חמישה דולרים? הצחקת אותי!

אומרים, שדרך של עשרות קילומטרים מתחילה קודם כל בצעד הראשון שאדם עושה, וזה נכון.

יש מי שיאמר, במה יכול צעד אחד קטן שלי להועיל? מה זה צעד אחד קטן כזה לעומת דרך ארוכה?

אז זהו, לפעמים, בעצם תמיד, הצעד הראשון והקטן הזה מתבקש מאיתנו. השאלה היא, איך אנחנו עושים אותו? באיזו גישה אנחנו מגיעים אל הצעד הקטן שיוביל אותנו לדרך ארוכה אבל מעניינת, עמוסה ברעיונות ותובנות, השגות, מטרות ועוד הרבה דברים נפלאים שמחכים לנו לכל אורכה.

ארי קליינמן, עו"ד מעיירה קטנה שהגיע למה שנקרא הביג-סיטי, אל מנהטן הגדולה, גילה כמה דברים מעניינים על הצעד הראשון, שהוא לצורך העניין כוחו של שטר של חמישה דולרים בודדים.

* * *

אין מה לומר, הרגע הזה היה אחד מהגדולים ביותר בחייו של עורך הדין ארי קליינמן. אחרי שנים של עבודה כשכיר הוא החליט לפתוח משרד כעצמאי – משרד עורכי דין "קליינמן ושות'" במרכז מנהטן הגדולה.

ארי נולד בעיירה נידחת בארצות הברית, אבל תמיד חלם להגיע אל העיר הגדולה שם יוכל להשפיע בעבודתו על הרבה אנשים, לקחת חלק בעסקאות גדולות, בשונה ממה שעשה עד כה באותה עיירה בה נולד וגר. בשונה משותפיו שגדלו בליבה הסואן של העיר ואפילו לא שמו לב למתרחש בה, ארי היה ערני לכל תופעה שהייתה חדשה עבורו, כמו עשרות אלפי האנשים שזרמו בכל ערב מהמשרדים כשעניבה על צווארם ובידיהם תיקי ג'ימס בונד, הישר אל הרכבת התחתית שתוביל אותם הביתה.

אבל מה שהכי הפתיע אותו בעיר הגדולה, כלומר במנהטן, היה המוני ההומלסים שהיו פזורים בכל רחבי העיר. בעיירה ממנה הוא בא לא היה מושג כזה של אדם חסר בית, ואם למישהו הייתה צרה ומצוקה תמיד היה מי שידאג לו. ככה זה כשאתה גר בעיירה קטנה שכולם מכירים את כולם, וכמובן גם עוזרים לכולם. אבל כאן, בלב הביג-סיטי – מנהטן הגדולה, עם כל נהרות האדם שנשפכו מהמשרדים, אפילו אדם אחד לא טרח לזרוק מבט לעבר האומללים ששכבו בפינות הרחוב וציפו לנדבות.

הוא שאל חברים ומכרים האם יש איזשהו גורם רשמי שמטפל באותם אומללים, אבל הם אמרו שאין שום גוף כזה שעוזר להם, חוץ מאנשים פרטיים שלפעמים גם מגישים להם משהו חם לאכול. ארי הצטמרר מחוסר הרגישות אליה התרגלו אנשי העיר שגדלו עם המציאות הזו מלידה, והחליט לעשות מעשה: הוא תלה שלט בכניסה לבניין המשרדים שלו ובעוד כמה בנייני משרדים בו כתב: "אנשים יקרים, האם ידעתם שישנם אלפי חסרי בית המסתובבים ללא עזרה ברחובות מנהטן? אנו יוצאים ביוזמה לעזור להם על ידי הקמת מקום ייחודי בו יינתן להם אוכל ומקום ללון. אנא עזרו לנו עם תרומה חד פעמים של 5 דולרים. בברכה, עו"ד ארי קליינמן". בתחתית המודעה הוא השאיר את מספר הטלפון וכתובת המשרד שלו להעברת התרומות.

מאמרים נוספים בנושא:

עולם חסד יבנה

את מה שבלב

גלגול של חיוך

לתת, ולעשות את ההבדל

החסד תמיד שם

ניו יורק בלי סטריאוטיפים

העשיר והמובטל

החסד יעיד על בעליו

מילה טובה או תרופה?

המעשה הטוב של השנה

יוסף ויהודה

ארי המתין שבוע, אך בסופו של דבר ספר שתי מעטפות עם 5 דולר כל אחת. הוא כמעט התייאש. 'לאנשים אין כאן שום רגשות וסנטימנטים לשום דבר חוץ מכסף' חשב לעצמו…

המוצא האחרון היה לגשת לכמה מלקוחותיו על מנת לנסות ולהתרים אותם באופן עצמאי. הראשון אליו נכנס היה מארק לורן, בעל משרד פרסום ענק המגלגל מיליוני דולרים. ארי סיפר לו על יוזמתו לעזור לאלפי ההומלסים של ניו יורק ועל חוסר ההצלחה בגיוס הכספים. מארק התבונן בו והחל לצחוק. לאחר מכן שלף מהמגירה של שולחנו את העיתון של אותו היום. "התבונן" הוא פנה אל ארי, "תראה מה כתוב בכתבה בעמוד 12, הנה תמונה של אלפי פליטים סודנים שברחו ממדינתם והם נמצאים כרגע חסרי כל במחנה פליטים שהוקם אי שם באפריקה, אולי אתה רוצה לשלוח אליהם 5 דולר כדי להקל במעט על מצוקתם?"

ארי חשב לרגע, גרד את ראשו במבוכה וענה, "מה יעזרו חמשת הדולרים שלי למצוקה של כל כך הרבה אנשים?"

מארק צחק כששמע את תגובתו של ארי ואמר, "עכשיו תראה את המודעה שהפקנו עבור השגת תרומות לאגודה העוזרת לפליטים סורים…" והוא הוציא פוסטר גדול בו מופיעה תמונה של ילד בן 3 היושב עם בגדים בלויים על מדרכה, ומתחת מופיע הכיתוב: "החיים שלו יכולים להשתנות לטובה. בעזרת תרומתכם נדאג שהוא יקבל מזון, עזרה רפואית, מקום לישון, חינוך והשכלה. היו שותפים!"

"נו?" שאל מארק את ארי, "אתה מוכן לתרום עבור הילד הזה? תבין ארי, בני אדם חושבים שהם עובדים עם השכל, אבל האמת היא שהם עובדים רק עם הרגש. אין שום הבדל בין המקרים, אלא שאף אחד לא חושב שתרומה של 5 דולר לעשרות אלפי פליטים תוכל לעזור במשהו, אבל ברגע שמדובר בעזרה מוחשית למישהו ספציפי, בליווי תמונתו, כאן נכנס הרגש לפעולה והאדם מרגיש שהוא לא יכול לעמוד מנגד. גם כשהוא יודע שבסופו של דבר העזרה צריכה להגיע לאלפי אנשים. מקווה שנתתי לך רעיון איך להכין את המודעה הבאה. ואגב, הנה לך 100$ הראשונים…"

ארי השיב לו את הכסף בחזרה ואמר, "הנה לך כסף עבור המודעה, אני בטוח שאתה תכין אותה כמו שרק אתה יודע. בוא נתחיל לעבוד ואולי נצליח לשנות את חייהם של ההומלסים האומללים הללו…"

מארק דחה את הכסף, "מחר בצהריים תקבל את הסקיצה הראשונית של הפוסטר" אמר בחיוך לארי, "המאה דולר שלי, ספק אם יעזרו להומלס אחד. אבל אני סומך עליך שתוביל את המהפכה הזאת ותצליח לעזור לחסרי הבית האומללים הללו". מארק לחץ את ידו של ארי.

למחרת בשעות אחר הצהריים, כמעט כל כניסות המשרדים שבאזור היו מכוסות בפוסטרים צבעוניים עם קריאה לעזרה עבור חסרי הבית. בתוך ארבעה ימים נאספו חמישים אלף דולר וארי יכול היה לפתוח כבר למחרת מקום בו העניק ארוחות חמות להומלסים של מנהטן.

* * *

הסיפור המקסים הזה העלה באחת בראשי את הסיפור על אותו זקן שניסה להחזיר להקת דולפינים שטעו ועלו על החוף. כשעבר שם בחור צעיר, הוא צעק לעברו שאין לו סיכוי ושהוא לא יצליח. אבל הזקן לא הקשיב, הוא הרים דולפין אחד והחזיר אותו לים. הצעיר, שראה את עקשנותו של הזקן, גם כן החל להחזיר דולפינים לים. עוברים ושבים שראו את הזקן והבחור הצעיר נרתמו גם הם, וכך כל להקת הדולפינים חזרה לים כשהם בריאים ושלמים.

אתם מבינים, צעד אחד קטן, חמש דולר לצורך העניין, זה מה שמתבקש מאיתנו לעשות. להתחיל, להירתם, לפעול, להיות פורצי הדרך והעזרה בוא תבוא. אנחנו מובלים על ידי הרגשות שלנו המחליטים עבורנו מה לעשות, זו הסיבה שהתורה ציוותה על מצוות צדקה וחסד – דברים נפלאים ואדירים, שיש לתת ולעשות ללא התחשבות במניעים רגשיים. לעזור, כן גם אם צריך, פיזית לכל אדם הנתון במצוקה גם אם מדובר באדם השנוא עליך, לעזור למרות שזה נוגד את הרגש!

אז למי אתם הולכים לעזור השבוע?