נחיתת חירום
החברה בה גדלתי לימדה אותי שמחויבות היא בשביל הלוזרים שבחבורה. כך קרה שמיד אחרי הבאזז הגיעה בקול רעש גדול נחיתת החירום.
בין אם זה היה משקה אלכוהולי טוב או סמים – אחד מהשניים תמיד היה מוזרם למערכת שלי בכל זמן נתון. הייתי ברמה גבוהה מבחינה חברתית, איש מסיבות וחיי הלילה, רודף תמיד אחרי הרגע בו אהיה וארגיש באזז. מעולם לא היה לי קשר זוגי קבוע גם כשרציתי. החברה בה גדלתי לימדה אותי שמחויבות היא בשביל לוזרים, המפסידנים שבחבורה. אחרי הכל, למה להתחייב כשאתה יכול להיות כל פעם בקשר חדש?
באותם ימים חיי המשפחה שלי שאפו לאפס. הקשר היחיד שלי עם אחי היה רק כשהיינו מעשנים סמים. הרגשתי שזו הדרך היחידה להיות ביחד, כשאנחנו מסוממים. פעם אחת שנינו עישנו מריחואנה, דבר שהתברר כטעות איומה (נכון לאותם ימים). במקום להרגיש את ה'היי' והרוגע שהרבה אנשים מתארים, היו לי הזיות והטריפ היה נוראי. הרגשתי מאוד לא בנוח ולא בטוח לגבי עצמי. היו לי ספקות לגבי החשיבות שלי, הגבריות שלי, אפילו על הקשר שלי עם השפיות שלי. החיים שלי התפרקו לחתיכות לנגד עיניי. מחשבות איומות מילאו לי את, כאילו היצר הרע תפס את המושכות של חיי עם כל הכוח, לא השאיר לי אפילו פירור של שליטה. זה די מביך לדבר על מחשבות מהסוג הזה. וכן, זה היה סיוט חי שלא יכולתי לצאת ממנו.
כשהתעוררתי למחרת בבוקר הבנתי שהטריפ לא נעלם ממש. הייתי צלול, אבל עדיין נשאתי בתוכי את המחשבות הרעות והמדאיגות שהיו לי יום קודם על עצמי. למרות שהייתי אדם רחוק מתורה ומצוות, הפחד הגדול שלי היה שהנה עכשיו אלוקים – אם הוא היה שם – נוטש אותי. אחרי הכל, זה נשמע הגיוני, כי בשלוש השנים האחרונות הייתי מנותק מכל דבר חיובי. נראה לי שאלוקים אמר לי "זהו, ילד!" וכעונש על מעשיי סבלתי מהמחשבות המציקות והטורדניות הללו.
באותו קיץ, חברים שלי ואני נסענו לטיול בפראג. באותו זמן עדיין לא התנתקתי מחיי הלילה והמסיבות, אבל הצלחתי למצוא יום וללכת לבקר בקהילה יהודית באזור. תוך כדי הליכה מצאתי מוזיאון זיכרון לשואה, שהיה מוקף בבית קברות יהודי שחולל על ידי אנטישמים מקומיים. כשנכנסתי לבניין, ראיתי קירות גדולים מלאים בשמות הקורבנות שנרצחו באותה עיירה במהלך השואה. כשעזבתי, הרגשתי מאוד מוזר וריקני מבפנים. משם המשכתי לבית כנסת של המהר"ל מפראג זיע"א. נכנסתי פנימה, לקחתי כיפה מנייר והנחתי על הראש.
מאמרים נוספים בנושא:
אותה שעה בבית הכנסת הייתה אחת השעות הכי יפות בחיי, שעה שלא אשכח. לא הייתי שנים בבית כנסת, אבל באופן אוטומטי הרגשתי איך הנשמה שלי בוכה, אפילו צועקת. הדמעות זלגו כמו נהר על הלחיים שלי ולפני שהבנתי מי נגד מי התחלתי לבכות כמו ילד קטן, לא מתייחס לכל התיירים שנכנסו ויצאו. שפכתי את ליבי לפני השם, את כל הצער שחוויתי. איך אפשר להמשיך לחיות אחרי שהבנתי מה קרה לאבותיי ובני עמי רק בגלל שהם היו יהודים? הבטחתי לעצמי באותו יום שאתחיל לחיות חיים שאלוקים הוא חלק מהם.
לא הצלחתי עדיין לעשות שום דבר עם אותן מחשבות מעצבנות ומייסרות שניקרו לי בראש שוב ושוב, מאותה חוויית סמים. אבל כשחזרתי לביתי שבארצות הברית, צעד אחר צעד ניתקתי את עצמי מכל מה שהיה אחראי על ההרס של חיי. התרחקתי מאנשים שליליים וממועדוני לילה. אפילו התחלתי להישאר בסופי שבוע בבית. שנות העשרים פלוס שלי היו גועשות וחסרות גבולות, אבל באותו זמן התחלתי לבנות גדרות וליצור גבולות בחיי, ובעיקר, לעשות התחלה חדשה.
כמה שנים עברו ואני עכשיו אדם שומר תורה ומצוות. הכל התברר לי ביום שבת אחד, כשהתפללתי את התפילה האישית שלי. פתאום הכל התברר ונשמע הגיוני, למה כל הדבר הנורא הזה קרה לי. פשוט, כדי שאתנתק לחלוטין מכל ההשפעות השליליות שבחיי. ולא, זה לא בגלל שאלוקים שונא אותי כפי שחשבתי, אלא בדיוק ההיפך. התוצאה? קיבלתי החלטות חיוביות לחיות חיים טובים ומוסריים יותר. בחרתי בדרך התורה והמצוות. כל זה כמובן לא היה קורה אם לא הייתי מקבל את אותה קריאת התעוררות. היום אני חי באושר ובשמחה עם אשתי ושני ילדיי.
וכאן אני פונה אליכם, גולשים יקרים. יכול להיות שחוויתם התנסות בסמים או שסבלתם מהם, או אפילו מכירים מישהו שחווה את זה. דעו דבר אחד חשוב – שאם תקבלו על עצמכם לקיים את העצות של הרב שלום ארוש, אלה שהוא נותן בספריו משני החיים – תצליחו להתגבר על הכל! על כל קושי אישי שאתם חווים. אני דוגמה חיה. פשוט אחזו בהן, התחייבו לשעה של תפילה אישית כל היום ולימדו בספרים האלה, בעיקר בספרים בגן האמונה ובשעריו בתודה. אני מבטיח לכם שהתפנית המדהימה לה אתם מייחלים בוא תבוא!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור