סולחה עם הקב”ה
כל יהודי יכול לעשות התחלה חדשה ו'סולחה' עם הקב"ה על עברו. התחלה או 'סולחה' שאפשר לעשות בכל יום מימות השנה, ובפרט בימים אלה, המקרבים אותנו בצעדי ענק ליום הכיפורים...
כשהגעתי הביתה מילאתי את כוסי, הרמתי
אותה כלפי השמים ואמרתי: ריבונו של עולם! בוא
נפתח דף חדש – גם אני וגם אתה.
כל יהודי יכול לעשות התחלה חדשה ו'סולחה' עם הקב"ה על עברו. התחלה או 'סולחה' שאפשר לעשות בכל יום מימות השנה, ובפרט בימים אלה, המקרבים אותנו בצעדי ענק ליום הכיפורים, היום שבו מכפר הקב"ה לעם ישראל ופותח דף חדש.
ישנו סיפור על יהודי בשם אברהם מלמד שגר באחת העיירות ברוסיה. סיפור-חיים שממחיש לנו כיצד אנשים רבים כמו אברהם מלמד כלואים במצבים של משברים ונסיונות, אליהם נקלעו בנסיבות החיים.
זהו סיפור על יהודי פשוט, הנותן לנו דוגמא נפלאה, בפרט בימים אלה, איך להתחיל התחלה חדשה ולעשות 'סולחה' עם הקב"ה, שרק מחכה לשמוע את קולו של בנו יחידו ורוצה להתחיל איתו דרך חדשה.
וכך סופר:
באחת העיירות ברוסיה נוסעת הכרכרה ובה צדיק עליון ונשגב. לאחר דרך ארוכה במי-בוץ וגשמים, מורה הוא לשמשו לסובב את העגלה ולחזור חזרה לעיירה ולעצור ליד בקתה שממנה ראה הצדיק אור גדול בוקע, ולא הבין את פשרו. לאחר שהראו לצדיק מחזה נשגב זה מן השמים, הורה לשמשו לדהור בכל המהירות כי רוצה הוא לראות את המחזה הנפלא שהראו לו זה עתה.
ואכן שמשו של הצדיק כהרף עין מסובב את הכרכרה ונוסע ודוהר לכיוון הצריף המואר עד שעצר לידו. דופק הצדיק על דלת העץ, נכנס, ובקול חרישי אומר: "שלום עליכם!" – ליהודי שיושב עם כוסית ובקבוק ומדבר עם הקב"ה.
"איזו נחת רוח עשית לבורא-עולם?" – שאל הצדיק. האיש לא ידע מה לענות, אולם הצדיק המשיך לשאול: "מה שמך ומה מעשיך?". השיב היהודי: "אברהם 'מלמד' שמי, ועגלון פשוט אני". המשיך הצדיק: "ספר לי קצת מקורות חייך".
וסיפר אברהם מלמד:
"בילדותי למדתי בחיידר והייתי אוהב מאוד לשמוע את הסיפורים היפים ואת המסרים מהם. כשהתבגרתי הייתי חייב לעזור לאבי, כי הפרנסה היתה דלה בביתנו. עזרתי לאבי, שאף הוא היה עגלון, לרתום את הסוסים ולהעמיס משאות על העגלה כדי להרוויח די למחייתנו.
לימים התחתנתי עם אשה טובה, נחמדה ומסורה אשר סייעה ועודדה אותי בכל מצב בו היינו. אך ברבות השנים בגלל מגעי הרבים עם הגויים, התחלתי להדרדר מטה מטה, התחלתי לשתות משקאות חריפים, להרבות להסב בחבורתם ואף לנהוג במנהגיהם: לשחק קלפים, ללכת לבתי מרזח, לעשן סוגי סמים למיניהם, לחטוף איזה מאכל לא כשר ולהתרברב בשיחות רבות איתם – עד שקצתי ולא יכולתי לסבול יותר את המצב…
איבדתי כל כיוון ואמונה והתחילו לקרות לי דברים לא טובים: פעם נשבר האופן של העגלה, פעם מתבטלת לי נסיעה ופעם הילדים חולים. רדפה אותי בעיה אחר בעיה, ואז נזכרתי בדבריו של המלמד כשהייתי ילד קטן – שאם אדם רואה שבאים עליו יסורים, יפשפש במעשיו.
עלו בי זכרונות מתקופת הקסם בה הייתי שרוי בילדותי כשלמדתי בחיידר בתשוקה ובהתלהבות. איך אהבתי את הכל בלי דאגות. המלמד שלי היה אדם עם לב והרבה אהבה. הוא לימד אותנו לא בגלל בעיות פרנסה או אילוץ כלשהו, אלא מכיון שהוא באמת אהב את הילדים, את התורה ואת עם ישראל. הוא היה נוהג לספר לנו סיפורים על הצדיק רבי ישראל הבעל-שם-טוב זצ"ל, וכיצד היה צדיק זה מנשק את הילדים שלימד ב'חדר' באהבה כה גדולה, שבגללה לכולם היה חשק גדול בלימוד, והיה שם ידו על ליבם ומברכם שיהיו יהודים עם לב חם.
נזכרתי איך המלמד היה מספר, שהיצר-הרע תחילה דומה לחוט של עכביש ולבסוף דומה לעבותות של עגלה. ושוב נזכרתי איך המלמד סיפר על הגוי מאשקלון, דמא בן נתינה, שלא העיר את אביו משנתו ובזכות זה זכה לעושר מופלג, כשמצא פרה אדומה בעדרו. וכיצד רב אבימי כאשר אמו היתה מגיעה אליו, למרות שהיו לו ילדים, הוא רץ בעצמו לפתוח לה את הדלת, וכל הדרך אל הדלת היה אומר: 'כן, כן' – כדי שאמו לא תצטער. וגם על רבי יוחנן, כיצד היה קם אפילו לכבוד גוי קשיש והיה אומר: 'כמה הרפתקאות עברו על גוי זה'. וכשאני נזכר איך אני התנהגתי להורים שלי, בושה מכסה את פניי.
וכן נזכרתי בדברי הרב שאמר לי לפני חתונתי: 'אין אדם רואה קורת רוח אלא מאשתו הראשונה, ואשת נעורים היא מקור הברכה'. והזהיר אותי שלא אגיע למצבים שונים הגורמים צרעת הנפש, ואדם אינו מבין למה אין לו שמחה בחייו. ודי לו בזה שאשתו מצילה אותו מן החטא ומגדלת את ילדיו, מפני שהשרוי בלא אישה נמצא בלא חומה, בלא ברכה ובלא שמחה.
וסיפר לנו על עניין חינוך הילדים איך אפילו ילדים של צדיקים ומפורסמים היו שובבים גדולים כמו הצדיק מזרזיב, שאביו, לפני בר-המצווה של בנו, ביקש מהסופר שיביא לו את הבית של הפרשיות שלו, והתפלל להצלחתו ומילא את הבתים בדמעות, ולאחר ששפך יגונו הוריק את הדמעות, ואז ציווה לסופר להכניס את הפרשיות. ומני אז חל שינוי ניכר עד שהפך ילד זה לצדיק גמור.
וכיום….הנני נע ונד בין בתי-שיכר ומזניח את אשתי ואת ילדיי. מהר מאוד הבנתי מדוע כל היסורים האלה מגיעים אלי, והחלטתי בליבי והייתי נחוש בדעתי לחזור היום הביתה ולעשות 'סולחה' עם הקב"ה, עם אשתי והילדים.
הבנתי טוב מאוד שאשתי הצדקת ראויה להערכה רבה, ושאני צריך לעזור לה, לשמוע אותה, ולהיכנס לעולמם של ילדיי ולתפקד כאבא אמיתי – ואולי הגלגל יתהפך ויבואו עלי ימים טובים וחדשים, בהירים ומוצלחים יותר.
לכן, כשהגעתי הביתה, מילאתי את כוסי מבקבוק המשקה הגדול שהיה לי בארוני, הרמתי כוסית כלפי השמים ואמרתי: ריבונו של עולם! בוא נפתח דף חדש – גם אני וגם אתה. עד היום התנהגתי שלא כשורה, הכעסתי אותך ואף את עצמי הולכתי בדרך קלוקלת שהביאה אותי עד הלום. לוקח אני על עצמי להתחיל התחלה חדשה. בוא נפתח דף חדש ריבונו של עולם!
אתה תפסיק את היסורים והצרות שהבאת עלי בעקבות מעשיי – ואני אפסיק את מעשיי הרעים ואתחיל מחדש את מעשיי הטובים. אחזור אל הטלית והתפילין, אחזור אל התפילות, אתנהג בחסד וברחמים עם הבריות, אהיה בעל טוב לאשתי ואבא נפלא לילדיי. אנא ממך, א-ל רחום, בוא נתחיל התחלה חדשה".
דבריו הפולחים כחץ של העגלון נקבו את ליבו של הצדיק שאמר לו: "יהודי יקר! אם היית יודע איך הרעשת בשמי-שמים את כל פמליה של מעלה בדבריך היוצאים מלב נשבר, היית מתמלא בשמחה!. אנא ממך, יהודי יקר, תקיים את אשר הבטחת ודיברת, כדי שאת החלק של הקב"ה שביקשת, אכן הוא ימלא".
כל כך שמח אברהם מלמד מהמפגש עם הצדיק המופלג והמסתורי שדפק על דלתו, והחליט בליבו שישמור ויקיים את אשר הבטיח.
אכן אנשים רבים מרגישים כמו אברהם מלמד – כלואים, שבורים ומיוסרים מכל נסיונות החיים. אולם כל אחד יכול לעשות 'סולחה' עם הקב"ה, ולא רק בעלי-עבירות צריכים את הסולחה הזאת, אלא כל אחד ואחד. זאת דרך ישנה-חדשה שגדולי הצדיקים נהגו בה ובכל יום ויום היו עושים 'סולחה' חדשה עם הקב"ה.
וכמים הפנים לפנים. ככל שנתרגש יותר לעומת הקב"ה, כך הוא יתרגש לעומתנו. ככל שנכסוף אליו יותר, הוא יכסוף כלפינו.
ט' תשרי התשע"ד
9/13/2013
סיפור מדהים. יש לי דמעות בעיניים. איזו תמימות. הלוואי על כולנו.
ט' תשרי התשע"ד
9/13/2013
יש לי דמעות בעיניים. איזו תמימות. הלוואי על כולנו.