סרן שמועתי

ביום שישי עמוס במיוחד, כשכולם רצים מפה לשם ועושים את ההכנות האחרונות לפני ששבת המלכה עוטפת את העולם באור המיוחד שלה, ממהרים כמו עכברים איש איש לחנות בה ימצא את שללו. רוב הממהרים הם גברים שקיבלו הוראות אחרונות דרך הסלולארי מהנשים בבית. ריבונו של עולם, מי המציא את הטלפונים האלה?…
 
ואז, בחנות אחת, בשכונה ממוצעת של אנשים ממוצעים, לא כאלה שיכולים לאפשר לעצם לקנות בשר משובח, נכנס ר. (אות ראשונה בשם בדוי) והצביע על נתח צלעות הכבש העסיסי שהיה מונח במקרר הזכוכית של הקצב השכונתי. אחרי ששקל, חתך וארז, הגיש הקצב לקונה את החשבון: "350 שקלים בבקשה". הקונה הממוצע, שלא מעט אנשים מכירים אותו ויודעים שהוא בהחלט לא יכול לאפשר לעצמו נתח בשר שכזה, נתן שני שטרות מהאדומים האדומים האלה, קיבל עודף של חמישים ויצא שמח וטוב לב מהחנות.
 
מאמרים נוספים בנושא:
לשון  מדממת
טעם  מר על קצה הלשון
לשמור על זכות השתיקה
 
אלא שמאחוריו עמדה השכנה של השכנה של חברה של השכנה, שמיד שלפה את הנייד מהתיק, חייגה לחברה של השכנה של הדודה מהבניין ממול ונשבעה שבמו עיניה היא ראתה את ר. קונה בשר משובח לשבת – "איך יכול להיות?! הרי הם לא פעם ביקשו עזרה וצדקות וחסדים מאנשים, מאיפה יש להם סכום כזה רק לבשר של שבת???" תמהה.
 
השכנה של הדודה של החברה מהרחוב המקביל העבירה הודעה שלא משתמעת לשתי פנים – "350 שקל עבור בשר, וזה עוד בלי שאר המצרכים!" ריקי, שחברה בקבוצה של הקונה מהדירה ממול, הזדעזעה והעבירה את המסר 'המזעזע' לעוד כמה חברות שלא היו חברות בחבורה והן העבירו לבעלים, לאיגוד הצרכנים, לרשויות ולמי לא?!?
 
"משהו פה לא בסדר" אמרה בהחלטיות החברה של הקונה מהחנות. "אולי צריך לפנות לוועד של השכונה? למנהל בבית הספר של הילדים? אגב, עכשיו כשכל העניין הזה 'בוער' ויצא החוצה, ר. תמיד נראה לי טיפוס מוזר כזה. את יודעת, פעם רציתי לשדך לו את חברה של חברה של דודה שלי, מזל שזה לא הסתדר…"
 
ועוד לפני שתבינו בכלל מה קרה ואיך נוצר כדור שלג כזה, הסקנדל הזה חצה אוקיינוסים ויבשות. הטלפונים עבדו שעות נוספות, אנשים תיאמו פגישות והתייעצויות דחופות, רחש-בחש באוויר מילא את השכונה ומחוצה לה. "אם יש לו סכום כסף כזה לקנות רק בשר, למה שהוא ייהנה מההנחות שמעניקים לו בבית הספר, בהסעות או במרכז הקהילתי, הא?" שאל בזעם בעלה של השכנה של החברה מהקומה הראשונה של הבניין מהרחוב המקביל.
 
"אחות של גיסי שגרה מול אמא של המשפחה הזו, שתי קומות מתחת לבית של חברה של גיסתי, אמרה שזו משפחה שממש אוהבת לאכול" היה הסמס הבהול שקיבלה רינה ההמומה.
 
תוך חצי שעה סרן שמועתי עשה בלגאן שיצא מכל פרופורציה ושליטה, עד כדי כך שאשתו של ר. ד. (גם היא עם שם בדוי) פתאום התחילה לקבל שיחות טלפון על ימין ועל שמאל ונשאלה שאלות נוקבות הכיצד ייתכן שבעלה קנה חתיכת בשר שכזו בסכום כזה, הרי רק שבוע שעבר הם נרשמו לגמ"ח הדו-שבועי שמנהל ראש המרכז הקהילתי בשכונה?!? ד. רתחה מזעם.
 
עשר דקות לפני שר. נכנס הביתה, הוא נכנס לבית של חבר יקר שלו ונתן לאשתו את שקית הבשר שביקשה שיקנה בשבילה. הרגל השבורה שלה פשוט לא אפשרה לה לדדות בחוץ, בטח לא במרתון של יום שישי. "תמיד שמח לעשות חסד עם חברים יקרים" אמר ר. ויצא לעבר ביתו.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לשונות  חמקמקות
בכוח  האהבה
אומה של  עיתונאים
עושים  פוליטורה
 
ד. אשתו של ר. כבר רתחה כמו סיר לחץ לפני פיצוץ, הטלפונים וההודעות הלא צפויות האלה נחתו עליה כמו רעם ביום בהיר, למרות שבחוץ היה יום סתווי עם רוחות שבישרו את תחילת השלכת.
 
30 דקות היה הזמן שר. היה מחוץ לבית. ובזמן הזה קרו כמה דברים שללא ספק הרסו לו את החיים, את המוניטין, את שלום הבית שלו, ועוד ערימה של דברים איתם יצטרך להתמודד.
 
תוך 30 דקות 400 אנשים גילו שהוא קנה צלעות כבש מהקצב השכונתי.
 
תוך 30 דקות הוא נשאר בלי חברים.
 
תוך 30 דקות הילדים שלו איבדו את החברים שלהם.
 
והחלק הכי גרוע הוא, שקרה גם כן תוך 30 דקות, שר. בכלל לא ידע מה התרחש מאחורי גבו.
 
לשון הרע היא דבר רע מאוד, בעיקר כשהיא עוברת מאדם לאדם ומתפשטת כמו אש בשדה קוצים. סרן שמועתי במלוא מובן המושג. ולא פעם גם גורמים בכירים יותר מעורבים בסיפור. סגן אלוף 'אמרו לי' הוא אחד מהם…
 
חבר'ה, שלא תיטעו, זה נשק קטלני שהתוצאות שלו איומות, כי איך אמרו חז"ל, "חיים ומוות ביד הלשון", זה באמת עניין של חיים ומוות. כל שכן כשהיא עוברת ברשתות החברתיות, בוואטסאפ, בפייסבוק ובכל מה שהטכנולוגיה מציעה לנו היום.
 
תחשבו טוב לפני שאתם שופטים מצב מסוים. זכרו היטב! אתם רואים רק חלק אחד של הפאזל, לא יותר. אין לכם שמץ של מושג אילו גורמים מעורבים, מה ההמשך, מה היה לפני ולמה בכלל זה ככה. דבר שני, אין צורך להעביר אינפורמציה, בעיקר שגויה ולא מאומתת על אף אחד, לא בטלפון ולא בשום דרך. למה? כי ככה הורסים לבן אדם את החיים במחי שיחה אחת.
 
"מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורדפהו". זה המוטו, אל תתפשרו על פחות מזה!