אם ה’ לא ישמור עיר

מה שקורה היום בארץ, ובעולם בכלליות, לא משאיר אף אחד מאיתנו אדיש. אין אדם שלא שואל ‘מה קורה פה?  איך התהפכה הקערה כך על פיה? מנין צצו כל הארגונים הקיצונים האכזריים שמטילים אימתם על כל האנשים ברחבי העולם? מהיכן העזות הזו לקום ולבצע פיגועים אכזריים כאלה, להרוג אנשים ללא רחם, אירועים קשים ששנים רבות חלפו מאז שקרו בפעם האחרונה?…
 
את התשובות נותנת לנו תורתנו הקדושה. אחת התכונות היסודיות של עשיו, אותה התורה מלמדת אותנו מקרוב, אותה הוריש והפיץ לכל אומות העולם היא – לחסל את יעקב אחיו ויהי מה, אחרי שיעקב לקח לו את הברכות. “וישטום עשיו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו”. משיקולים של “כיבוד אב” הוא היה מוכן להמתין עם ביצוע התוכנית עד מות אביו יצחק אבינו ע”ה. “ויאמר עשיו בליבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי”. רבקה שלחה את יעקב ללבן עד יעבור זעם, אבל הרוחות לא נרגעו והשנאה והכעס של עשיו לא פחתו. אדרבה, גם אחרי 34 שנים עשיו עדיין זמם להרוג את יעקב ומשפחתו. ולאורך כל הדורות שומרים הגויים באדיקות על ההלכה “בידוע שעשיו שונא ליעקב”, ולא מרפים את שנאתם ובכל הזדמנות נותנים לה ביטוי בדמות פרעות וגזרות שונות ומשונות. לכן אומר הנביא עמוס על עשיו: “כה אמר ה’, על שלושה פשעי אדום ועל ארבעה לא אשיבנו, על רודפו בחרב אחיו ושיחת רחמיו, ויטרוף לעד אפו ועברתו שמרה נצח”.

רבי אליעזר פאפו אומר בספרו ה”פלא יועץ” (ערך גוי): “אמרו רז”ל, שצריך ליזהר שלא להכעיס אפילו לגוי קטן, כי עברתם שמורה נצח, ומלכותייהו בתר אדנייהו”. ומציין את המעשה המובא בירושלמי ובמדרש מאותו גוי בזוי שהיה רועה של החיה הטמאה והיו התלמידים מכים אותו, ולבסוף נעשה מלך ורצה לעשות כליה ביהודים, השם ישמור. לכן מזהיר ה’פלא־יועץ’ להתנהג בדרך ארץ עם כל הגויים, ומה שהם עושים לנו יהיה לכפרת עוונות וההשתדלות שלנו תהיה אך ורק בתפילות שבורא עולם יהפוך את לבבם ויפר עצתם, אך אנו מצידנו נעשה כל שביכולתנו להרבות שלום ולהתרחק מקטטה ומלחמה.
 
וזה עניין שמאוד חשוב ונצרך בימינו. עם ישראל נמצא במצב מאוד לא פשוט, מול אויבי ישראל שבתוכנו ומול אומות העולם. המציאות הפשוטה מראה שאין שום פתרון בדרך הטבע, לא מדיני ולא צבאי. מי שרוצה לומר שיש לו פתרון לבעיות אינו אלא הוזה, טועה ומטעה. כל פתרון בדרך של “כוחי ועוצם ידי” לא יצלח, כי זו גזירת עליון לעורר את עם ישראל, האויבים הם רק מקל בידיו של בורא עולם. לכן צריך לפנות למי שאוחז במקל – כי המקל עצמו אינו מציאות כלל. לא אלימות ולא כוחניות יפתרו את הבעיות. כל הדיבורים של “להראות להם”, “להכות” או “לנקום” – כולם דיבורי סרק! וכל פעולה כוחנית רק מגבירה את האיבה והשנאה, מלבה את האש ברחובות, את ההתפרעויות והפיגועים, ומכניסה את עם ישראל למצב סבוך עוד יותר מול האומות שמקפידות להמשיך את דרכו של עשיו – שנאה צרופה, חלקם בחרב ומלחה, חלקם בלחץ כלכלי, ורובם בשפתי חלקות ובדרך מדינית ו”ידידותית”.
 
הפתרון האמיתי הוא רק רוחני – “לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוחי”!
 
זה הזמן להתעורר מהתרדמה מכיוון שהגענו לימים בהם אין חפץ, ימי חבלי משיח, ואין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. בורא ועלם מכניס אותנו למצב שבו אבדה חכמת חכמינו “ואין עצה ואין תבונה לנגד ה'”. העבודה העיקרית בימים אלה היא רק לעשות את חובותינו כלפי שמים – להתקרב לבורא עולם, לסמוך עליו שהוא ילחם לנו, שהרי כתוב “ה’ ילחם לכם ואתם תרחישון”, וכן “לה’ הישועה, על עמך ברכתך סלה” ומסביר רש”י: “עליו להושיע את עבדיו ואת עמו; ועל עמו מוטל לברך ולהודות לו סלה”. יש חלוקת תפקידים ברורה – התפקיד של עם ישראל הוא רק לעבוד את ה’, ואילו ההתמודדות מול האויבים והסכנות היא רק של בורא עולם ובידיים שלו. הדיבורים על נקמה מעידים על כך שהאדם לא יודע מהו התפקיד שלו ומה התפקיד של בורא עולם, שהוא ורק הוא “א-ל נקמות”. דבר נוסף שמרומז בפסוק: “ה’ מלך עולם ועד, אבדו גויים מארצו” – ככל שנמליך את הבורא עלינו ונקבל את עול עבודתו – כך הקב”ה בעצמו יאבד את הגויים מארצו. וכן מפורש בפסוקים: “לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו – כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי”. ופירוש המילה ‘כמעט’ הוא מיד, תוך זמן קצר. אם רק נשמע לבורא ונאמין בו, מיד הוא יכניע את כל האויבים בלי שום מאמץ מצידנו.
 
זה צו השעה!
 
ואיך עושים את זה? ומה התפקיד שלנו בשעה זו? ובכן, עבודת השם רחבה ועצומה מיני ים, וברור שצריך להתחזק בדברים רבים, אך הדבר העיקרי הוא לגלות את רחמנותו של הקב”ה! ורחמנותו מתגלה כאשר העולם מלא רחמים ואהבה בין הברואים, בין בני ישראל. זה צו השעה! זה מה שיעמוד לנו כמגן וצינה נגד כל האויבים ויושיע אותנו מחבלי משיח, כדי שנוכל לעבור את הימים האלה בשלום ולקרב את הגאולה ברחמים גדולים. וכמו שאמר רבי ומורי – הרב יהודה זאב ליבוביץ בן רבי יחיאל צבי זיע”א, שהיה מבקש ואומר שמי שרוצה להינצל מחבלי משיח וכל הפרעות של הדור האחרון מוטל עליו “לעזור, לרחם, לוותר, והעיקר לא לצעוק על יהודי!”
 
לעזור: כפשוטו, עזרה הדדית בגופו ובממונו, בהקשבה וחיוך, בהתעניינות ובתשומת לב אחד לשני. לרחם: להגביר את האהבה ורגש הרחמים על הזולת, להימנע מכל אכזריות. לוותר: זה במקום שמגיע לך, היכן שפגעו בך ואתה צודק – גם שם להעביר על מידותיך ולוותר. כשאדם בולם את פיו בשעת מריבה כל העולם עומד עליו, כפי שדורשים חז”ל על הפסוק “תולה ארץ על בלימה”. וכן אומרת הגמרא, כי מי שמעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו. ובכלל, מתנהגים עם האדם מידה כנגד מידה ומי שהולך בדרך של רחמים כלפי כל אדם – מרחמים עליו מן השמים. והעיקר לא לצעוק על יהודי – כל שכן לא לבזות או לקלל, לא לדבר לשון הרע, ואין צריך לומר חלילה להרים ידיים או להכות. וחשוב מאוד לדעת, שבין אדם לחברו זה לא רק במקום העבודה, ברחוב או בכביש, אלא גם ובעיקר בבית עם האישה והילדים – לדעת לוותר, לעזור ולרחם.
רבי יהודה זאב זיע”א אומר גם, שהקב”ה רואה את כל מה שקורה בעניינים שבין אדם לחברו, את כל הצער שיש לכל אחד מחברו וכן את ההקפדות. הקב”ה רואה את דמעת העשוקים והוא קרוב לכל שבורי הלב הנאנחים והנדכאים, ועל ידי זה מתעורר דין וחרון אף ומזה באות כל הצרות לעם ישראל. כל צער של כל יהודי גורם לקטרוגים גדולים ולדינים קשים על “שונאיהם, של ישראל, חלילה. ובפרט, לשון הרע עליה אומרת הגמרא: “כל המספר לשון הרע מגדיל עוונות עד לשמים”. ומצד שני, החיזוק בעניינים אלה בכוחו להמתיק את כל הדינים ולהשיב חרון אף השם מישראל, כמו שאומרים חז”ל על הפסוק: “חבור עצבים אפרים הנח לו”, שאפילו בשעה שעובדים עבודה זרה ועוברים על כל התורה כולה – אם עם ישראל מחוברים באהבה בין אדם לחברו – הקב”ה לא מסתכל על כל העוונות ומניח להם, ואם יש ביניהם שנאה ודלטוריה שום דבר לא יעזור, וחלילה נופלים במלחמה. אך כאשר יש רחמים באוויר, מרחמים עלינו מן השמים ומבטלים את הגזירות בזכותם אותם שמוותרים ומעבירים על מידותיהם.
 
לכן עכשיו, בזמנים קשים אלה, כל אחד צריך לעשות כל שביכולתו ולהוסיף זכויות בכל ענייני “בין אדם לחברו”, להתפלל בכל כוחו ולהשתדל לא לצער שום יהודי, רק לעזור, לרחם ולוותר גם למי שפגע בו, ועל ידי זה יוריד מעם ישראל קטרוג גדול ויזכה שהקב”ה יוותר לו על כל עוונותיו. והכי חשוב – להתרחק ממחלוקת ולשון הרע אפילו בטענה שזה “לשם שמים”, ולהרבות בשלום ואהבה כמה שרק אפשר.
 
דרכם של ישראל, בכל צרה שבאה עליהם, היא לפשפש במעשיהם כמו שאומר הנביא: “וקרעו לבבכם ואל בגדיכם”. אם רוצים לדעת על מה באות הצרות ומה עלינו לתקן – אנחנו צריכים לדעת שהעיקר הוא בין אדם לחברו, כי כך יענה הקב”ה לתפילות ילדיו ויתרבה השלום בעם ישראל, כך נזכה להגיע לאמת. וכמו שאומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר”ן כ”ז): “כי למשוך את כל העולם לעבודה, לעובדו שכם אחד, וכולם ישליכו אלילי כספם וזהבם ויתפללו אל ה’ יתברך לבד – זה הדבר נעשה בכל דור ודור לפי השלום שבדור. כי על ידי השלום שיש בין בני האדם, והם חוקרים ומסבירים זה לזה האמת, על ידי זה משליך כל איש את שקר אלילי כספו ומקרב את עצמו להאמת”.
 
אין לנו שום פתרון לבעיות והצרות איתן אנו מתמודדים היום. לא מלחמה ולא כוח. הקב”ה לבד פודה ומציל, מושיע וגואל, הוא איש מלחמה ואו מלא רחמים, ואליו בלבד עינינו תלויות ומייחלות. כל מי שרוצה לפעול למעל עם ישראל – שיעשה כל מה שהוא יכול להיות נקי מכל פגם בעניין הכה חשוב: בין אדם לחברו. כי בשמים מחכים לתשובה גדולה של עם ישראל בנקודה רבת משקל זו, בעניין השלום והאהבה, ואז נזכה שתתגלה מלכות הבורא עולם כולו וניוושע ישועת עולמים, אמן.