למה אנחנו עייפים?

כמעט כל אדם שאני מדברת איתו
ושואלת איך הוא מרגיש, משיב שהוא
עייף. איך יכול להיות שבדור שהכל
זמין  בו כולם עייפים? שרון רוטר
תוהה למה.
 
 
בזמן האחרון אני מרגישה שאני מאוד, אבל מאוד, עייפה. זה כמובן תירוץ הגיוני ונכון למישהי אחרי לידה עם תינוק בן יומו, רק שהוא לא ממש חל עלי כי להפתעתי, טפו טפו חמסה חמסה בלי עין הרע, הזעטוטון הקט מתעורר רק כפעמיים באמצע הלילה וחוזר לישון אחרי הנקה קצרה. אז נכון שאני ישנה שינה מופרעת, אבל לזה אני כבר רגילה. כמובן שיש לי עוד ערימות של תירוצים להסביר את העייפות שלי, החל מזה שאני הולכת לישון מאוחר בלילה וקמה ממש מוקדם בבוקר ובמשך כל היום לא מפסיקה להתרוצץ. אבל ביני לבין עצמי, ואם להודות על האמת, זו לא הסיבה האמיתית לעייפות שלי.
 
חברתי ואני מדברות כמעט כל יום. כשאני שואלת אותה "מה נשמע?" היא עונה "עייפה". בתוכי, אני מאוד רוצה לענות בשאלת השאלות – 'על מה ולמה את עייפה? הרי יש לך ילד גדול ובמשמורת משותפת עם אביו, את יכולה לישון ברציפות בלילה, ובשבתות אחת לשבועיים את חופשייה לגמרי. ממה בדיוק את עייפה?'… אבל כמו שאמרתי, זה רק בתוך תוכי, אני לא אומרת את זה אלא מנסה להזדהות ולהבין. גם כשאני מדברת אם אימי היא לרוב עייפה, ואני משליכה את זה על הגיל ועל העומס ביומן.
 
ולמען האמת, כמעט כל אדם שאני מדברת איתו באמת על איך שהוא מרגיש עולה עניין העייפות, ולא משנה באיזה מין או גיל מדובר.
 
מאמרים נוספים בנושא:
עייפים אך מרוצים
בדרך  לפסגה
 
למה אנחנו כל כך עייפים? מה גורם לכך? איך יכול להיות שבדור שבו הכל זמין ופשוט ויש המון טכניקות, פטנטים ומכונות שעושות במקומנו כמעט הכל, מחליפות אותנו ומקצרות הליכים, כשהכל חד פעמי, זול ונגיש, ולמרות זאת אנחנו עדיין מרגישים עייפים ומותשים?!? הרי רובנו לא עובדי כפיים ושעות העבודה שלנו מוגבלות, ועדיין, זמן קצר אחרי שאנחנו קמים כבר מרגישים עייפים עוד לפני שהתחלנו את היום?
 
התשובה לכך טמונה לא בעייפות פיזית גרידא. הרי זה ידוע שצדיקים ישנים שעתיים בלילה, במקרה הטוב, והרי זה פלא, הם לעולם אינם עייפים ופועלים בעולם ללא לאות. לגוף שלנו במצבו הבריא יש כוחות אדירים להחזיק ולהכיל את כל הפעולות הנצרכות בחיים היומיומיים שלנו. אז למה הוא מרגיש כואב ועייף כל כך?
 
התשובה טמונה כמובן בצד האחר של הגוף, זה שמשלים אותו ומפיח בו חיים, בפן הנפשי.
 
כשאנו מברכים בברכות השחר "הנותן ליעף כוח", אנו מבקשים מהבורא שייתן לנו כוחות נפש לעבור את תלאות היום שלפנינו. העייפות המסיבית והגורפת בדור שלנו נובעת מעייפות נפשית. כולנו עמוסים עד מעל הראש באינפורמציה חיצונית בלתי פוסקת שמבלבלת לנו את החושים, בין אם זה בטלפון, אינטרנט, או כל אמצעי תקשורת אחר, או בהתנהלות הכלכלית רבת הפרטים בכרטיסי האשראי, ההלוואות והחובות, עודף החומר הזמין, הקניות, המוצרים המוצעים לנו בכל מקום, ובכלל, עודף האפשרויות שאופף אותנו מכל עבר. אנחנו כל כך מבולבלים שאנחנו עובדים על טורבו ולא מצליחים לסיים אפילו משימה אחת בריכוז ובהצלחה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
סוד  ההתחדשות
אביב, להתחדש ולרצות
אל תגיד שאתה זקן
 
אם היו מנסים לאבחן אותנו, היו מוצאים כמעט אצל כל אחד רמה מסוימת של הפרעה בקשב וריכוז. כי איך, למען השם, אפשר להתרכז ולהקשיב למשהו בעולם הקצבי והמטורף הזה?
 
כל העומס הזה מכביד גם על הנפש שנחלשת ומחלישה איתה את הגוף. אנחנו קמים בבוקר עייפים כי קמנו עמוסים עוד מיום האתמול, וזה עוד לפני שהתחלנו את היום…
 
אפשר להבחין בהבדל של העייפות בין יום רגיל, לעומת היום שאחרי השבת. במוצאי  שבת ויום ראשון יש קצת יותר ישוב-הדעת וכוחות לקראת השבוע החדש. זה לא רק בגלל שהצלחנו לנוח צהריים, שהרי בשבתות הקצרות זה לא תמיד מתאפשר, אלא זו העובדה שנחים מהעומס של היומיום. הבועה שנוצרת בשבת מאפשרת את הניתוק מהעומס ומפנה מקום לאגור כוחות נפש לקראת השבוע שמתחיל.
 
דבר נוסף שיכול למגר את העייפות הוא השמחה. כשאנחנו שמחים, יש לנו כוח אפילו להזיז הרים. האדרנלין זורם בכל הגוף והכל מאוד בהיר וצלול. יש בכוחם של הצחוק והשמחה להחיות את הגוף ולשחרר מטענים כבדים, ואפילו להפחית כאב. אם היינו מודים לבורא בכל רגע ומבינים באמת שהכל לטובה, שיש השגחה פרטית כל הזמן ומקיימים את הפסוק "שיוויתי השם לנגדי תמיד" – היינו מצליחים להיות בשמחה תמיד ולא מרגישים עייפות על כל סוגיה לעולם.
 
חודש אדר הוא חודש המסוגל לשמחה, זה חודש שהשמחה זמינה בו וכל מה שצריך לעשות הוא רק צריך להרים מעט את היד ולתפוס אותה. זה דורש מעט מאוד מאמץ, אבל מתגמל שבעתיים. כדאי לנצל את הזמן הקצר שנותר לנו ולהחיות את הגוף והנפש בכוחות השמחה, כדי שיחזיקו לפחות עד פסח. אחר כך כבר נצא ממצרים ונקבל מזה, בעזרת השם, כוחות מחודשים נוספים.
 
 
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו.אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com