הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך!

לא ידוע מי חיבר את המילים, ומי
התאים אותם למנגינה של “וטהר
ליבנו לעבדך באמת”. אך מי שעשה
את זה, שבר שיא עולמי של הפלת
מחיצות ברזל!!!

מי שהיה באומן (ובעצם מי לא היה?) בראש השנה, מבין את הכותרת!

ומי שמבין את הכותרת ומשמעותה, יכול לענות לכל אותם השואלים: “כיצד נדחקים בחצר אחת באומן, קהל המורכב מקשת כה רחבה של עדות וחוגים, נוסחאות ומלבושים?”

“מה השאלה? כולם רוצים תיקון!” אני עונה לאיש שיחי שאינו הראשון, וכנראה גם לא האחרון שמציג בפני שאלה זו.

“בסדר, אבל איך מסתדרים?” הוא מתעקש ושואל. “הרי לא מדובר כאן בתפילה בלבד, אלא בנסיעה ארוכה, אכילה בצוותא, לינה ועוד?”

“תשמע, בברסלב הדברים האלה לא תופסים מקום, ברסלב היא דרך כלל עולמית, המקרבת את ישראל לאביהם שבשמים”, אני מנסה להסביר לו.

אך כל זה עד לאותה שירת הנשמות, בת ששת המילים, פשוטות בתכלית. וכי מי אינו אוהב את הקדוש-ברוך-הוא? מה מיוחד בשיר הזה?

הוא אשר אמרנו – מי שהיה באומן מבין את הכותרת.

לא ידוע (לפחות לכותב השורות) מי חיבר את המילים, ומי התאים אותם למנגינה של “וטהר ליבנו לעבדך באמת”. אך מי שעשה את זה, שבר שיא עולמי של הפלת מחיצות ברזל!!!

מידי פעם פורצת השירה הזאת – פעם זה באולמות האוכל, ופעם בציון, שמענו את זה על גדות הנהר לאחר ה’תשליך’, ובשדה התעופה.

אהה… איך לוקחים שוב את השעות האלו, שעות של שירה סוחפת, ידיים מונפות, רגליים מתרוממות, פנים משולהבות: “הקדוש ברוך הוא! אנחנו אוהבים אותך!!!”

כך פשוט! אך למה לא מסתיימת השירה?! מדוע כל גל מגביר את הבא אחריו?! ולמה מצטרפים עוד ועוד אנשים – זה לצד זה – למעגלי השירה?! כולם שרים את אותן מילים, אך בכל זאת אין הקול אחיד, מדוע? איך ייצא קול אחיד ממקהלה המורכבת מניב ספרדי גזעי, אמריקאי טיפוסי והונגרי מקורי?

מצד אחד אתה רואה חסיד שפיאותיו הארוכות מתעופפות בקצב הריקוד ושלוב זרוע, מן הצד השני, אל בחור צעיר עם קוקו וג’ינס, כשמתחת לכיפתו החדשה (!) מבצבצת בלורית גדולה המנסה למשוך תשומת לב אחרונה בטרם תיעלם… ממולך ניצב חסיד ותיק, בעל בעמיו, השקוע בשירתו, ובמקביל מפזז תימני מבוגר בגלימה לבנה, כשמפיו נשמעת אותה מנגינה בהברה מקורית.

יש בה בשירה זו, נימת פיוס כלפי אבינו שבשמים, כאומר: אבא, אל תדון אותי כמעשיי, הבט אל ליבי המלא באהבתך! ולא חסרה נימת התחינה אומרת: אבינו אהובינו, שובה אלינו!

אך אני שומע כאן הסבר, האנשים פשוט מסבירים את עצמם, על שהם עוזבים את בני משפחתם בימי החג, על הוצאה כספית שלמעלה מהכוחות, על טלטולי ועינויי הדרך.

“אם ייתן איש אל כל הון ביתו באהבה שאוהבים חסידי ברסלב את הקדוש-ברוך-הוא, בוז יבוזו לו!” הן אלו הם האנשים של הצדיק, המדברים אל הקב”ה מידי יום כמו שמדברים עם חבר, בכל עליה וירידה שופכים את ליבם לפניו, כפי שלימד אותם רבינו הקדוש – הנחל נובע מקור חכמה.

ובאחת אני יודע מה מביא את כל הניגון הזה לכפיפה אחת, עניין משותף לנו לכולנו, “לאהבה את ה’ אלוקינו ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו”.

אם אדם יכנס לבנק, יבחן את הקהל המגוון ואז יזרוק שאלה לחלל הבנק: “מה הקשר בין כל האנשים שעומדים כאן?” האם יזכה לתשובה? הרי יתייחסו אליו כאל חסר דעת, “כולנו צריכים כסף, וזה מה שמקבץ אותנו לכאן” הם ישיבו לו.

ואם תביט לתוך חנות מזון עמוסת קונים, האם תתפלא – “מה המשותף לכולכם?” הרי אתה יודע שכל אשר נשמה באפו זקוק למזון, והוא אשר מביא את הקונים לחנות.

אף אתה, אל תתמה על אלפי המתקבצים בימי ראש השנה באומן, אשר טעמו את יינו של רבינו הקדוש, ואת האור הגנוז בספריו, ומרגע זה הם מאוחדים ומקושרים באלפי תלמידיו ההולכים בדרכו, שואפים להתעלות במעלות העבודה, ומתחזקים בדרגה בה הם נמצאים.

כי ברסלב היא חסידות של תמימות ופשיטות, אמת ואמונה, ובמושגים כאלו אין מקום להבדיל בין מוצא למוצא, בין עדה לעדה, שהרי אנו מתפללים בראש השנה: “ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם”.