לגור עם הצדיק, ראיון עם הרבנית שרי שטרן

אומרים ש"אנשים טובים (נמצאים תמיד) באמצע הדרך", וזה כל כך נכון. לפעמים אי אפשר אפילו להבין עד כמה. זה, אם תרצו, נכס יקר מאוד, לא משהו בנמצא. אני מצאתי משפחה כזאת, אי שם בתוככי העיר בני ברק הסואנת גרה לה משפחה צדיקה ומקסימה, מלאת חסדים ומצוות, מלח הארץ. והכל, בשקט ובהצנע לכת – הרב אהרון יצחק והרבנית שרי שטרן.

לא, היא לא הסכימה מיד להתראיין, היה לי קצת קשה לשכנע אותה, את הרבנית שרי שטרן. אני בהחלט יכולה להבין אותה, היא רוצה להישאר מאחורי הקלעים, בד' אמות ביתה שהם עיקר חיותה. מצד שני, היא כבר מספיק מוכרת ובפרט שטורח הציבור כבר כמה שנים נמצא על כתפי המשפחה המיוחדת הזו. וזה עוד לפני שנזכיר שבביתם הם זכו לארח צדיק סתר עצום, ראש ל"ו הצדיקים בכבודו ובעצמו, שגם הוא היה אנונימי – רבי יהודה זאב ליבוביץ זיע"א, שיום ההילולא שלו חל ביום כ"ז באלול – יום חמישי בערב, וסעודת המצווה תתקיים ב"ה ביום שלישי כ"ד אלול. כמו כן, יתקיים מעמד של הדלקת כ"ו נרות כמניין הוויה, לפרטים נוספים.

הרבנית שטרן אישה חייכנית להפליא ומלאת הומור. אם תרצו לראות אותה מתלהבת, אתם צריכים רק לבקש ממנה לספר על רבי יהודה זאב זיע"א, ובבת אחת ניצת הניצוץ בעיניה והסיפורים יוצאים ממנה כמו נהר. סיפורים מרגשים שסוחפים את השומע אל העוצמה הבלתי נתפשת של האדם, הבלתי אנושית והכמוסה של כבוד הצדיק המקובל רבי יהודה זאב ליבוביץ. ככה זה כשחיים בצל הצדיק…

בתאריך כ"ז באלול ימלאו חמש שנים לפטירתו של רבי ליבוביץ, והרבנית שרי מדברת כאילו זה עתה יצאה מחדרו. התחושה היא שהרבי חי וקיים וסיפורים קרו ממש לאחרונה, "זה הרי ידוע" אומר הרב שלום ארוש, "שצדיקים במיתתם קרואים חיים!"

"הרבה אנשים שהגיעו לציונו של הצדיק" אומרת לי הרבנית שרי, זכו וזוכים לראות ישועות. וזה עוד בלי להזכיר את יום ההילולא שמסוגל לפעול ישועות אדירות. יש לנו אלפי סיפורי ניסים, כדאי מאוד להגיע וב"ה להיוושע".

אני מבקשת ממנה לספר לי משהו והיא נאותה. "בפעם האחרונה שרבי יהודה זאב עזב את הבית ולא חזר, הוא נפרד מכולנו. הוא הרגיש שזו הפעם האחרונה שלו. וזה היה פשוט מדהים. כולם, כל בני המשפחה ללא יוצאי מן הכלל באו אלינו בערב שבת, מה שלא קורה בדרך כלל. ישבנו סביב שולחן השבת, אכלנו, שרנו ודיברנו, והוא כאילו נפרד מאיתנו. הוא הרגיש שהוא עומד להיפטר מן העולם ורצה להיפרד. אנחנו כמובן לא ידענו כלום". היא נאנחת. הפרידה מרבי יהודה זאב, צדיק קדוש שהתגורר בביתם במשך כמה שנים, אינו דבר של מה בכך, וזה מובן. "כמה שעות לפני שהוא נפטר הוא התקשר אלי באופן אישי ואמר לי, 'גברת שטרן, אני רוצה להודות לך על כל המאכלים הטעימים שבישלת לי, על כל הטיפול המסור שטיפלת בי. תודה רבה'. אלה היו המילים האחרונות שאמר לי. מאוד התרגשתי".

איך מתמודדים עם אובדן כזה? אני מסתקרנת.

"הוא היה חלק מהמשפחה שלנו, חלק מאיתנו ממש. והוא חסר לנו מאוד. יש לו עדיין את החדר שלו, עם החפצים שלו…" היא אומרת וההתרגשות ניכרת ממנה ומכלתה שמשתפת אף היא בפרטים מעניינים.

שמעתי שהרב אהב מאוד את המאכלים שלך אני מציינת בפני הרבנית עובדה ברורה, והיא מחייכת בביישנות. האם בגלל הטעם המיוחד שלהם או שמא היה זה הסוד הרוחני שהיה בהם?

"הוא בקושי אכל. האמת, אוכל לא ממש היה דבר שעניין אותו, אבל מדי פעם היה מסכים לאכול דברים שאני בישלתי". לשאלת ה"כמו מה?" שבאה מיד כדי לדעת האם לצדיק היו העדפות מסוימות, הרבנית משיבה "שהוא אכל הכל, זה לא היה משנה לו".

איך חיים עם צדיק קדוש כזה, המעמד מחייב, לא? אני שואלת, והבעת היראה שנראתה בעיניה של הרבנית הסגירה את תחושותיה לגבי רבי יהודה זאב. "היינו יראים ממנו ממש. בקושי ניגשים אליו, או מתייעצים איתו. אי אפשר היה להפריע לו".

חשבתי שיש פרוטקציה למקורבים… בכל זאת, היה לכם בבית דייר לא מהעולם הזה…

"שום פרוטקציות ושום כלום. לפעמים היינו מתייעצים איתו לגבי שנת הלימוד של הילדים, או בקשר לבעיה מסוימת והוא מיד היה נותן לנו את התשובה, אפילו עוד מבלי שנכנסנו לעובי הקורה והסברנו את העניין. הוא פשוט ידע. הוא היה קורא מחשבות והיה יודע מראש במה מדובר".

אחרי שתיקה קלה, הרבנית שרי ממשיכה עם סיפור נוסף אודות הרב. "פעם אחת הגיעו זוג, בעל ואישה, נכנסו פעימה והתיישבו סביב השולחן, וכאשר רבי יהודה זאב ראה את הבעל הוא החל לצעור 'הוא שחור, הוא שחור משחור'. הזוג לא הבינו בכלל במה מדובר ולא התייחסו, אבל אני הרגשתי לא בנוח כי מיד הבנתי שמדובר בבעל. הרב ראה את החטאים והעבירות של הבעל ולכן צעק שהוא שחור. למזלי, הם לא הבינו בכלל. זה עבר בשלום. הרבה פעמים הרב היה צועק על מישהו שבא להתייעץ איתו, או מסלק אותו, וזה על מנת למרק אותו מעוונותיו ולזכך אותו מן הייסורים. ידעתי שזו הפעולה הרוחנית, ומיד אחר כך הייתי מרגיעה את האנשים. בכל זאת, זה לא היה נעים ולא כולם היו מבינים את הדרך שהרב בחר להציל את מי שהגיעו אליו. כי ידוע, שביזיון מכפר לאדם ועוונותיו נמחלים לו. הוא עשה את זה לטובתם האישית, יש דברים שאי אפשר לכפר רק עם ביזיונות כדי להציל מישהו".

הרבנית שרי לוקחת עוד נשימה, ונזכרת בסיפור נוסף, סבא של חברת ילדות מחיפה שהגיע אליהם באמצע הלילה. אותה חברה איבדה את ההכרה בפתאומיות והייתה בקומה, ממש בין חיים למוות. מצבה הדרדר והסבא העצוב והמיואש הגיע אלינו בשעת לילה מאוחרת, ביקש להיפגש עם הצדיק. בהתחלה לא הסכמתי, אבל הוא התעקש. 'שמעתי עליו ניסים ונפלאות, אני מוכרח לפגוש אותו' אמר לי. הוא נכנס פנימה, וכשרגלו של הסבא דרכה במפתן דלתו של רבי יהודה זאב, הוא החל לצעוק בקולי קולות, ביזה אותו, ככה פתאום בלי שום הקדמה, שפך לצידו כוס קפה. הסבא ההמום יצא מהחדר מבוהל ולא הבין מה קרה. הוא הרי בא לבקש ברכה, אז מה קורה כאן? אחרי שהוא יצא מהחדר והרגעתי אותו, רבי יהודה זאב לקח את הפתק שבו היה כתוב שמה של החברה, קרא בקול גדול 'אבינו מלכנו! קרע רוע גזר דיננו!' וקרע את הפתק. תוך זמן קצר חברתי שבה לחיים בריאה ואיתנה! אנחנו לא יכולים להבין מה הרב עשה ולמה בחר לפעול דווקא כך" היא אומרת, ומשאירה אותי פעורת פה.

הסיפורים אודות הצדיק זורמים בבית הזה כמו מים, על כל מצב יום או תקופה יש סיפור מרבי יהודה זאב. כך היה באחת הפעמים כשהם נסעו לאומן. "היינו באוטובוס בדרכנו לברדיטשוב ומשם לרבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש" אומרת הרבנית שרי, כשלפתע רבי יהודה זאב ביקש מהנהג לנסוע בדרך אחרת. הנהג האוקראיני לא הבין מה הוא רוצה ממנו ולמה הוא צריך לנסוע בדרך אחרת שלכל אורכה הרב צעק 'אני שומע אותם, אני שומע אותם, הם לא מפסיקים לבכות ומבקשים ממני שאבוא ואציל אותם, מה אני יכול לעשות? אני רוצה לעזור להם, אבל אני לא יכול'… פחד ואימה נפלו על כל יושבי האוטובוס, שביניהם היו הרב הצדיק החכם אברהם חי והרב שלום ארוש. אחרי זמן קצר אחד הנוסעים אזר אומץ וביקש מהרב שיסביר את מה שקרה. 'היינו מוכרחים לנסוע מכאן' הוא אמר לו, 'כדי שאוכל לתקן את הנשמות של היהודים שנהרגו באזור הזה וביקשו תיקון. הדם שלהם מבעבע מהאדמה, אבל אני כבר לא יכול לשמוע אותם, זה קשה לי' הוא אמר".  

היו אורחים מיוחדים שהגיעו אליכם? אני שואלת את הרבנית.

"המון. הרבה מאוד צדיקים נסתרים. הרב שלום ארוש היה מגיע בתדירות של פעמיים בשבוע לפחות. אליהם היה מצטרף גם מדי פעם החכם רבי אברהם חי, ביעד עם הרב אלעטר דוד חיים שטרן. הם היו יושבים ביחד ומבטלים גזירות" הרבנית עוצרת מעט ואומרת לי משהו שמאוד הפתיע אותי. "את יודעת, הוא לא היה צריך למות. הוא לא היה חולה. הוא פתאום לא הרגיש טוב, נפרד מאיתנו, נסע לבית החולים ונפטר שם. זהו" היא מגלה לי לפני שתסיים את הראיון. "יומיים לפני שהוא נפטר הוא היה צריך להגיע לאומן ראש השנה ביחד עם הרב שלום ארוש, היה לו כרטיס טיסה והכל היה מוכן. רבי יהודה זאב היה צריך לנסוע לאומן ראש השנה, לרבי נחמן מברסלב, אבל לא זכינו. עליו אמר הרב שלום ארוש, שהוא היה צריך להביא את משיח צדקנו אם היה מגיע לאותו ראש השנה באומן".

הפעם, תורי לקחת נשימה עמוקה.

"זה ידוע שרבי יהודה זאב ליבוביץ עשה בחייו וממשיך עדיין לעשות אף במותו המון למען עם ישראל" היא אומרת, "הוא הציל מאות אם לא אלפי אנשים ומשפחות שאפילו לא יודעים מזה, לא מכירים אותו ולא שמעו עליו. רבי יהודה זאב היה ניצול שואה. כל משפחתו כולל הוריו אחיו ואחיותיו ואפילו ארוסתו כולם נרצחו בשואה. הוא היה בודד וגלמוד, לא השאיר אחריו צאצאים ודור המשך. אבל אנחנו בחרנו להמשיך את פועלו מפעל חייו הקדוש, בעזרת השם יתברך ובתמיכתו הרבה של הרב שלום ארוש, הקמנו את מוסדות הרב ליבוביץ – זיו יהודה, כולל לאברכים, בית כנסת וקרן עזרה לנזקקים, מקווה טהרה. הכל ממומן מכספי תרומות, וכל מי שעוזר ותורם להחזקת המוסדות היקרים הללו מחייה את קיום הצדיק ממש. אשמח אם אנשים יעזרו בלב רחב ונדיב…

"אני גם רוצה להזמין אתכם להילולא של רבינו הקדוש שתתקיים אי"ה ביום שלישי כ"ד באלול, בשעה 20:00 באולמי כתר הרימון, רחוב אהרונוביץ 10 בני ברק, סעודה שתתקיים במעמד צדיקים גדולים – הרב שלום ארוש, החכם רבי אברהם חי, הרב אלטער דוד חיים שטרן שליט"א ועוד צדיקים נסתרים שיבואו במיוחד לברך את הקהל הקדוש. במהלך הערב תוקרן מצגת מרגשת מחייו של רבינו יהודה זאב ועל פעילות המוסדות. עזרת נשים פתוחה. הכניסה בתשלום. ניתן להזמין מקום בטלפון: 1-800-5000-27. במהלך ההילולא יודלקו 26 נרות כמניין הוויה, כל נר בעל סגולה מיוחדת לעילוי נשמתו של הרב. מעמד הדלקת נרות אלה ידוע כמחולל ישועות ופלאות! הציבור מוזמן לקחת חלק".

יום ההילולא של הצדיק הוא יום של ישועות והתעלות רוחנית, כדאי מאוד לקחת חלק ביום המיוחד הזה לכבודו של הצדיק.