ככה מנצחים!
במלחמה כמו במלחמה, אחד הדברים הכי קשים להשגה הוא הניצחון. איך עושים את זה? מיטל יוסף עם התשובה המנצחת!
המלחמה מול היצר היא כל רגע וכל שנייה. בא לי לאכול יותר מדי, בא לי להמשיך לישון, בא לי לכעוס ולא לשלוט על הכעס, בא לי לשבת בלי לעשות כלום, בא לי לקחת חופש מהעבודה, מהבית, מהמשפחה, בא לי…
לפעמים נדמה שאין התקדמות והיצר שולט בגדול. איך נדע איפה אנחנו עומדים במלחמה מולו? איך נדע אם אנחנו מתקדמים או לא? ואיך בכלל מנצחים במלחמה הזאת?
"מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק" כפי שאומר רבי נתן מברסלב (משיבת הנפש מ) "שֶׁהוּא מִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר הִיא מִלְחָמָה אֲרֻוכָּה מְאוד, וְעִיקַּר הַכְנָעָתוֹ הוּא עַל יְדֵי הִתְחַזְּקוּת, שֶׁבְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם כָּל יְמֵי חַיָּיו יִהְיֶה חָזָק מְאוד לִבְלִי לְהַנִּיחַ לְהַפִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אופֶן, בִּבְחִינַת: "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ". וְגַם מִשָּׁם יִקְרָא וְיִצְעַק אֶל השם בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ בִּבְחִינַת: "מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי" וְכוּ…"
מלחמת היצר היא מלחמה ארוכה מאוד. למעשה, היא מלחמה של כל החיים. ההכנעה במלחמה של כל אחד מול היצר היא על ידי התחזקות. בכל מקום ובכל זמן, כל פעם שהיצר מתגבר, כל פעם שרציתי להתגבר ולא הצלחתי וכביכול נפלתי, משם דווקא צריך לקרוא להשם. לדבר עם השם. לבקש שיעזור. לשווע להשם כשאני בשאול תחתיות. כן, דווקא משם.
מאמרים נוספים בנושא:
"…כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ מְיָיאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ וּמְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ אֵיךְ שֶׁהוּא, הוּא נִקְרָא נוֹצֵחַ אֶת הַמִּלְחָמָה…"
אם אנחנו לא מתייאשים, למרות שנפלנו ולמרות שזו הפעם המאה בערך שרציתי לא לאכול ואכלתי שוב מעבר לכמות הנדרשת, בכל פעם שעברתי גבול שהצבתי לעצמי, כל פעם שאכזבתי את עצמי – לקום ולהתחיל מחדש. זה נקרא לנצח. לקום ולהתחיל מחדש.
"..כִּי בֶּאֱמֶת לַשֵּׁם הַמִּלְחָמָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהָאָדָם בְּעַצְמוֹ לְנַצְּחוֹ כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: אִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק" וְכוּ', רַק שֶׁהָאָדָם מְחֻויָּב לְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ לִבְלִי לִהְיוֹת נָסוֹג אָחוֹר מִמִּלְחָמָה הַזּאת וְלִבְלִי לְייָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אופֶן. וְזֶה מְרֻמָּז בְּדִבְרֵי הַזּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁאָמַר: מַאן נָצַח מַאן דְּאָחִיד מָאנֵי קְרָבָא בְּיָדוֹהִי…"
המלחמה היא לשם השם. ובאמת, אנחנו לא יכולים לנצח את היצר אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר לנו. אבל אם אנחנו מתחייבים להתחזק בכל פעם מחדש, ולא להתייאש ולא לסגת אחורה, אז את חלקנו אנחנו עושים.
"..כִּי וַדַּאי בַּמִּלְחָמָה הַזּאת אֵין רוֹאִין עֲדַייִן בְּחוּשׁ מַאן נָצַח, כִּי עֲדַייִן הַמִּלְחָמָה אֲרֻוכָּה מְאוד וְהַגָּלוּת מִתְגַּבֵּר וְעַל כָּל אֶחָד עוֹבֵר מַה שֶּׁעוֹבֵר, אַף עַל פִּי כֵן, כָּל זְמַן שֶׁאוֹחֲזִין עֲדַייִן הַכְּלֵי זַיִן בְּיָדֵינוּ וְעִיקַּר הַכְּלֵי זַיִן שֶׁלָּנוּ הוּא תְּפִילָּה, כַּמְבאָר בְּמָקוֹם אֲחֵר, וְכָל זְמַן שֶׁאֵין אָנוּ מְיָיאֲשִׁין עַצְמֵנוּ מִמִּלְחָמָה הַזּאת חַס וְשָׁלוֹם, וְאוֹחֲזִין עֲדַיִן הַכְּלֵי מִלְחָמָה, בְּוַדַּאי אֲנַחְנוּ מְנַצְּחִים, כִּי כָּל זְמַן שֶׁהָאָדָם מְחַזֵּק אֶת עַצְמוֹ בִּתְפִילָּה וּצְעָקָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ – הוּא בִּכְלַל מְנַצֵּחַ אֶת הַמִּלְחָמָה, כִּי זֶה עִיקַּר הַנִּיצָּחוֹן כַּנַּ"ל (שָׁם אוֹת נ"ד)".
הבעיה במלחמה הזו, שלא רואים בחוש מי מנצח. כל רגע וכל שנייה היצר מפתיע מכיוון אחר. אם פה התגברתי על האוכל, אז פתאום יש לי חשק לישון יותר. ואם התגברתי וקמתי מוקדם, אז פתאום בא לי לקחת חופש ולא לעשות את מה שמוטל עלי וכו'. אבל איך באמת נדע שידינו על העליונה? אם בכל פעם אנחנו קמים מחדש! ומדברים עם השם שיעזור לנו. כל הזמן בכל רגע, אם לא התייאשתי וביקשתי מהשם שיעזור והתחלתי מהתחלה. זהו, ידי על העליונה.
ככה מנצחים במלחמה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור