פרנואידים בלי סיבה

אחת המחלות הקשות בימינו
היא מחלת הרדיפה. והאמת,
כולם נגועים בה. למה אנחנו
כאלה פרנואידים, ואיך מטפלים
בזה? הרב שלום ארוש מסביר.
 
 
בדורנו ישנה מחלה לא פשוטה שרבים וטובים מאיתנו נגועים בה, מי פחות מי יותר, ושמה בעברית פשוטה – מחלת הרדיפה, או בשפה 'מקצועית' – פרנויה.
 
הרבה אנשים פרנואידים מסתובבים בעולם הזה, למה?
 
הסימפטום העיקרי, ושורש מחלה זו, נובע מהעובדה שהאדם לא מרוצה מעצמו, זו הסיבה שהוא רודף את עצמו עם כל מיני מחשבות ומסקנות איומות, כמו 'אני לא שווה כלום', 'אני לא יוצלח' וכדומה. כתוצאה מכך מתפתחת גם מחלת רדיפה חיצונית, זה שלב שבו האדם חושב שרודפים אותו, שונאים אותו וחושבים עליו כל הזמן מחשבות שליליות.
 
אדם כזה הולך לו ברחובות חייו כשהוא שבר כלי ממש. מספיק שמישהו לא יחייך אליו וכבר הוא יחשוב, 'הנה, הוא לא חייך אלי! אני מעצבן אותו, הוא לא אוהב אותי, הוא מתעב אותי…' וכשמישהו מסתכל עליו מיד הוא נכנס לבלבולים ומחשבות, 'למה הוא מסתכל עלי? הוא בטח שונא אותי'… וזה הולך וגדל מיום ליום כמו כדור שלג, עד שישנם כאלה שזה מגיע אצלם לממדים מטורפים, ומדמיינים לפרטי פרטים איך שכל העולם סביבם חורש עליהם מזימות ומחשבות, השם ישמור.
 
סימפטום נוסף למחלה זו הוא הגאווה. כשאדם חושב שהוא יותר חשוב/חכם/מוצלח מכולם זו סיבה מספיק טובה שיכולם יקנאו בו, ירצו לפגוע בו ואפילו, במקרים קיצוניים, רוצים להרוג אותו… אך אם היה מטפל בגאווה שלו, הוא היה מבין ויודע שאף אחד לא שם לב בכלל לקיום שלו, חוץ מאוהביו. כולם כל כך עסוקים בעצמם עד שאין להם זמן להסתכל עליו ולחרוש עליו מזימות.
 
מאמרים נוספים בנושא:
להתגבר על הפחדים
להזיז את הגבינה
אל תישאר מאחור
 
התרופות הבדוקות לטיפול בחולי הזה הן: אמירת תודה, שבאה על ידי האמונה בבורא עולם שמנהיג כל אדם לטובה, בהשגחה המדויקת והפרטית שלו עליו. מחלת רדיפה נובעת, בעיקר, מחוסר אמונה מוחלט, וזה סימפטום שרואים כבר בראשית התפתחותה. שהרי אם הייתה לו אמונה פשוטה שבורא עולם הוא זה שמשגיח עליו, ובכל מה שעובר עליו יש מסר משמים אליו – הוא היה מקבל הכל באהבה ואמונה. והכי חשוב, לא היה רודף את עצמו בשום דבר. וגם אם היה נופל ונכשל, הוא היה שמח בחלקו ומודה לבורא על הירידות, הכישלונות והחסרונות, ומתקרב אליו גם מהמקום הכי נמוך.
 
קל וחומר הוא הדבר לגבי מחלת הרדיפה החיצונית, בה נדמה לאדם שחורשים עליו מזימות רעות, זה סימן שאדם זה חסר אמונה בצורה מוחלטת. הרי "אין עוד מלבדו" והכל לטובה, אז ממה יש לפחד? ממי יש לפחד? מי יכול להזיק לך?
 
כאשר בורא עולם הוא חלק בלתי נפרד מתמונת חייו של האדם הוא לא מפחד מאף אחד! כמו שמספרת הגמרא (סנהדרין, סז) על רבי חנינא, שמכשפה אחת ניסתה לאסוף עפר מתחת לרגליו מבלי שישים לב כדי שתוכל להזיק לו בכשפיה. רבי חנינא ראה מה ניסתה המכשפה לעשות ואמר לה, 'את רוצה עפר? קדימה, קחי. אני לא מפחד מהכישופים שלך, הרי כתוב בתורת ישראל "אין עוד מלבדו!"…'
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
להתמודד עם הפחדים העמוקים
מי מפחד יותר?
פחדים, רמזים וכל מה שביניהם
 
רבי חנינא הראה לאותה מכשפה שהיא לא מציאות בכלל, והכישופים שלה גם הם לא מציאות, והיא לא יכולה להזיק לו אם בורא עולם לא ירצה שהיא תזיק לו. אז ממה נפשך, אדם? אם הבורא לא רוצה שמישהו יזיק לך – הוא לא יצליח! ואם הבורא רוצה – הוא יצליח, ולא יועילו שום תחבולות, התחמקויות וטריקים, אלא רק תשובה.
 
מכאן אנו מקבלים כלל חשוב מאוד: אמונה, פירושה – שאין עוד מלבדו! אמונה, פירושה – שהכל לטובה. לכן אם אין עוד מלבדו – מי ירדוף אותך? וגם, אם הכל לטובה ובורא עולם תמיד אוהב אותך – אז כל מה שעובר עליך הוא טוב!
 
במחלת הפרנויה כלולים כל הפחדים, החרדות והדאגות שיש לאשים. יש כאלה שמפחדים ממחלות, ויש שחרדים לעתידם הכלכלי, ויש שחוששים ממלחמות, גנבים ועוד – אולם כל הפחדים שורשם בחוסר אמונה מוחלט. לעומת זאת, אדם המאמין שיש רק קדוש-ברוך-הוא בעולם ויודע שהכל לטובה, הוא לא חושש או מפחד שמה יש איזשהו רע בחייו.
 
רבי נחמן מברסלב מלמד שאין שום רע בעולם כלל, וה'רע' שאדם חושב שיש לו בחיים זה רק בגלל שחסרה לו אמונה. וגם כאן, התרופה היא לומר תודה על הכל – על מה שהולך להיות, על מה שקיים, על מה שהיה או שיהיה, והנה מרשם בדוק להתגבר על הפחדים.
 
אם נכנס באדם פחד מסוים, או שמתעוררת בו דאגה על העתיד לבוא, זה בדיוק הרגע לפנות לבורא עולם ולהודות לו על הרגשה זו (כן, עד כמה שזה נשמע לכם מוזר אבל זו התרופה, דווקא הדבר הנוגד): 'תודה על המחשבות של הפחד והדאגה שעכשיו תוקפות אותי. בשבילי הן ממש ייסורים, וכידוע, אין ייסורים ללא עוון, עזור לי לתקן, שהרי הכל לטובתי…' על זה יחזור כמה וכמה פעמים עד שיזכה להרגיש איך הפחד או החשש עוזבים אותו לנפשו.
 
כן, עם תפילה קטנה מהלב, עם פנייה כנה וישירה לבורא עולם אפשר להחלים!
 
התודה שאדם אומר על כל דבר בחייו עוזרת לו להאמין שבורא עולם הוא היחיד שמשגיח עליו ובכל פרט של חייו, ושהכל כמובן לטובה, ואז הוא משתחרר מכל התסביכים של הרדיפה העצמית, על כל צורותיה, וחי חיים נעימים ויפים.