הנס המסתורי

המחלה המוזרה נגעה בכל איברי
גופו של רפי, מכף רגל ועד ראש. זה
היה מלחיץ, גם הרופאים דאגו.
הסיפור של רפי על המחלה המוזרה
והנס המסתורי.
 
 
זה לא היה משהו מדאיג שרפי המתוק לא רצה לקום באותו בוקר מוקדם. אחרי הכל, הייתה זו חופשת חג החנוכה, איזה ילד רוצה לקום מקודם, במיוחד אחרי פעילות משפחתית עד שעה מאוחרת? זו הסיבה שנעמי לא הייתה מודאגת.
 
מתי כן? כשהיא ראתה את רפי זוחל על הרצפה לאמבטיה, אז משהו בתוכה אמר לה שמשהו כאן לא בסדר.
 
"אני יודעת שאתה ילד שובב, זה לא חדש לי. אז מספיק עם המשחקים ותקום בבקשה על הרגליים", ביקשתי מרפי בהתחלה. בעשר בבוקר אני עדיין לא מוכנה לשובבות המתוקה שלו, זה קצת מוקדם בשבילי.
 
"אמא, כואב לי, אני לא יכול לעמוד על הרגליים".
 
"טוב, זה כבר חשוד מאוד. שרפי המתוק שלי יגיד שהוא לא מרגיש טוב ועוד בחופש?! ניגשתי לראות את זה מקרוב, זה היה מזעזע. שני הקרסוליים שלו היו נפוחים בצורה מחרידה.
 
"נגעתי בו והרגשתי שהוא חם, לכן החלטתי להזמין הביתה רופא ילדים. כשדיברתי עם הרופא הוא לא היה נשמע מודאג ואמר לי להביא את רפי אליו למרפאה אחרי הצהריים".
 
מאמרים נוספים בנושא:
ניסים כל השנה
האם מתרחשים ניסים בימינו?
ניסים  קטנים
 
אבל מה גדולה הייתה ההפתעה על פניה של נעמי, שאחרי שעתיים בלבד בפתח הדלת עמד הרופא. "אני לא מרגיש שלם עם עצמי לגבי מה שקורה עם הילד" הוא אמר לנעמי. "אני ממליץ לקחת את הילד לבית החולים בהקדם", קבע מיד אחרי שראה את הרגליים של רפי.
 
"בעלי הגיע מהר מהעבודה ולקח את רפי לבית החולים, אני נשארתי עם הילדים בבית כדי להדליק את החנוכייה.
 
"זה הרגיש כל כך לבד להדליק את נרות החג לבד, בלי בעלי. הילדים היו גם הם קצת מוטרדים מהעניין, ומכיוון שאנחנו מדליקים את החנוכייה בחוץ, בשטח משותף לבניין, מן הסתם כולם כבר הבינו שמשהו קרה".
 
בבוקר, נעמי נסעה לבית החולים. היא מצאה את רפי שוכב במיטה כשהוא מתבונן בתקרה, בוהה בצורה מוזרה ולא רגילה במה שנמצא מעל לראשו. היא ניסתה להסיח את דעתו וביקשה ממנו להחזיק את הסידור, אולי יצליח לומר כמה ברכות, אבל התגובה של רפי הדאיגה אותה עוד יותר.
 
"אמא, אני לא מסוגל להזיז את הידיים…"
 
הידיים, לכל אורכן, היו כחולות ונפוחות כמו שני בלונים.
 
בלי האור הזה אין לך כלום
האנשים שתופרים את הדגל
ספר השיאים והנר הקטן
 
מאותו רגע דברים קרו במהירות לא מובנת. תוך שניות ספורות צוות המחלקה – רופאים ואחיות – הוציאו את הילד ולקחו אותו לבידוד, עשו לו מלא בדיקות דם ומומחים נקראו למיטת הילד. אבל אף אחד, כולל תוצאות הבדיקות, לא יכול היה להסביר מה קורה לרפי.
 
בשעות אחר הצהריים הידיים חזרו לגודלן הטבעי, אבל עכשיו הרגליים והבטן התנפחו לממדים מבהילים. רפי המתוק לא הצליח להזיז את הגוף המפלצתי הקטן שהיה מונח על המיטה.
 
מומחה מבית חולים אחר בארץ הגיע לבדוק את רפי, ואחרי כמה בדיקות לא קלות הוא הגיע למסקנה שרפי סובל ממחלה אוטואימונית (מצב שבו המערכת החיסונית תוקפת איברים או מערכות בגוף).
 
אבל אף אחד לא יכול היה לומר, או לתת כיוון, מתי הוא יחלים מהמחלה הזו, אם בכלל.
 
למחרת, הבטן התחתונה של רפי חזרה לגודלה הטבעי, אבל החזה פתאום התנפח פי שניים מגודלו הרגיל!
 
במשך שמונת ימי החנוכה המחלה המוזרה נגעה בכל איברי גופו של רפי, מכף רגל ועד ראש. ובדרכה למעלה, כשטיפסה והגיעה לצוואר הרופאים גילו סימני דאגה, הם אפילו פחדו שמא רפי לא יצליח לנשום. ההחלטה שהתקבלה הייתה לעשות פתח בקנה הנשימה כדי לאפשר לרפי זרימת אוויר תקינה. רגע לפני שהם ניגשו לבצע את הפעולה הכירורגית, שיכולה למנוע ממנו במקרה הגרוע מוות, הצוואר חזר לגודלו הטבעי.
 
הרופאים נשמו לרווחה. אבל לא להרבה זמן. כעבור שעתיים המחלה החליטה לטפס גבוה יותר, לראש. עכשיו הרופאים היו מאוד מודאגים וחששו יותר מכל שהנפיחות תיצור לחץ על העיניים, ואולי בגלל זה רפי יאבד את מאור עיניו…
 
ושוב, הנפיחות נעלמה כלא הייתה. ושוב, אנחת רווחה הייתה התגובה של כל הצוות.
 
"ביום האחרון של חנוכה המחלה נעלמה כלא הייתה, שום זכר וסימן למה שקרה לילד" מספרת נעמי, "אבל העובדה שמשהו מסתורי התרחש כאן לא הרפתה מאיתנו, בהתחשב במצבים הקשים והמאוד מסוכנים שרפי היה נתון בהם בימי האשפוז.
 
"אני מניחה שזה היה משהו שהיינו צריכים לעבור", נזכרת נעמי בימים ההם, ממש לא לפני הרבה זמן, כשהיא מתבוננת על נרות החנוכה "בזמן הזה". "זה היה נס גלוי אך מאוד מסתורי שבורא עולם עשה איתנו, עם רפי המקסים, ההחלמה המדהימה שאפילו הצוות הרפואי לא ידע להסביר אותה".