עולם חד פעמי

מכונות כביסה, מקררים ואפילו חיי
הנישואין הפכו ל'כלים חד פעמיים',
ויש מי שאומר שגם העולם. משתמשים
וזורקים לפח. מה קורה לנו?
 
 
החיים תובעניים, זה לא חדש. במיוחד כשעל סדר היום נמצאות מטלות לא מעטות. כאלה הם החיים שלי, לכן את המטלות אני משלב, כל זמן שאפשר, אחת עם השנייה כדי לנצל את הזמן על הצד הטוב ביותר. שעת התפילה האישית שלי (התבודדות) היא זמן טוב לניצול שכזה, והיא גם מסייעת לגוף ולנשמה שלי כאחד לחדש את הכוחות לביצוע המשימות. תוך כדי ההתבודדות אפשר לעשות הרבה תרגילים טובים מבלי שאף אחד יפריע לכם. ההליכה, למשל, היא תרגיל מעולה, משחררת את כל איברי הגוף, שורפת הרבה קלוריות, מחזקת את העצמות, ומה לא? תרגיל נוסף שאני אוהב לעשות תוך כדי השעה הוא, חיזוק שרירי כף היד עם כדור גומי.
 
כשהיינו קטנים, כדור גומי היה צעצוע שעבר מאח לאח. משחק שכזה, כאילו היה כדור לנצח. כן, אפשר היה לאבד אותו, אבל אף פעם לא 'לקלקל' אותו כמו משחקים אחרים, אלא אם כן מצא את עצמו מתחת לגלגלי משאית סמיטריילר שעברה במקום…
 
באותו יום, יצאתי להליכה-שיחה עם כדור גומי חדש שעל אריזתו הייתה הבטחה ל"שיפור פיתוח האחיזה בערבות מלאה", תוצרת סין כמובן. אחד השכנים שלי, מורה לקראטה, נתן לי אותו. הכדורים האלה נמצאים אצלו תמיד בהישג יד. בתת המודע, ציפיתי שהכדור הזה יחזיק מעמד לנצח, הרי זה חלק מהעניין שלו. אלא שתוך כדי ההליכה-שיחה, תוך כדי פיתוח שרירי כף היד, תוך כדי הלחיצות עליו, הוא פשוט… התפורר! למזלנו, באשדוד יש פחי אשפה כמעט בכל פינה, ובאחד מהם הכדור החד-פעמי והמתפורר הזה סיים את הקריירה הקצרה שלו עלי אדמות.
 
אוהבי המכוניות, אתם זוכרים את הפורד 56' עם המנוע הקלאסי v-6 שהיה כל כך נוח, קל לשימוש ותחזוק? 'מנוע ללא פשרות' היה אומר לכם כל נהג. וכמה מכוניות כאלה היו על הכביש באותם ימים, זוכרים? כל נהג בן 25 יכול היה להרשות לעצמו מכונית כזו. אבל המכוניות של היום, עם כל התחכום והטכנולוגיה שהן מציעות, אחרי 6-7 שנים נראות כמו גרוטאות, אם הן שורדות את השנים הללו.
 
כל סוכן מחשבים הגון וישר יאמר לכם שאתם צריכים להלל ולשבח את בורא עולם אם תצליחו לסחוט את המחשב לפחות 4 שנות עבודה, כי המחשבים היום לא בנויים להחזיק מעמד זמן רב.
 
ומה עם מכונות הכביסה, הא? מישהו זוכר את מכונות הכביסה המכניות? רק טנק שרמן היה הדבר היחיד שבנוי חזק יותר ממנה. מכונת כביסה הייתה משהו שקונים פעם אחת בחיים. היום, עם כל המעגלים האלקטרוניים והחידושים, ואיך אפשר לשכוח את גוף המכונה שמתכלה ומחליד תוך שנים ספורות, אל תצפו שמכונת הכביסה תחזיק מעמד יותר מ-5-6 שנים…
 
כדור הגומי הקטן הזה, שהתפורר לי בידיים תוך כדי ההליכה-שיחה, עורר בי את הרצון לחשוב על כל העניין לעומק. כי ללא ספק, בורא עולם העביר לי שיעור מאלף…
 
הרגשתי שבורא עולם אומר לי שככל שאנחנו, כחברה, הופכים ל'מודרנים', 'מתקדמים' ו'מתוחכמים', אנו גורמים לדברים להיות זולים יותר וחד פעמיים, לשימוש מוגבל ומיידי בלבד, ואז – להשליך לפח.
 
תראו מה קורה בחיי הנישואין של ימינו. אנשים מחליפים את בן/בת זוגם כמו שהם מחליפים גרביים. ככל שהקשר המשפחתי, הקדושה וטהרת הבית, מאבדים מערכם, כך הופכים חיי הנישואין למצרך חד פעמי. אנשים מתנהגים אחד אל השני כמו אל כלים חד פעמיים – משתמשים פעם אחת וזורקים לפח. מה לעשות שכל מה שרואים במדיה, במיוחד מבית היוצר הוליווד, מהלל את הזול וחסר הערך? אז מה הפלא שכך נראים קשרים בין בני אדם?!
 
שימו לב, ככל שהדבר רוחני יותר, כך הוא מחזיק מעמד יותר והוא יקר ערך. למה? משום שהעולם הרוחני נדמה מאוד לבורא עולם. וכמו הבורא, הוא נצחי. חכמת התורה, שלא כמו ולהבדיל מ'חכמת' ההי-טק, אף פעם לא מתיישנת אחרי מספר שנים. לכן אנו כל כך מתלהבים בכל פעם שאנו מקבלים את התורה מחדש בחג השבועות.
 
בואו נעיף מבט עמוק על עצמנו. לכל אחד מאיתנו יש שני צדדים – הצד החד פעמי (הגוף), והצד הנצחי (הנשמה). הגוף היום כאן, אבל מחר – מי יודע היכן? סופו להירקב באדמה (במילים עדינות). אך הנשמה, היא חלק אלוקי יקר שנשאר לנצח.
 
אם כן, זה לא יהיה מגוחך להשקיע במשהו חד פעמי שמסתיים בשלב כלשהו ולהזניח משהו שנשאר לנצח? למה אנחנו בוחרים בזהירות רבה את הבגדים אבל בקושי נותנים את דעתנו למה שמשפיע על הנשמות שלנו? למה אנחנו בוחרים מעצב שיער או סוכן השקעות עם יותר אכפתיות וחשיבות יותר מבחירת מנהיג רוחני? למה אנו מסוגלים להשקיע מזמננו שעתיים מול הטלוויזיה בצפייה במשחק כדורסל/כדורגל, אבל בקושי משקיעים חצי שעה אומללה בלימוד התורה?
 
ומכיוון שסדר העדיפויות הרוחני שלנו חסר מאוד, אנו הופכים את הגוף שלנו אפילו ליותר חד פעמי ממה שהוא כבר.
 
כאשר אדם שומר על גופו כמקום משכנה של הנשמה אז, על פי דברי חז"ל, הגוף אף הוא זוכה לנצחיות. ככל שהגוף הופך לכנוע יותר לנשמה, הוא לא סובל את תהליך הריקבון. בדורות אלה, גופם של צדיקים אמיתיים שהוצאו מקברם, לצורך העברתם לארץ, נמצאו שלמים! למרות שנקברו הרבה שנים קודם לכן. דוגמה? בבקשה. הרבי מקרלין – הרב יוחנן פרלוב זצ"ל, שהועבר מברוקלין לעיר טבריה בשנות ה-50'.
 
אנשים שלא מתייחסים לגופם כאל מקום משכנה של הנשמה ממש מתעללים בו. חוסר המודעות לגוף – גם מבחינה זו וגם מבחינה בריאותית, גורמת לאנשים למלא את גופם בג'אנק-פוד, אלכוהול ותענוגות הגוף, שהנזקים שלהם איומים. אז הנה כלל חשוב: כל סוג של התמכרות שהורס את הגוף מהווה גורם הרסני לנשמה. איך? בורא עולם ברא את גופו של האדם כדי לשרת את הנשמה. לא פלא שמחלות נבזיות, כמו איידס, שמגיעות מסיפוק יצרים גופניים הורסות גם את נשמתו של האדם.
 
לפני שאנו עושים פעולה כלשהי בחיינו עלינו לשאול את עצמנו – מה אנו עושים ולמה אנו עושים זאת? חלק מחשבון הנפש היומי שלנו צריך להיות מופנה לשאלות הללו. האם אנו משקיעים בחלק החד פעמי או בצד הנצחי? אגב, אדם שעושה חשבון נפש כזה על בסיס יומי חוסך מעצמו צער וייסורים – רוחניים וגשמיים – בעולם הזה ובעולם הבא.
 
תורה ואמונה הן השקעה לדורות רבים. בואו נגביר את החלק שלהן בחיינו. כי למה לעשות את העולם, ואת עצמנו, מוגבלים וחד פעמיים יותר ממה שאנחנו?
 
חג שבועות שמח!
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא – "לייזר בימס"