מהילכות חודש אדר,דין תענית אסתר,כרכים המוקפים חומה

 

 

א. מי שמת לו מת באדר בשנה פשוטה, ושנה אחריה היא שנה מעוברת, יש לומר קדיש במשך אחד עשר חודש רצופים עד טבת, ובשבוע הראשון של החודש השנים עשר יפסיק לומר קדיש, ויחזור לומר קדיש עד סוף שנים עשר חודש, שהוא חודש שבט. כי בשנה הראשונה הולכים אחר החודשים, ולא אחר תאריך הפטירה. (יחו"ד א/פג)

ב. בי"ד וט"ו אדר א’ אין אומרים וידוי ונפילת אפיים, ואין מספידין בו אלא לחכם בפניו, ואם חל בשבת אין אומרים צדקתך צדק. ויש אומרים שטוב להרבות בסעודה בימים אלו.

 

 

 

 

ג. בימי מרדכי ואסתר נקהלו היהודים בי"ג אדר לעמוד על נפשם מפני אויביהם ושונאיהם, והיו צריכים וזקוקים לרחמים לבל יוכלו אויביהם לשלוט בהם, ועמדו בתפילה ובתחנונים וישבו בתענית באותו יום, כשם שמשה רבנו ביום שנלחם עם עמלק עמד בתענית ובתפילה, וגבר ישראל. והשם יתברך אלקי אבותינו שמע תחינתם וקיבל תשובתם ותעניתם ברצון, וביום אשר שברו אויבי היהודים לשלוט בהם, ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, והרגו היהודים בשונאיהם שבעים וחמישה אלף איש, מלבד מה שהרגו בשונאיהם בשושן הבירה, ולא נפקד מאתנו איש, כי לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה’ צבאות. ולכן נהגו בכל תפוצות ישראל להתענות ביום זה בכל שנה ושנה. וצום זה נקרא "תענית אסתר".

ד. יום י"ד וט"ו באדר אסורים בהספד ותענית, בכל מקום, בין לבני הכרכים העושים פורים ביום ט"ו לבד, בין לבני עיירות העושים פורים י"ד בלבד.

ה. אם חל י"ג באדר ביום שבת מקדימים להתענות ביום חמישי בשבת, שהוא יום י"א באדר.

ה. מעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בתענית אסתר. ומעוברת שאמרו היינו כשהוכר עוברה, שהוא משלשה חודשים ומעלה. ומכל מקום אם סובלת מהקאות ומיחושים או חולשה רבה מותר לה לאכול גם בטרם מלאת לה שלשה חודשים להריונה, ובפרט לאחר ארבעים יום ליצירת הולד. ומינקת שאמרו אפילו אם פסקה להניק את בנה, כל שהיא תוך כ"ד חודש ללידתה הרי היא פטורה מלהתענות. (ילקו"י ה/רעז)

ו. וכן אשה שהפילה פטורה להתענות תוך כ"ד חודש להפלתה. ואין צריך לומר שיולדת תוך שלשים יום פטורה מלהתענות, ואינה רשאית להחמיר על עצמה. (ילקו"י ה/רעח)

ז. וכן חולה שאין בו סכנה פטור מתענית זה ואינו רשאי להחמיר על עצמו. ואפילו מי שתקפתו חולשה קצת או זקן שהוא תשוש כח, אינם רשאים להתענות. ואפילו מי שאינו אלא מצטער מכאב עינים לא יתענה, וכשיבריא יפרע תעניתו, אלא אם כן אכל על פי פקודת רופא שאז אינו צריך לפרוע התענית. וכן מעוברות ומניקות וחולה אפילו אין בו סכנה אינם צריכים לפרוע התענית. אבל הבריאים לא יפרשו מן הציבור. ואפילו מי שבא בדרך וקשה עליו התענית ידחק עצמו ויתענה.

ח. כשחל י"ג אדר בשבת והקדימו התענית ליום ה’, אם טעו ואכלו ביום ה’, יתענו ביום ו’.

ט. חתן בתוך שבעת ימי המשתה שלו, לא יתענה בצום תענית אסתר. וכן שלשה בעלי ברית, שהם אבי הבן, הסנדק, והמוהל, ביום המילה, פטורים מלהתענות תענית אסתר, אפילו כשחל בזמנו, ואינם רשאים להחמיר על עצמם ולהתענות, שיום טוב שלהם הוא. (יבי"א א/לד)

י. יש אומרים שאם אין "עשרה" מתענים בבית הכנסת, בצום תענית אסתר, אין להוציא ספר תורה לקרות בפרשת ויחל, והשליח ציבור לא יאמר עננו בחזרה, ברכה בפני עצמה, אלא בשומע תפילה, ויש חולקים, והעיקר להלכה שלעניין קס"ת די בו’ מתענים. (ואם חל התענית בימי ב’ וה’, ואין ו’ מתענים, יקראו בפרשת השבוע), ולעניין עננו עדיף שיהיו י’ מתענים, ואם אין עשרה מתענים, די בששה מתענים כדי לזמר עננו ברכה בפני עצמה. (ילקו"י ה/רפא)

 

 

 

 

יא. תושב ירושלים שקרא את המגילה בי"ד אדר, יוצא בדיעבד. (יבי"א א/מג סקט"ו. ו/יב סק"ב)

יב. תושב ירושלים הנמצא ביום י"ד באדר בתל אביב, והיה שם מזמן עמוד השחר, (כשעה ורבע לפני הזריחה) יש לו לנהוג כל דיני פורים בתל אביב ביום י"ד, אף אם דעתו לחזור לירושלים. וכשיחזור לעירו ישוב לחוג את הפורים ככל דיניה. אלא שאין לו לברך על קריאת המגילה בליל ויום ט"ו באדר. ואם נסע לתל אביב לאחר עמוד השחר אינו נוהג דיני פורים בתל אביב. ומי שנסע מירושלים לתל אביב ביום י"ד באדר בבוקר ושהה שם עד יום ט"ו באדר בבוקר פטור מלחוג את הפורים בכלל, והחרד לדבר ה’ עליו להזהר שלא יעשה כן, שלא יפסיד המצוות היקרות של פורים. ובדיעבד שעשה כן, יקרא המגילה ביום ט"ו בלא ברכה, ויאמר "על הנסים" בתפילה ובברכת המזון, וישלח מנות ביום ט"ו באדר. (ילקו"י ה/שה)

יג. שליח ציבור ירושלמי שהוזמן לקרות המגילה בתל אביב בליל י"ד, אם לן שם וישאר עד למחרת יום י"ד אחר עמוד השחר, רשאי לברך ולקרוא להם המגילה. ואם חוזר באותו ערב אינו רשאי לקרות להם המגילה. ואם אין אחר שיקרא להם המגילה רשאי לקרוא להם, אך טוב יותר שאחד מבני הקהל יברך את הברכות. ושליח ציבור שבא מתל אביב, (בליל ט"ו) אינו רשאי לקרות לבני ירושלים ביום ט"ו אדר. (ילקו"י ה/שו)

יד. כבר פשט המנהג שבמקומות המסופקים באיזה יום לקרות המגילה, שקורין המגילה ביום י"ד וביום ט"ו, ומברכים ביום י"ד בלבד. (יבי"א ו’ מילואים לסי’ כח)

טו. תושבי שכונת רמות בירושלים, צריכים לקרוא את המגילה השנה (תשנ"ו) בברכה ביום י"ד באדר, כמו תושבי ערי הפרזות. וישלחו מנות איש לרעהו ביום י"ד. וכן בסעודת פורים ומתנות לאביונים. הואיל ויש מגרש פנוי יותר ממיל בין ירושלים לשכונת רמות. וממידת חסידות טוב שיחזרו לקרוא את המגילה בלי ברכה גם ביום טז. אך אם תתרחב ירושלים ויבנו את המגרש הפנוי בין ירושלים לשכונת רמות, או יקראו המגילה בט"ו. (יבי"א ז/נח)

טז. תושבי רמות הנ"ל ששכחו ולא קראו את המגילה ביום י"ד אדר, יקראוה בט"ו בלא ברכה.