלינו למחות מתוכנו את כפיות הטובה, את חוסר הכרת הטוב, מכיוון שאי הכרת הטוב נובעת מהצד האפל של עמלק, מההשפעות הרוחניות השליליות שלו על האדם.
 
שאלו את עצמכם: כיצד מלכותו של השם תתגלה בעולם אם עם ישראל – העם הנבחר, בניו של בורא עולם – בוכים ומתלוננים? מלך שאומתו לא מרוצה מהנהגתו – האם זוהי מלכותו של השם יתברך הכל יכול? האם זוהי התגלמות ההשגחה האלוקית השלמה? ממש לא. לא יכולה להיות בושה גדולה יותר למלכותו של השם מאדם עצוב. עצבות, מחללת את שמו של השם!
 
כאשר אדם עצוב, זה אומר שהוא כביכול לא מקבל את הנהגתו של השם עליו בפרטיות, ועל העולם בכלל. בעיניו העצובות, נראה לו כאילו השם אינו שולט בעולם בדרכו המיוחדת של הצדק, הרחמים והחסדים. למה? כי נתיניו מתלוננים… הם לא מרוצים ממלכם ואינם מסכימים עם הצדק שלו, שבעיניהם נראה חוסר צדק.
 
בואו לא נשכח לעולם את המתנה העצומה שהשם נתן לנו – את המנהיגים הרוחניים שלנו, המגדלורים המאירים לנו כל הזמן, ובעיקר את הצדיק שבדור – רבי נחמן מברסלב זיע"א, שהמסר, הלימוד והספרים שהשאירו לנו הם המגדלור המאיר לנו את הדרך, את החיים ואת הנתיב לגאולה השלמה של עמנו, במהרה בימינו.