הפיתוי והמחיר הכבד

היום, על הסקאלה נערמים מצד
אחד היופי החיצוני, ומן הצד השני אושר,
בריאות, פרנסה, שקט ושלווה בבית
ובנפש. אנחנו צריכים לבחור מה אנו
מוכנים להקריב, כי לפיתוי יש מחיר כבד.
 
 
לפני מספר ימים בעלי הביא לי דיסק מעניין. בדיסק, שיעור שהתפרסם על ידי אישה שגרה בשכונה דתית בירושלים, שבימים אלה ממש נאמר לה כי לבנה המתבגר יש גידול בראש, ומדובר במשהו גורלי ובגודל לא נורמאלי לכל הדעות.
 
לאישה יש אמונה גדולה בבורא עולם. במקביל לקבלת הברכות מצדיקים ומהליכה למקומות קדושים לשאת תפילה על בנה, היא גם עשתה חשבון נפש. אחת השאלות שעלו בחשבון הנפש שעתה הייתה – למה כל כך הרבה אנשים, כולל בנה הצעיר, סובלים מהמחלה האיומה הזו, שכאן בישראל אפילו נמנעים מלכנות אותה בשמה אלא "המחלה"?
 
התשובה שעלתה הייתה, שזה קשור לחוסר צניעות, הן בלבוש והן בהתנהגות.
 
אותה אישה הלכה לברר את העניין עם דעת תורה (רבנים גדולים), ונאמר לה שהיא עלתה על נקודה מאוד חשובה. בעקבות הגילוי היא החליטה לשוחח עם נשות השכונה שלה, מעין שיחת-מפגש על נושא הצניעות. בפגישה היא ביקשה מהן לתת יותר את דעתן על הנושא החיצוני שלהן – להיפטר מפיאות שמושכות את העין, ללבוש בגדים פחות צמודים – חולצות וחצאיות וכן הלאה.
 
המפגש, שהוקלט ופורסם בדיסק, לא היה ארוך בכלל, אבל הוא מלא עוצמה, אחד הדברים הכי חזקים ששמעתי על למה אישה צריכה לשאוף להיות 'בלתי נראית', ולמה גברים צריכים לשמור את העיניים.
 
כעבור מספר ימים, שמעתי את אחד הדיסקים של הרב שלום ארוש בנושא – בת ישראל, והפלא ופלא – הרב ארוש אמר כמעט את אותם דברים שאותה אישה אמרה.
 
בדיסק, הרב שלום ארוש מציג את הסטטיסטיקה המחרידה: 30% מעם ישראל חלו או חולים במחלת הסרטן. כיביתי את המערכת לדקה-שתיים רק כדי להפנים את מה ששמעתי: 30%?!? אני המומה!
 
הרב שלום ארוש מצא קשר הדוק בין נושא הצניעות – לבוש והתנהגות, ובין המחלות הנוראיות והבעיות שמציפות את העולם. בקיצור, הרב ארוש אמר שההגנה הגדולה ביותר שישנה נגד מחלות וקשיים היא, שנשים תקבלנה על עצמן להתלבש ולנהוג בצורה צנועה יותר, והגברים – לשמור על העיניים.
 
ניסיתי להפנים את המסר לליבי, ואתמול, נסעתי לרחוב גאולה, שם יש הרבה חנויות בגדים, כדי למצוא כמה חולצות צנועות.
 
כדי לקצר סיפור ארוך, הלכתי מחנות לחנות, כיתתי את רגליי לכל אורך הרחוב ולא הצלחתי למצוא משהו לא צמוד, לא רעשני עם כל מיני פריטים ותוספות שמקומם לא על בגדים. בסופו של דבר, קניתי כמה עליוניות, כאלה שהתברר לי בהמשך שאני ממש לא צריכה, ובפרט שהן היו הדברים היחידים שמצאתי לאורך כל החנויות שהרחוב מציע.
 
לבית הגעתי מותשת, עייפה ומאוד מבולבלת ושאלתי את עצמי (ולא בפעם הראשונה): מה קורה כאן? מה קורה כאשר בגדים כמו ברחוב גאולה צמודים ומושכים יותר מבחנות ברחוב לא דתי?
 
תחושת הבלבול העמיקה יותר כאשר נפגשתי עם אישה מהשכונה של האישה (בעלת הדיסק) ששמעה אף היא את השיעור הזה. שאלתי אותה אם זה עשה רושם כלשהו על הקהילה. אבל מאיך שהיא הגיבה זה היה נשמע לא קל בכלל – זה לא השפיע ולא עשה שום רושם! מעט מאוד אנשים עשו שינויים קטנים מאוד, אבל הרוב ממש התעלמו או פטרו עצמם מדבריה של אותה אישה בטענה שהם קשים וקיצוניים.
 
הלב שלי צנח…
 
האישה שדיברתי איתה הסבירה לי שעל פי ההלכה, זה בהחלט מקובל שאישה יכולה לכסות את שערה עם פיאה סופר-מושכת. כי את עדיין יכולה לברך…
 
אבל… האם בורא עולם באמת רוצה שנכסה את השיער עם פיאות כאלה? היום, הפיאות כל כך יפות, אפילו יותר משיער רגיל, מהממות, מעוצבות, כל כך מבקשות תשומת לב, וגם מקבלות אותה. ישנם כל כך הרבה רבנים, כולל הרב עובדיה יוסף שליט"א, שפסקו כי פיאות אינן כיסוי כשר לשיער.
 
ובנקודה זו השיחה הפכה למעניינת באמת. כי אותה אישה נחמדה שאיתה שוחחתי, כל הזמן חזרה ואמרה שהלכה היא הלכה, ושהפיאות הן בסדר. ואני המשכתי לומר לה שהרבנים יודעים הרבה יותר טוב מאיתנו, ואם הם אומרים לנו להיפטר מהפיאות, למה אנחנו לא עושות זאת?
 
מה, אנחנו מבינות את ההלכה יותר טוב מהם? האם יכולת ההבנה שלנו כל כך עצומה ועמוקה, עד כדי כך שנאפשר לעצמנו להתעלם מהמנהיגים הרוחניים שלנו, ונשתמש בהלכה כטיעון ובסיס למה שאנו עושים, כמו במקרה זה?
 
והשיחה על נושא כל כך חשוב לעם ישראל – הצניעות, נשמעה כל כך מורכבת…
 
כי לכל מקום שתסתכל, תראה כי ישנם קווי יסוד שונים, רעיונות שונים, 'הלכות שונות' וכך גם השקפות.
 
אבל באמת, וזה מאוד פשוט: האם אנו רוצים לעשות את מה שהשם רוצה, או לא?
 
ואיך אנחנו יודעים שהשם רוצה שנגיע לפסגת הצניעות – לבוש, התנהגות ושמירת העיניים? מכיוון שהמנהיגים הרוחניים של הדור שלנו אומרים לנו את זה בפירוש.
 
אבל רובנו לא רוצים לעשות את מה שהם אומרים, אז אנחנו פוטרים את עצמנו ממה שהם אומרים בטענות כמו: 'אנחנו לא ספרדים', או 'זו לא הלכה', או 'זה יותר מדי קיצוני'…
 
האם אנחנו באמת מבינים מה אנו פוטרים בהינף יד? מן הסתם, את ההזדמנות להגן על עצמנו ועל היקרים לנו ממחלות איומות. אנו מאבדים את ההזדמנות להרוויח מספיק כסף כדי לחיות בכבוד מבלי להרוג את עצמנו, על ובשביל העבודה. אנו מאבדים את ההזדמנות לקשר נפלא עם בן/בת הזוג שלנו, וילדים שמחים ובריאים שגדלים לאהבת השם, התורה והמצוות.
 
לאורך כל ההיסטוריה, נשים מסרו את נפשן על נושא הצניעות והמראה החיצוני. היום, על הסקאלה נערמים מצד אחד – היופי החיצוני, ומן הצד השני – אושר, בריאות, פרנסה, שקט ושלווה בבית ובנפש.
 
ואנחנו צריכים לבחור, לדעת איזה קרבן אנו רוצים להקריב. אבל דבר אחד ברור לעין כמו שמש ביום בהיר: אם נמשיך לבחור 'להיראות מושכות' ונשים את זה בראש סדר העדיפויות שלנו, זה יגבה מאיתנו מחיר גבוה מאוד, אפילו כבד.