טיפול שורש

שוב הגענו לאחד הימים הקשים לעם ישראל בלוח השנה העברי – יום תשעה באב, לאבל על חורבן בית המקדש, ליום של תענית וחשבון נפש נוקב. מדוע?

אומר הרמב"ם, שהתענית היא "כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה ויהיה זה זיכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזיכרון דברים אלו נשוב להיטיב". התענית, אין עניינה לבכות על חלב שנשפך, אלא על מעשינו הרעים שגורמים לכך שהחורבן נמשך עוד ועוד כמו שאומר רבי נחמן מברסלב, "והנה מה שעבר אין, כי כבר נשרף בית מקדשנו. אך כעת, שהשם יתברך מצפה לשוב אלינו ולחזור ולבנות בית מקדשנו ראוי לנו שלא לעכב, חס ושלום, בניין בית המקדש, רק להשתדל בבניינו. על כן מאוד צריך ליזהר לקום בחצות, להיות מתאבל על חורבן בית המקדש, כי אולי בגלגול הראשון היה הוא הגורם שיחרב הבית המקדש, ואפילו אם לאו, אולי הוא מעכב עתה בניין בית המקדש ונחשב גם כן כאילו הוא גרם להחריבו. על כן צריך ליזהר מאוד לקום בחצות ולהיות מתאבל מאוד על חורבן בית המקדש" (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ס"ז).

לא השק העיקר, גם לא התענית או מנהגי האבלות, אלא אך ורק הכנעת הלב והתשובה! זו הסיבה שבימים אלה בעיקר עלינו להתבונן מהם הגורמים לחורבן הגדול ולגלות הנוראה, גלות בת אלפיים שנה, לרציחות, הפוגרומים והשואות, כדי לתקן את מעשינו ולהיטיב דרכנו, שהרי זו התכלית האמתית של התעניות והאבלות.

אם תשאלו כל ילד, הוא ידע לומר לכם מהי הסיבה לחורבן הנורא. אומרת הגמרא (יומא ט, ע"ב): "מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים… אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם. ללמדך ששקולה שנאת חינם כנגד שלוש עבירות: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים". והדבר שהכי מאפיין את ה'שנאת חינם' הוא העוון של לשון הרע כמובא בספר המידות: "כשאין אהבה בין ישראל נעשים הולכי רכיל, ועל ידי הולכי רכיל נעשים לצים". זאת אומרת, ששנאת חינם גורמת לעבירות החמורות שהרגיל בהן לא מקבל פני שכינה (כמובא בגמרא, סוטה מב.): "ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה כת ליצים וכת חניפים וכת שקרים וכת מספרי לשון הרע".

לא מקבלות פני שכינה, משמע – שהתפילות לא מתקבלות ובוודאי שלא ייתכן שתהיה גאולה, משום שהגאולה היא גילוי שכינה נפלא והיא תבוא רק כשתהיה אחדות בין כל עם ישראל, כפי שאומר המדרש: "אין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: 'בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדיו' וגו'. כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה".

זו הסיבה שלשון הרע הוא הדבר הכי גרוע והמונע העיקרי את בניין בית המקדש, ושוב, כפי שאומר המדרש, "ראה כמה קשה כוחו של לשון הרע שנצטוו לבנות בית המקדש, ובשביל שהיה הדור בעלי לשון הרע לא נבנה בימיהם" (דברים רבה, ה).

מאמרים נוספים בנושא:

לשון מדממת

וכמה דמעות נשפכו?
לשון חמקמקה
לשמור על זכות השתיקה

לשונות חמקמקות
משימה בלתי אפשרית?

מכה עוברת, אבל מילה נשארת

אז אין כמו הימים האלה בהם צריך להתחזק ביתר שאת ועוז בשמירת הלשון, בשמירת האוזניים והשמיעה והן בשמירת הפה והדיבור, לא לשמוע ולא לדבר שום דבר שאינו צריך לנו לצמיחה הרוחנית שלנו. יש להתרחק מכל דיבור על בני אדם ועל מעשיהם. כדי להתחזק בנושא חשוב זה טוב ללמוד תחילה את ספרי ההלכה בנושא, כגון של "החפץ חיים", כדי להיווכח שמדובר באיסורים ולא בחומרות או במידת חסידות. כמו כן, חייבים ללמוד את ספרי המוסר ובראשם "שמירת הלשון" בהם רואים שאיסורים אלה הם החמורים שבחמורים. ובית המקדש יוכיח, שבגלל עוון לשון הרע הוא עומד בחורבנו כבר כמעט אלפיים שנה, ואילו בגלל שלוש העבירות החמורות הוא עמד בחורבנו רק שבעים שנה.

את מה שלומדים צריכים לשים תמיד לנגד העיניים, לכן לפחות פעם ביום – רצוי מאוד בתחילת היום – יש להקדיש מספר דקות של פסק זמן ולרענן את הזיכרון ולהתפלל לבורא עולם שיציל אותנו מלשון הרע. ואחרי כל זה, עדיין, אנו צריכים רחמי שמים גדולים להינצל מהניסיון הקשה הזה שקיים בכל צעד ושעל. אד ללא דקות אלה ביום – ללימוד ותפילה על הנושא, בוודאי ייכשל בכמויות והאיסור ייהפך לו חלילה להיתר ולמצווה.

רבי נחמן מברסלב ליקט ותמצת בספר המידות מקורות מחז"ל בעניין לשון הרע. אציין כאן מספר סעיפים ואבאר אותם מעט כדי שיהפכו למעשה. שננו אותם, זה עניין של דקות ספורות ביום ויהיה זה לנו לעזר כדי שהאיסור החמור לא ימוש מנגד עינינו:

"על ידי לשון הרע מגדיל עוונותיו כנגד שלוש עבירות" – העוון של לשון הרע שקול כנגד שלוש העבירות החמורות ביותר, והוא גורם לחורבן בית המקדש ומעכב את בניינו ואת כל הגאולה.

"המספר לשון הרע, הקדוש ברוך הוא אומר לשר של גיהינום: אני עליו מלמעלה ואתה עליו מלמטה" – הדין של האדם לא ייגמר, הוא יקבל את כל העונשים שאפשר לקבל ומכל הכיוונים. גם אחרי כל הגיהינום שיקבל, הוא עדיין לא 'סגר את החשבון' עם הקדוש ברוך הוא.

"ותקנתו: יעסוק בתורה וישפיל דעתו גם על ידי זה לא יבוא לידי לשון הרע" – כלומר, שלשון הרע נובע מגאווה. אם אדם היה משפיל דעתו לא היה מגיע ללשון הרע, וכך אומר רבינו בהמשך: "גסות מביא את האדם לדבר בגנות בני אדם". לכן גם על לשון הרע וגם על בעלי גאווה אומרת הגמרא שהקב"ה אומר: "אין אני והוא יכולין לדור בעולם" (סוטה ה. וערכין טו:).

וכן לימוד התורה הוא תקנה ללשון הרע. אבל איזה לימוד תורה? לא לימוד תורה שמכניס באדם גאווה, זו לא התקנה ללשון הרע אלא בדיוק להיפך. רק לימוד שאדם לומד ורואה את שפלותו ופחיתותו, ולימוד שאדם לומד על מנת לקיים ולשמור ולעשות – לימוד כזה מכניס באדם ענווה ומציל מלשון הרע.

על ידי לשון הרע באים על האדם כל מיני ייסורים והחיים שלו הופכים לגיהינום אחד גדול והוא לא מבין למה. הוא הרי דתי ושומר שבת ואוכל כשר, אבל העבירות של הדיבור האסור מכלות כל חלקה טובה כי 'מוות וחיים ביד לשון' ולכן: "מי שדובר רע על ישראל, לסוף שיחלה על פיו, על ידי לשון הרע נגעים באים עליו ומגדיל עוונות עד לשמים וראוי לסקלו באבן, המספר בלשון הרע והמקבלו – ראוי להשליכו לכלבים, על ידי לשון הרע נתפס בתפיסה".

'תפיסה' – פירושו, מאסר בבית האסורים. זה יכול להיות גם בגשמיות וגם ברוחניות, גם בגוף וגם בנפש. יש כאלה שהם בדיכאון ולא יוצאים מהבית – זה גם נקרא עונש של תפיסה. ויש כאלה שאין להם שום אור ושום חשק לדברים שבקדושה, וזה אומר שהנשמה שלהם במאסר בשמים רח"ל, לכן נאמר: "על ידי לשון הרע אין לאדם חשק ללמוד, גם מבזה את הצדיק". כל הבעיות בחיים מגיעות בגלל לשון הרע.

והגרוע מכל: "לשון הרע אין אומרו, עד שכופר בעיקר וחוטא בשמים ובארץ" – לשון הרע זו כפירה מוחלטת מאין כמותה!

בדורנו, לצערנו הרב, דור מכשירי הטכנולוגיה, הפייסבוק, האינטרנט ושות', מדברים לשון הרע ביום אחד הרבה יותר מכל הלשון הרע שדיברו מבריאת העולם ועד לימינו. היצר הרע הנורא של הסמארטפונים מוריד את האדם לדרגות נמוכות של שפל אנושי, הוא מתרוקן מכל עניין של עיסוק בתכלית, ומתעסק כל היום בלשון הרע כפשוטו: 'מה קורה עם ההוא ומה אמרה ההיא' ועוד ועוד…

אולי גם זה יעניין אתכם:

מכורה

אגודלים מכורים

הגנב מכף היד

המכורים
וידוי של מכור לשעבר
מכורים! חומר אמיתי למחשבה!

גנב הזמן, שמעתם עליו?

חוסכים זמן?

מכור ל… בוץ!

שורדי הפייסבוק

הסמארטפונים מחקו את כל איסורי התורה החמורים ביותר, ומקררים את האדם מכל לחלוחית של יראת שמים בסיסית, ובעיקר – את הכבוד הכי בסיסי בין אדם לחברו ובין אדם עם עצמו. בחסות הרשתות החברתיות אדם מרשה לעצמו לשלוח את לשונו כמדקרות חרב בכל אדם, להגיד דעות על כל דבר, להתערב ולדחוף את האף לכל עניין.

עד לא מזמן להיות חטטן בענייני הזולת זו הייתה בושה גדולה, עניין לרכילאים מאוסים. היום, מי שלא יודע מה קורה עם כל אחד נחשב לאחד ש'לא בעניינים'. כולם יודעים הכל וכל היום רוצים רק לדעת מה קורה עם כולם. המכשירים האלקטרוניים מכתיבים לנו מה לעשות ועל מי לדבר, מורים לנו את הדרך העקומה של היצר הרע לאבדון, השם ישמור, וכולם הולכים אחריהם כצאן לטבח ומאבדים כל רגש אנושי בסיסי, לכן היצר הרע של לשון הרע בדורנו הוא פי אלפי אלפים. לאן הגענו?

אם לא היה שום איסור בלשון הרע אין שום מקום להתעניין מה קורה עם השני. אדם שברורה לו התכלית שלו, אין לו מה לדבר על השני. הוא יודע שלא ישאלו אותו בשמים מה קרה עם ההוא ועם ההיא ומה פסקו לו ומה עשו הם..; ישאלו אותו רק אם עשה את החובות שלו, לכן אין לו זמן לדבר ואפילו לחשוב על אף אחד. בזבוז הזמן וביטול התורה הזה כואב מאוד.

וכל שכן כשזה נוגע לאיסורי תורה חמורים. אדם רק עובר ניסיון כלשהו בחיים, רק חושדים במישהו ואפילו שהדברים עדיין לא נחקרו ולא התבררו – כבר מתירים את דמו ומותר לדבר עליו כל מה שרוצים וכמה שרוצים וכל היום כולו בלי סוף, מדברים ומדברים. וגם אם הוא באמת אשם, מה אשמה משפחתו שאין להם חיים ומפחדים אפילו לצאת מהבית מרוב בושה?!? מי התיר שפיכות דמים כזאת? הסמארטפון, האינטרנט, הרשת החברתית. הם ה'אורים ותומים' ועל פיהם שופכים דם כמים…

על זה אמר דוד המלך ע"ה, "ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שאם היו קורעין בשרי לא היה דמי שותת, ולא עוד, אלא בשעה שהם עוסקין בארבע מיתות ב"ד פוסקין ממשנתן ואומרים לי 'דוד, הבא על אשת איש מיתתו במה?' אמרתי להם 'הבא על אשת איש מיתתו בחנק ויש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא'".

כל עכברי האינטרנט, 'מחפשי האמת' למיניהם, צריכים לשים לנגד עיניהם את הדברים הנוקבים האלה. רבי נחמן מברסלב מביא (ספר המידות, שם): "מוציא שם רע על חברו, אין לו מחילה עולמית". אתה לא יכול לדעת את האמת לעולם, אז מה אתה מדבר? מה אתה מוציא שם רע? מה אתה בכלל מתעסק עם הרע?

וכל שכן כשמדברים על עבירות חמורות ונוראות שנעשו בסתר. אמנם הרשויות המטפלות בכל דבר על פי התורה צריכות לדעת מה נעשה ואיך לטפל. אבל כאשר עוסקים בפומבי תחת כל עץ רענן בעבירות חמורות – חילול השם מרקיע לשחקים, וזה הרבה יותר גרוע מעצם העבירה עצמה. וכל מי שיש לו חלק בפרסום וגורם לחילול השם, אוי לו ואוי לנפשו. כותב הגאון הרב מאיר שמחה הכהן: "בעבירה (של דוד המלך ע"ה) דבת שבע לא היה חילול השם, כי מי ראה. ולכן (דוד) הקפיד על יואב וכמו שכתוב: 'ואשר עשה לי יואב' (שפרסם את הדבר)". זה נורא ואיום שבדורנו עוברים בכמויות עצומות ובלי חשבון על כל התורה כולה ומחללים את שמו הגדול של בורא עולם.

העוול זועק עד לרקיע. ולא זו בלבד שמי שרוצה לשמור את נפשו עליו לשמור פיו ולשונו, ולא לשמוע שום חדשות ושום עדכונים, ולהרחיק מעל גבולו את המכשירים המחטיאים מחריבי בית המקדש – אלא גם חייב למחות על חילול השם הגדול ועל דם ישראל ודם צדיקים שנשפך כמים. מי התיר את זה? מי ייקח על זה אחריות? אין לך שנאת חינם יותר גדולה מזה, שאנשים שמלאים עבירות מכף רגל ועד ראש ורחוקים מלעשות תשובה, מדברים יומם ולילה על עבירות של אנשים אחרים.

יהי רצון שבורא עולם יזכה אותנו לבער את הרע העיקרי מקרבנו, שהוא לשון הרע ושנאת חינם, ועל ידי זה נתקן את עוון הדורות ונהיה שותפים בבניין בית המקדש, במהרה בימינו אמן.