צריך לעשות משהו!

האמת, להיות היום יהודי בעולם שהאנטישמיות והשנאה העיוורת אלינו רק עולה ומתחזקת, זה אתגר לא קטן. השאלה היא, איך בכל זאת מתמודדים עם זה?
 
פשוט, צריך לעשות משהו.
 
הטרור שנוגס באכזריות בעוד ועוד חלקים בעולם משאיר את רוב האוכלוסייה השפויה על כדור הארץ הזה פעורת פה, מפוחדת ומודאגת ממה שצופן העתיד. פעולות אכזריות, כפי שראינו עם ארגון הטרור דעא"ש, החמאס ושות', הן המוטו של ארגונים כאלה, פעולות שגרמו לנו לפקוח את העיניים, תרתי משמע, ולהבין שיש לנו עסק עם משהו רציני, לא ארגון חולף או משהו שיעלם מהמפה וזהו. תוסיפו לזה את התקשורת שאין לה דבר וחצי דבר עם אמונה, שכל עניינה לגזור קופונים ולהרוויח עם כל תמונה סקופית ובלעדית ממה שקורה – את הדם והמוות הנוראי, דבר שזורע עוד פחד וחרדות בלב האנשים שמחוברים אליהם – בין בקריאה ובין בשמיעה. העולם בחר לרוץ עם הפחד, אבל עם ישראל בוחר לרוץ עם הקשר שלו עם בורא עולם.
 
למה אלוקים היה צריך לברוא את הקבוצות האלה, הרי הן הופכות לאלימות יותר ויותר ככל שהשנים חולפות, וככל שהטכנולוגיה מתקדמת – לצערנו, גם בנשקים וביכולות יותר מתוחכמות? האם יש כאן מסר?
 
מאמרים נוספים בנושא:
תעלו את  הפחד
אנטישמים במילים שלהם
זה 'קול' לשנוא יהודים
מים  עכורים
 
הרב שלום ארוש מסביר בספרו משנה-החיים בגן  האמונה, שעבירות כנגד רצונו של בורא עולם גורמות לקשיים בחיים – ולא כעונש, אלא כדי לדרבן אותנו לעשות חשבון נפש. לגרום לנו לחשוב על מה שחשוב באמת בחיים, ולא אם הקינוח יהיה סופלה או גלידת פירות עם קצפת.
 
אנשים שלא חיים את התכלית שלהם, או חיים עם התכלית אך לא באמת – חיים בחושך. לפני שנה נערך סקר בקרב יהודי ארצות הברית (חמישה מיליון אנשים בערך) ואחת השאלות שהם נשאלו הייתה – מה מזהה אותם כיהודים? התשובה הייתה "חוש הומור". זה מספיק כדי להבין שזה הדבר העיקרי שמזוהה עם הוליווד, חוש ההומור מעורר הרחמים שיוצא ממנה. נראה שנרדמנו על ההגה. לזה קוראים סינדרום הבייגלה. משמע, ההתעלמות מהמהות האמיתית שלנו הפכה להיות אחד הדברים המועדפים עלינו, יותר מלדעת ולהבין את מה שהעולם האנטישמי מצייר לנו.
 
להיות יהודי, זה להיות חייל קומנדו שיוצא למשימות חשאיות וחשובות, למשימת חיינו – להיות האדם הטוב ביותר שאנחנו יכולים להיות, בלי להשוות את עצמנו לאף אחד. זה בהחלט לא אומר שצריך לדעת את כל מה שוודי אלן או אדם סנדלר אמרו בסרטים שלהם. להיות יהודי, זה להילחם על מה שאנחנו מאמינים בו, לדעת להבדיל בין טוב ורע. זה בהחלט לא אומר שעכשיו כולנו צריכים לצאת החוצה ולגייר את כל מי שנפגוש או להיות צודקים כל הזמן. להיות יהודי זה להתבונן על עצמנו במראה ולשאול: "בשביל מה אני חי? כי יום אחד אמות, כבר לא אהיה כאן והעולם ימשיך הלאה". איך יראה לוח הניקוד שלנו בסוף המערכה? ובמה אנחנו בוחרים – בחיים שמבוססים על תאוות הגוף, או בנשמה ובנצחיות?
 
כיהודים, אנחנו שונים מאחרים. אבל ההבדל הזה יכול להתקיים באופן אישי על ידי שנעניק לנשמה שלנו את תשומת הלב שהיא צריכה, את הטיפול הנכון, בטח לא עם מותגים או תשומת לב חסרת תקדים, אפילו סגידה, לגוף ולחיצוניות. כל אלה הבל הבלים, כך אומר החכם באדם, שלמה המלך ע"ה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
אם תרצה תרים גם משקולות
הייתי רוצה ש…
פוף, והקיר נפל
 
רבי קלונימוס קלמיש שפירא, הרבי מפיאסצנה זי"ע, אומר בספרו "חובות התלמידים", כי מכיוון שהאדם לא בדיוק מרגיש את המציאות שלו בתוכו, הוא טועה לחשוב שהוא 'עוד אדם', לכן הוא לא מניע את עצמו עם הגדולה של מי שהוא באמת, ולפעמים אין לו שום רצון לטפח את הרוחניות שלו, את הקשר שלו עם השם, את לימוד התורה, והוא לא זוכה להתקרב לבורא ולכן גם לא שומע אותו…
 
אנחנו חייבים ללמד את עצמנו אמונה ותורה, מכיוון אנחנו הצבא של בורא עולם בעולם הזה. להביא את האור בעזרת הלימוד והמוסר. הבעיה היא שאנחנו לא כל כך מתאמצים לעשות משהו בעניין. אנחנו ממציאים כל מיני תירוצים כשאנו נפגשים עם הקשיים וניסיונות החיים. אבל אל לנו לשכוח איך העולם התהפך עלינו לא מעט פעמים, ואת התוצאות האיומות של ההתהפכויות הללו חווינו על בשרנו שוב ושוב. שום דבר לא ישתנה אם אנחנו לא נשתנה!
 
האריז"ל הקדוש לימד, שאנחנו נתקלים בהתנגדות גדולה בעשייה הרוחנית שלנו בעיקר בתחום שהוא המשימה שלנו בעולם הזה. כלומר, מה שקשה לי הוא המטרה שלי. אבל אם זו המשימה שלי אז למה אלוקים עושה את זה קשה?! התשובה היא: בגלל הבחירה החופשית שהוא נותן לנו. הבחירה להילחם ולעשות משהו, לבחור בטוב, ובין להרים ידיים ולא לעשות כלום. אלוקים רוצה להראות לנו שאנחנו יכולים להיות עצמנו, אנחנו בכל מהותנו, אבל אנחנו צריכים לבחור לעשות, להילחם. כי אם לא, לא נצליח לעשות את התיקון שלנו, שמשפיע על תיקון העולם בהמשך. אם אנחנו בוחרים להילחם, לשבור את כל הקירות והמחסומים שעומדים בדרך, אנחנו יכולים לשנות את העולם!
 
קחו אתכם את הדברים האלה, וכשתשמעו על ארגוני הטרור האיומים שמסתובבים עכשיו על פני האדמה, במקום לפחד אמרו לעצמכם: חיזוק האמונה והזהות היהודית שלי היא משהו שאני צריך לעשות! תפגשו את האתגרים האישיים שלכם ותלחמו, אל תוותרו!
 
קיר, כך מסתבר, זה לא משהו שקשה לשבור.