לב מסוכסך עם אלוקים

זה לא היה פשוט בשבילו להרגיש
שהוא מאכזב את אלוקים, שהלב
שלו מסוכסך איתו, והמחשבה 'מה
היה קורה אם הייתי בצד השני?' לא
הפסיקה לנקר במוחו…
 
 
הוא נולד וגדל בבית דתי להורים חוזרים בתשובה מתוקים ויראי שמים. הוא מלח הארץ, נאה וחייכן, מאיר באורו את הסובבים אותו וליבו מלא בטוב. הוריו רצו את הטוב ביותר עבור בנם בכורם ושלחו אותו ללמוד במסגרות הכי טובות, אפילו שזה דרש מהם מאמץ, הסעות וממון. הוא קורא בבית הכנסת בשבת בתורה על פי כל הטעמים והוא יודע גמרא, ראשונים ואחרונים.
 
אבל הלב שלו מסוכסך עם אלוקים.
 
זה התחיל ממש לאחרונה, בגיל ההתבגרות. עדיין לא בגיל של חתונה, אבל המחשבות על הבנות אינן נותנות מנוח. חיים עם "מסגרת" כבר לא מעניינים אותו, הוא רוצה לפרוש כנף ולהשתחרר מכל עול. לא רוצה לקום מוקדם בבוקר לתפילה, לא רוצה לקשור את  התפילין על זרועו כמו כובל את עצמו באזיקים לקשר עם הבורא. אפילו שאחרי התפילה הוא שמח שבכל זאת קם והתפלל, שהוא מצליח להרגיש טוב עם עצמו, בכל זאת, כל בוקר מתחדש המאבק ומתיש אותו עוד לפני שהוא קם.
 
מאמרים נוספים בנושא:
לאהוב גם את הרחוקים
לצעוק  על הגלים
ברוגז עם הקב"ה
רק רציתי  לתת
 
וככל שהשיח הפנימי בינו לבינו מתעצם, כך מתעצמות גם הציפיות של הוריו ממנו ויוצרות התנגשות חזיתית וכואבת לכל הצדדים. הוא רוצה לרצות אותם ולעשות להם נחת. כואב לו לאכזב אותם, אבל הוא מרגיש שהוא חייב לברר עם עצמו עד הסוף מי זה אותו בורא עולם שליווה אותו כל חייו בלי שאלה או תהיה כלל. הם מצידם אינם יודעים מנוח. הם חוששים על בנם היקר והאהוב, זה שהשקיעו בו כל כך הרבה אהבה והשתדלות, זה שאמור להמשיך את הדרך שהם בחרו בצעירותם ללכת בה, זה שקיבל דף חלק והזדמנות לגדול בלי חטאי העבר שלהם. דווקא הוא עכשיו בוחר לפזול לצדדים, בוחר להתעלם מהניסיון שהם צברו ומהמסקנות שהם הסיקו. הם רצו לקצר לו את דרך הייסורים והסבל והוא, בתמימותו ובחוסר ההבנה שלו את העולם ההוא, בועט במאמציהם ומסתובב חזרה לנסות את הדרך ההיא בעצמו ועל בשרו.
 
הוא סובל. זה לא פשוט להרגיש שאתה מאכזב את הקדוש-ברוך-הוא, את הוריך ואת כל הקהילה. בלילה הוא יוצא עם חברים למועדון מקשקש עם הבנות, ובבוקר הוא קורא בתורה בבית הכנסת ומחטיא את כל הקהל הקדוש. הוא רוצה להיות קדוש כמותם, כמו הוריו, אבל הוא לא יכול להניח למחשבה שמנקרת וחוזרת בראשו – "מה היה קורה אם הייתי 'בצד השני' אפילו לשעה אחת?"
 
"איך עזבתם את העולם הזה ובחרתם בעול תורה ומצוות?" הוא מטיח בכל מי שחזר בתשובה, ומוכן לשבת איתו ולנסות להקל את מצוקתו במעט. הוא לא רוצה לחטוא והוא מרגיש שאלוקים כועס עליו ומאוכזב ממנו, בדיוק כמו הוריו. "מה, להתחתן עכשיו ולהקים משפחה? אני עוד ילד בעצמי…" הוא טוען בתחושה של עוול וחוסר הוגנות.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
מחפש עם שטיח
סיפור של אהבה ושנאה
תודה, אבא!
 
* * *
 
אני מסתכלת מהצד ומנסה לראות את התמונה הרחבה. אני יכולה להזדהות עם כל השאלות, הבירורים והרגשות של כל הצדדים במשוואה ומצליחה להבין באמת שהכל לטובה. אני מכבדת את העובדה שהוא בחר לשאול ולחקור את דרכו בעבודת השם, כי זו העבודה שלנו כיהודים בעולם הזה.
 
הקדוש-ברוך-הוא הוא בלי תפיסה כלל. אנחנו לא להבין אותו באמת. ובכל זאת, יש לכל אחד התייחסות לבורא במערכת היחסים שהוא יצר איתו. לפעמים זה נראה שאלוקים כועס ומעניש, ופעמים אבא אוהב ומשפיע טוב.
 
הדרך שבה אנחנו יכולים לתפוס אותו היא מתוך רצון להידמות למידותיו ולהוות לו דירה בתחתונים. אבל הפער בין הרצוי למצוי לרוב גדול לרובנו. השאלה היא, איך אנחנו בוחרים להתמודד עם הפער הזה? האם העובדה שחטאנו גורמת לנו לרצות לשבור את הכלים ולזרוק את הכל לפח, סטייל "הכל או לא כלום", או שמא יש בנו ידיעה שאפילו מקצת טוב אנחנו יכולים לדון את עצמנו לטובה ועל ידי זה להתקרב אל השם לגדול ולהיבנות?
 
התרופה שאני מצאתי לחולי שבי היא של הרופא  הגדול מכולם – הדיבורים המתוקים של רבי  נחמן מברסלב.
 
למשמע השאלה של אותו נער "מה, אם עשיתי מצווה אחת ואחר כך חטאתי כל השבוע היא עדיין נחשבת לי?!?" אני לא יכולה שלא להתרגש ולרצות לחבק אותו חזק ולצרוח, "אבא שבשמים הוא רחמן עד אינסוף והוא סבלן עד אין סוף והוא מוכן לחכות לך עד אין סוף, והוא גם ינקה אחריך את כל הלכלוך שהשארת, והוא סלחן והוא אוהב אותך אהבת אין קץ! ולא משנה אם אתה הרשע שברשעים או הפחות שבפחותים. תקלוט ותבין את זה, כי אז תהיה לך שאיפה תמידית להתקרב אליו ולרצות אותו להשתדל להידמות לו ולא לאכזב אותו כלל".