מוכרחים? כן!

אם אתה לא יודע כמה אתה רחוק משמחה, אתה בעצם לא יודע כמה אתה עצוב... אתם מבינים? זה יותר מלזכות בלוטו. אם אתה שמח, יש לך הכל.

5 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 05.04.21

אם אתה לא יודע כמה אתה
רחוק משמחה, אתה בעצם לא
יודע כמה אתה עצוב… אתם
מבינים? זה יותר מלזכות בלוטו.
אם אתה שמח, יש לך הכל.
 
 
מוכרחים להיות שמח.
 
מוכרחים?
 
כן.
 
אבל איך עושים את זה? איך אפשר להיות תמיד בשמחה? תראו מה קורה שם בחוץ, בעולם הגדול, בפנים, בתוכנו – לא מספיק סיבות טובות ליפול לדיכאון, עצבות, ייאוש?
 
לא.
 
כי מוכרחים להיות שמח.
 
ולא רק, זו מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד! כך אומר לנו רבי נחמן מברסלב. אז זאת לא רק חובה, זאת מצווה גדולה.
 
טוב.
 
רגע, אבל יש הרבה מניעות על הדבר העצום הזה שקוראים לו שמחה, כל אחד מרגיש את זה. צריך חיזוקים גדולים. כל אחד מאיתנו חייב לדעת שבורא עולם רוצה שנהיה אך ורק בשמחה. רוצה? מצווה ופוקד עלינו להיות תמיד בשמחה.
 
בסדר.
 
אבל למה קשה להיות בשמחה?
 
על שאלה זו משיב רבי נחמן על פי הפסוק "ויהי מקץ… ופרעה חולם" (ליקוטי מוהר"ן, תורה נ"ד). שם, מראה לנו רבי נחמן מספר רמזים הרמוזים בפסוק זה והמכוונים לנקודה העיקרית בה עוסקת תורה זו: התגברות כוח המדמה (הדמיון) על האדם, שעל ידי זה נופל (האדם) לאהבות בהמיות. ומה התיקון לזה? 'יוסף', שהוא בחינת הרוח הטובה שעל ידה מתברר ומתתקן כוח המדמה, בחינת השמחה. כאשר אדם מחפש את הנקודות הטובות שבו, שהן ניגון ושמחה, על ידי זה הוא מברר את הרוח הטובה מתוך הרוח הרעה וזוכה לתיקון כוח המדמה שלו. בסוף תורה זו כותב רבי נחמן שתורה זו נאמרה בשבת חנוכה. ובסיומה אמר: "אני אמרתי עתה איך מדליקין נר חנוכה, בחינת 'לאמשכא משח רבות קודשא ולאדלקא בוצינא' הנאמר בזוהר הקדוש, שמן משחת קודש, שהוא הדעת כידוע…"
 
אולם לא מדובר כאן רק בעניין של הדלקת נר חנוכה, כפי שאמר רבי נחמן, אלא זה שיעור מאלף שאנו צריכים ללכת איתו כל הזמן! בכל פעולה שאנו עושים – ברוחניות ובגשמיות, מכיוון שכל עיקרו הוא המשכת הדעת, להאיר בתוך החשיכה את העולם הזה – עולם השקר והדמיונות. תורה זו היא אחת התורות היסודיות והראשונות שחסידי ברסלב "הולכים" איתה – כמו תורה רפ"ב המכונה "אזמרה" – והיא עוסקת בהשגחה הפרטית ובמידת השמחה.
 
וזו סיבה מספיק טובה להתפלל על נקודה חשובה כזו כל הזמן. לעשות חשבון נפש וישוב הדעת ולבקש מבורא עולם את הכוח והאמונה, את הביטול שנצרך כל כך כדי להיות כל הזמן בשמחה. למה? משום שזאת האמת. וגם מי שעדיין לא הולך לו בעבודתו הרוחנית, בעבודת השם, או בכל תחום בחייו, והוא בכל זאת עושה בחינה ולו הקטנה בכל אחד מתחומים אלה, זה כבר צריך למלא אותו בשמחה. אחרי הכל, יש לו את הזכות לעשות את רצון הבורא אפילו בדבר קטן.
 
אז אתם מבינים מה זה להיות בשמחה? מה זה אדם שכל היום הולך ברחוב, בבית, בעבודה, בכל מקום – בשמחה? הוא מחיה את עצמו ואת כל הבריאה כולה. כן, הוא בודאי יזכה לתיקון שלו, למרות שזה לא דבר קל. מדובר בעבודה יסודית, יגיעה והמון עבודה ארוכה, אין כאן קיצורי דרך. וכדי שאדם יחזיק מעמד בדרך הארוכה שמלווה בהרבה כישלונות וירידות, הוא חייב שהשמחה תהיה בסיס האם שלו, מקום שלעולם לא עוזבים אותו. ובלי שמחה, כידוע, אי אפשר להפנות את החיצים לכל מיני כיוונים, יש רק חץ אחד שמורה על דרך ברורה: נפילה. חזרה לאחור. וגם אם אדם ימשיך קדימה, ומי יודע לאן, זה יהיה בעצלתיים ואת רוב ימיו הוא פשוט יישן. אך אם תהיה לו התחזקות, גם אם יעבור עליו מה שיעבור, הוא ימשיך לצעוק, לרצות, להתקדם, לעבוד. למה? כי זאת הדרך וזו האמת.
 
מסופר שפעם רבי נתן מברסלב מנה צדיקים ואמר: צדיק זה זכה למעלתו מכיוון שהייתה בו התחזקות כזו. וצדיק זה זכה למעלה גדולה יותר מפני שהייתה בו יותר התחזקות. וצדיק אחר שזכה במעלה גדולה עוד יותר כי הייתה לו התחזקות עוד יותר גדולה, וכך מנה את הצדיקים ותלה את מעלתם ומדרגתם בעבודת השם כפי מידת ההתחזקות שלהם, וכשסיים אמר: "ומה שזכיתי אני הוא רק בגלל שיש לי כך וכך הרבה מאוד התחזקות" ובזה רמז, שאם לאחרים הייתה התחזקות כמו שלו הם היו עוברים אותו… כי כל הצדיקים עוברים אלפי ורבבות ירידות. הם זכו במעלתם רק בגלל שהייתה להם התחזקות גדולה. הם שמחו במה שהם, במה שזכו וזוכים בכל רגע, זכו לשמוח רק מעצם העובדה שיש להם עבודת השם, דבר שנתן להם כוח להמשיך הלאה בעקשנות עד שעלו למעלות רמות מאוד.
 
אבל אנשים כערכנו, לנו חסרה התחזקות ושמחה גדולה, לכן אנחנו זזים לאט, ועד שאנחנו מחליטים להתחזק קצת עובר זמן, ושוב אנו מוצאים את עצמנו בירידה שנמשכת פרק זמן לא קצר, והתוצאות, על העבודה שאנחנו בכל זאת מצליחים להשיג, מה יהא עליהן? מי רואה אותן?
 
גם הקדושה האישית שלנו תלויה בשמחה ובהתחזקות. הרי לא נוכל להשלות את עצמנו שאפשר לקיים תיכף ומיד את כל העצות ולהיות קדושים. זה רק דמיון. מדובר כאן בעבודה ארוכה וקשה שמצריכה המון, אבל המון, התחזקות ושמחה. לכן, העבודה על מידות אלו היא יומיומית עם המון תפילות, לימוד בנושא, קריאת ספרים, שמיעת דיסקים – כל דבר שיעזור לנו להבין מהי שמחה, מהי התחזקות, ועד כמה חשובה לנו הדעת. זאת, משום שטבע האדם למשוך את עצמו לעצבות.
 
רבי נחמן מברסלב אמר פעם לתלמידיו: "כמו שאתם רואים אותי (וכוונתו הייתה, שנחשב לצדיק בעיניהם) גם אם אעבור עבירה חמורה ביותר בתורה – לא אפול ממדרגתי כלל. אמשיך לעבוד את השם בשמחה, ורק אחר כך אעשה על זה תשובה".
 
קשה לאנשים להאמין שהם יכולים להגיע לתיקון שלהם על ידי שמחה. אדם חושב לעצמו שרק על ידי עצבות הוא יחזור בתשובה, שהוא יצליח להתקדם ברוחניות שלו, הוא לא מאמין שהזוהר הקדוש אומר שעצבות היא סיטרא-אחרא (הצד האחר, צד הטומאה). צריך להתפלל שדברים חשובים אלה יכנסו ללב. ללמוד את זה. כל יום. כן, בודאי שניתקל בהתנגדות וכל מיני מניעות. היצר הרע מנסה למנוע מהאדם לעבוד על מידת השמחה שלו.
 
אם אתה לא יודע כמה אתה רחוק משמחה, אתה בעצם לא יודע כמה אתה עצוב…
 
ועד היכן דברים מגיעים? עד לפרטים הכי קטנים בחיינו. ובעיקר, כשאנו ניגשים לעבוד על הקדושה האישית שלנו. זאת הנקודה בה צריך תמיד לעמוד על המשמר ולהיות תמיד בשמחה, כי השמחה היא עיקר הקדושה. ולאדם שמח בורא עולם בעצמו שומר לו את בריתו, כמו שאומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן, קס"ט). וגם, לכוון שעל ידי השמחה יוכל להרבות בתפילה והתבודדות (שם, תורה רפ"ב). כשאדם שמח הוא יכול להתחבר לבורא עולם. בלי השמחה הוא כל הזמן נמצא במצב של רדיפה, בעיקר אחרי עצמו: ההתבודדות שלי לא טובה, אני לא בוכה מספיק, אני לא מתפלל טוב… אבל אדם לא יכול לשבור את ליבו אם הוא לא בשמחה כל היום! נשמע אבסורד, נכון? אבל זה בדיוק העניין.
 
כי יש מצווה כזאת, להיות בשמחה, והיא לא קשורה כלל למה שעשיתי או לא עשיתי. גם אם קודם לכן אדם עבר עבירה חמורה, זה לא משנה את מהות ועיקר המצווה להיות בשמחה. ותמיד אפשר לשמוח – בבורא עולם, במצוות שאנחנו מקיימים ויכולים עוד לקיים, בהתקרבות לבורא עולם, בתפילות (אפילו הקטנות והמעטות) וכן הלאה. "אנוכי אשמח בה'". אחר כך אפשר לעשות תשובה, שהיא מצווה בפני עצמה, ואז העוון יתהפך לזכות, כמו שכתוב בגמרא – שעל ידי תשובה מאהבה העוונות הופכים לזכויות. ולהיות בשמחה זו תשובה מאהבה. אדם שמח בבוראו לכן הוא תמיד בשמחה.
 
אבל עדיין נשאלת השאלה: למה אנשים עצובים? הרי אומרים לנו שאפילו זדונות הופכים לזכויות? ולא רק, העצבות היא טומאה נוראה, בלתי נסבלת, עד כדי כך שאי אפשר להיות במחיצתו של אדם עצוב. זה אפילו מעורר כעס להיות ליד אדם כזה. וגם, מי שעצוב קשה לו להתחבר לבורא עולם ולתפילה. העצבות מרחיקה את השכינה הקדושה, היא לא יכולה להיות עם אדם עצוב, כמו שכתוב בספר המידות: "על ידי עצבות ה' אין עימו". אז מה הוא מצפה אותו עצוב? שיהיה לו שלום בית? אם אין שכינה בבית אין שלום בית!
 
אתם מבינים? זה יותר מלזכות בסכום הכי גדול בלוטו. כשיש לך שמחה – יש לך הכל! יש לך פרנסה, בריאות, תשובה מאהבה, עולם הזה ועולם הבא – אליו אדם מגיע מתוך חיים טובים. רגע בו אדם עובד את הבורא בשמחה זה אין סוף, זו נחת הרוח הכי גדולה לבורא עולם. זה מראה שהוא עושה את עבודתו עם כל הלב. כל הגאולה – הפרטית והכללית, תלויה בעבודתנו מתוך שמחה. כל האור של רבי נחמן מברסלב תלוי בשמחה. ורבי נחמן הזהיר על זה הרבה מאוד פעמים – להיות בשמחה תמיד. ואמר פעם לתלמידיו, שכאשר הם יהיו בשמחה הם יעשו טובה גדולה לעולם!
 
יהי רצון שנזכה לזה, ועל ידי זה נאיר את אורו של בורא עולם רק בשמחה, נפיץ את אורו של רבי נחמן בשמחה, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

1. איתי

כ"ה ניסן התשע"ג

4/05/2013

תודה חידוש עצום, כיף לא נורמלי !! 🙂 החיים יפים 🙂

2. איתי

כ"ה ניסן התשע"ג

4/05/2013

חידוש עצום, כיף לא נורמלי !! 🙂 החיים יפים 🙂

3. שיר

ג' טבת התשע"ג

12/16/2012

השם טוב תמיד , אין רע כלל!!! תודה לבורא עולם שזכינו ברב ארוש מאמר נפלא!!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה