זה מתחיל בדיבור

רוב החידושים הם סביב נושא
התקשורת בין בני אדם. אם פעם
דיברנו פנים אל פנים, היום אפשר
להיות בשני צידי העולם ולנהל
עולם ומלואו. כוח הדיבור, משם
זה מתחיל.
 
 
עוד לוח שנה עומד להסתיים. והיום, אנו נמצאים בפתחו של אחד החודשים המיוחדים – חודש אלול. בחודש זה, כידוע, ביום כ"ה באלול נברא העולם. לכן בימים אלה ראוי מאוד לחשוב קצת יותר לעומק על שאלות כמו: מי אנחנו? ומה תפקידנו בכל הבריאה כולה?
 
ראש השנה הוא היום שבו נברא האדם, חמישה ימים אחרי בריאת הצומח, החי, המאורות וכדומה. בבריאת האדם כתוב: "ויצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". במילים פשוטות, אנחנו חלק אלוק' ממעל. קיבלנו נשמה אלוקית, לעומת שאר הברואים שלא זכו לקבל, שכן הם יוצקו לתוך זמן ומקום ללא נשמת קודש ודינם כעפר מן האדמה. ואילו אנחנו, גם כן מורכבים מאותו עפר פשוט, אך עם הבדל יחיד ומהותי: הרוח האלוקית שבורא עולם יצק לתוך העפר הגשמי ממנו אנו עשויים. אומנם הגוף מסיים בשלב כלשהו את תפקידו בעולם הזה, אולם הנשמה נצחית ונשארת לעד.
 
"ויהי האדם לנפש חיה", והתרגום מסביר – "לרוח ממללא". המעלה הבולטת של האדם על כל הבהמות והחיות היא כוח הדיבור, שהוא פועל יוצא של החכמה, הבינה והדעת. קיבלנו כוח ההתבוננות להבחין בין דבר חולף לנצחי.
 
הרמח"ל אומר שלכל נשמה ונשמה יש תפקיד מיוחד שכמוהו לא היה לאף אחד. התפקיד ניתן לנשמה מהבורא, בהתאם לתנאים ולנסיבות ולסביבה שבה הוא שתל אותה. לכן אפשר להבין שעבודה מסוימת שהתאימה לדורות קודמים לא בהכרח תתאים לדור שלנו. על כל אחד ואחד לדעת שהוא כמו אות בספר התורה ואם הוא פוסל בתפקידו, הרי שהוא כמי שמחסר אות מהספר ופוסל את כולו.      
 
כעת נשאלת השאלה המתבקשת, כיצד תדע כל נשמה מהו תפקידה בעולם?
 
ועונים חז"ל, שבדרך כלל אפשר לדעת זאת לפי הסביבה והמצב. למשל: אם את החשמל גילו לפני שנים רבות, זה אומר שבששת ימי בראשית החליט הקב"ה שבאותו דור זה יגלה חכם אחד את חכמת החשמל. ומדוע דווקא אז? כי באותו זמן עתידות הנשמות לקחת מוסר השכל מאותה חכמה שהתגלתה, שהרי החשמל הוא כוח עוצמתי שאינו נראה לעין, ולמרות זאת לא יהיה האדם שיהין לגעת בכבל חשמל חשוף למרות שהוא לא רואה את הזרם החשמלי, משום שזוהי סכנת מוות. כך לומדים להכיר בקב"ה שהוא שולט ומנהל את העולם על אף שאינו נראה, ומסיבה זו לא נתפתה כחוה לעשות מעשה שאינו ראוי, משום שאנו מכירים בכך שבורא עולם – מלוא כל הארץ כבודו! ורואה הכל.
 
בדורנו, הכל עובד על אמונה. זה הנושא שדורש חיזוק עצום ועלינו ללמוד ולהפנים מכל דבר חדש את הדרוש תיקון, להאמין שכל גילוי נועד בשבילנו, על מנת להזכיר לנו להתקרב לקב"ה ולהורות לנו מהו תפקידנו.
 
אם נשים לב, נוכל לראות שרוב החידושים האחרונים מסתובבים סביב הנושא של "רוח ממללא" – הדיבור. הרי כולנו יודעים שלפני המצאת כלי התקשורת בני אדם עסקו סביב המקומות הקרובים אליהם, כלומר שהו יותר בבית, מלחו בעצמם את הבשר, טיפחו את גינת הירק והסתנפו בבית המדרש של העיירה. הם לא הרבו להתרחק ממקומם וכך מובן שהקשר עם העולם הגדול לא היה מפותח.
 
כיום, נראה שאנו קשורים יותר לעולם החיצוני. זה מתחיל בדיבור עם אנשים במפגש של פנים מול פנים אבל זה לא מסתיים שם, כי ברגע שחוזרים הביתה אפשר להמשיך את הקשר, בטלפון/בנייד/בפייסבוק, בעצם, במה לא?! כך התפתחה הטכנולוגיה בתאוצה עד לזמן הנוכחי, והיום ניתן לשוחח עם מישהו מעבר לים גם כשאנחנו בדרכים, שהרי בכל תיק וכיס מונח לו הפלאפון. ומה זה אומר?
 
מההתפתחויות האחרונות אנו בעיקר יכולים ללמוד על עוצם השפעת כוח הדיבור. על דרך החיוב, אפשר לנצל כוח זה לתורה ותפילה, משום שמאז חורבן בית המקדש כל הקרבנות והבכורים ניטלו מאיתנו ובמקומם ניתנה לנו היכולת להתפלל, כמו שנאמר: "ונשלמה פרים שפתינו". באפשרותנו להעתיר על שנה טובה, בריאות, הצלחה ועוד. אנו מנסים להשלים את חסר הקרבנות בשפתינו, על ידי תפילה ושיחה עם בורא עולם. זו הסיבה שישנם מסביבנו כל כך הרבה מכשירים ואביזרים המסייעים לדיבור ממרחקים, כדי שנזכור ונדע תמיד שכאשר אנו זועקים "בורא עולם, עזור לנו" – מיד עולה התפילה למרומים ומגיעה ישר לכסא הכבוד.
 
אך מחובתנו לעורר גם ולהזכיר שכוח הרע מנסה בעיקר להסיט אותנו על ידי השכלולים המיוחדים של הטכנולוגיה. הוא חפץ לגרום לנו לעשות רע ולחטוא בדיבור. לפני שנים, ידעו אנשים רק על החדשות הקרובות, לכן יכלו לנתח אירועים שקרו בסביבתם בלבד. היום, יושב אדם בחדרו ורואה או שומע על כל מה שקורה בעולם כולו, אם על ידי פלאפון, אינטרנט ושאר המכשירים שיכולים להוות בלא שימוש נכון ככלי משחית. ברגע אחד יכולים לשמוע כל כך הרבה דברי לשון הרע, רכילות וניבולי פה. והרי הקב"ה אינו חפץ שבניו ידברו רעה האחד על השני, כי עוד לא שמענו על אב שישמח לשמוע כשמדברים על חסרונות ילדיו…
 
אומר הקב"ה לבניו: "מתי אדון אתכם לכף זכות? כשאתם תדונו את חבריכם לזכות!" ומי לא חפץ לזכות בדין ושיזקפו זכויותיו לפני אדון הכל? אני חושב שעוד לא קם האדם הזה.
 
ועוד נושא שעליו מדברת הגמרא, זוהי שיחה שהצניעות יפה לה. עליה אומרת הגמרא שהיא מביאה כליה לעולם, והדינים החמורים ביותר שקיימים בשמים הם בעקבות דיבורים אסורים וניבולי פה. וכמו שנאמר: "בזאת, אף שומע ושותק, נענש כמו שדיבר". עלינו מוטלת האחריות להתרחק ולמחות ממי שבפיו מבטא דברים שהגמרא מכנה אותם בצורה שלילית.
 
הרי כל יהודי מעוניין להתפלל בימי הרחמים והסליחות – חודש אלול, וכיצד יעשה זאת כשממתינים לתפילותיו אותם מלאכים רעים שנבראו מדיבוריו הרעים, וחפצים לקחת אותם כדי שלא יגיעו למרומים?
 
רבי נחמן מברסלב זצ"ל אומר לנו (ליקוטי מוהר"ן) "שקדושת הדיבור, שמרבה בדיבורי תורה ותפילה ותחינות ובקשות ושיחות בינו לבין קונו, ונזהר מדיבורים פגומים שהם לשון הרע ושקרים וכו', על ידי זה זוכה לתיקון הברית". ולא רק, אלא גם מלמד שהדיבור מהווה כלי השפע שבעזרתו מקבלים את כל הטוב, אך רק בתנאי שהדיבור הוא בשלמות והוא סביב דברים ראויים.
 
בימים בהם אנו רואים כבר את אחריתה של שנה, בחודש שהמלך נמצא בשדה – נצא אליו ונבקש שיעזור לנו, שייתן לנו את הכוח לשמור על הכוח האדיר שניתן לנו – כוח הדיבור, ויהי רצון שיתקבלו כל תפילותינו לפני אדון הכל
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, לייזר בימס