שביל הנשמות – חלק א

סוזי רצתה לצאת, להשתחרר,
ליהנות מהעולם ללא חשבון, אבל
הבת-קול לא הניחה לה. "הרי ראית
נשמה מהעולמות העליונים?!"…

שביל הנשמות – חלק 1

סעדה הייתה הבת השלישית מתוך ארבע אחיות. כשהיו בגיל צעיר, הוריהן לא הסתדרו והחליטו להתגרש. האם לקחה את בנותיה אל הסבתא שתגדל אותם. הסבתא, אלמנה קשת-יום, שכבר חיתנה את ילדיה הגדולים, קיבלה את נכדותיה באהבה גמורה. סעדה הייתה ילדה רזה מאוד וחולנית, שהרופאים צפו לה שיתוק ילדים, אבל הסבתא טיפלה בה במסירות-נפש עד שהחלימה. כאשר נכנסה סעדה לגן הילדים, הציעה לה הגננת שתחליף את שמה לסוזי. הילדה שמחה מאוד על כך וזה היה שמה מאותו יום.

הסבתא הייתה כל עולמה. השנים חלפו וכאשר סוזי הייתה נערה בת 14 שהחלה לפקוח את עיניה, אושפזה לפתע הסבתא האהובה. סוזי קיבלה זאת קשה. היא הגיעה לבית החולים לשבת ליד סבתה, שאמרה לה לפתע: "את צריכה לקבל זאת באהבה. זו דרך העולם…" סוזי לא רצתה להבין את דבריה. היא קיוותה שבתוך שבוע תתאושש סבתה ותחזור לביתה. בעייתה הייתה הצטברות מים בריאה שגרמו לדלקת והיה עליה לעבור ניתוח. הרופא הורה לה לשתות חלב להצלחת הניתוח. סוזי נדהמה לראות את סבתה, שמעולם לא שתתה חלב, שותה כוס מלאה. חלפה במוחה מחשבה, שאולי לא תראה אותה יותר…

סבתא עברה את הניתוח בהצלחה. ניקבו לה נקב בגב שדרכו הוכנס צינור לריאה. לאחר הניתוח היה צורך להחליף את הצינור הקצר בארוך, פעולה רפואית פשוטה. כאשר החזיק הרופא את הצינור החדש בידו, הביטה הסבתא בסוזי ואמרה לה בחיוך: "היום אני הולכת…"

"חס וחלילה! מה פתאום, סבתא, הרופא רוצה רק להחליף את הצינור. זה כלום…"

"לא! מה שיש לרופא ביד זה מלאך המוות…" סוזי הנערה לא הבינה. הסבתא המשיכה לחייך וחזרה על דבריה: "זה מלאך המוות…"

סוזי נשארה מחוץ לחדר הטיפולים, החזיקה ביד של אמה וחשה בליבה מועקה. לפתע שמעה מחדר הטיפולים צעקות… היא חשה שמישהו תוקע בליבה סכין. לפתע יצא מהחדר רופא מבוהל וחזר עם מכשיר רפואי. הייתה המולה וסוזי צרחה כל העת. לאחר כמה דקות יצא הרופא מהחדר ואמר להן בכובד ראש: "הייתה טעות אנוש מצערת. במקום להכניס את הצינור לריאה, הכנסנו ללב… אני מצטער להודיע לכן שהיא נפטרה…" סוזי ואחיותיה ההמומות מצער דפקו על דלת חדר-המתים, ששם שוטפים את הנפטרים. סוזי התעקשה להיפרד מהסבתא ולראותה בפעם האחרונה. אישה עם כיסוי ראש פתחה את הדלת. "אנחנו רוצות לראות את סבתא בפעם האחרונה!" ביקשה סוזי. "לא חמודות, אתן קטנות מדי. זה לא בשבילכן…" אמרה האישה בתקווה שהבנות ירפו. "אבל אנחנו רוצות להיפרד ממנה! היא כמו אמא שלנו!"…

בסוף, הוחלט לאפשר להן להיכנס לחדר, אבל רק סוזי העזה להיכנס פנימה. היא ראתה את הסבתא כרוכה בתכריכים. "אסור לפתוח את התכריכים" אמרה לה האישה עם כיסוי הראש, "שטפנו אותה. אם תפתחי, היא לא תבוא אליך בחלום אף-פעם…" סוזי לא רצתה להקשיב. היא פתחה את סיכות התכריכים שעטפו את פני הסבתא, ואז ראתה אותה מחייכת, בדיוק כמו שחייכה בעודה בחיים. סוזי חיבקה ונישקה את הסבתא ומיררה בבכי, "חבל שלא זכיתי להחזיר לך קצת ממה שנתת לי, סבתא… אוהַב אותך תמיד ואשמור לך פינה קטנה אצלי בלב". ואז נפרדה מהסבתא לעולמים.

לאביה ולאמה היו חיים חדשים עם בני זוג אחרים. לאם היו שני ילדים נוספים. היא ניסתה ליצור קשר עם סוזי ולהתחבר עמה, אבל סוזי לא הייתה מסוגלת לחיות עם אמה. יום אחד הגיעו אורחים לבית האם וסוזי שמעה שמדברים על פתרון עבורה. דיברו על כך שסוזי בת הארבע-עשרה וחצי תינשא לאלמן בן 35 שיש לו ארבעה ילדים! סוזי נכנסה להלם. היא הכירה את אותו אלמן שהיה שכן, ואף את אשתו החולנית שהלכה לעולמה. סוזי עברה להתגורר בביתו של האלמן לצורך הסתגלות, מבלי שיהיה ביניהם קשר זוגי. היא התגוררה בחדר נפרד. מדי פעם נכנסה בלילות לחדר השינה של הילדים, שבו היו שתי מיטות דו-קומתיות והתבוננה בהם. הקטן היה בן חצי שנה והגדולה בת חמש. הם הזכירו לה את מצבה ומצב אחיותיה כשהוריה נפרדו.

לילה אחד, לאחר חצות חזרו מאירוע משפחתי של האלמן. הוא שתה משקאות חריפים, השתכר והקיא כל הדרך חזרה וסוזי נבהלה. כאשר הגיעו הביתה נפל על מיטתו ונרדם והיא הלכה לחדר הילדים והתיישבה על אחת המיטות והחלה להרהר. ואז ראתה לפתע מולה בכיוון הדלת דבר מדהים: דמות לבנה, שנראתה כמו ענן, ניצבה והתבוננה בה… סוזי רצתה לצרוח מרוב פחד, אבל הרגישה שהיא לא מסוגלת לזוז… החלה לצעוק בכל כוחה ולא יצא שום הגה מפיה… אז הרימה את עיניה כלפי מעלה וראתה את פניה של הדמות כשהן מוקפות באור. הייתה זו אשתו המתה של האלמן… גופה של סוזי קפא. עיניה נפערו. היא צבטה את עצמה כדי לדעת אם היא ערה וחשה בכאב. ואז, פנתה אליה האישה ואמרה ברוך: "אני מאוד מצטערת שנבהלת. איענש על כך שהתגליתי לך, אבל לא הייתה לי ברירה… תדעי לך שאני נמצאת בצער גדול מאוד. גידלתי ארבעה ילדים וכל לילה אני נמצאת איתם בחדרם, יושבת ליד מיטותיהם… אני מכירה אותך ואת ילדותך הקשה. אין לי שום דבר נגדך, אבל אני מבקשת ממך רק דבר אחד: אין לך מה לעשות בבית שלי! את עדיין ילדה והחיים לפניך. את לא שייכת למזל של בעלי. אני מבקשת ממך שתצאי מהבית!…" וכפי שהתגלתה הדמות, כך נעלמה. ענן האור התפוגג ונותרה רק נקודת אור שעלתה למעלה ויצאה החוצה…

סוזי ניסתה להתאושש מהמראה הנורא. גופה הקפוא החל להפשיר, ופיה מלמל מילים שלא הבינה. איכשהו הגיעה לסלון. אז קלטה שלפני כמה רגעים ראתה אדם מת שהתגלה בעולם! היא הבינה שעליה לעזוב את הבית תיכף ומיד. האלמן קם לעבודתו לפנות בוקר וראה את סוזי יושבת מאובנת על כסא, פניה לבנות כסיד ושפתיה קפוצות. "מה קרה לך?" שאל בבהלה.

"אני לא יכולה להישאר כאן יותר!"

הוא ניסה להרגיעה ולשכנעה שתישאר, אבל היא ארזה את בגדיה, וכשעלה אור ראשון, ברחה מהבית כל עוד נפשה בה. היא הגיעה לבית אביה. אשתו פתחה את הדלת וקיבלה אותה במאור פנים. היא נקלטה בביתם והכירה את אחיה החדשים. היו לה הרבה שאלות לאביה, שבינתיים חזר בתשובה. הם חיו בצניעות. סוזי כיבדה זאת, אבל ניהלה לעצמה אורח חיים חילוני. כאשר הדליקה אש בשבת, אמרה לה בת-קול: "למה את מדליקה אש בשבת?! הרי ראית נשמה מהעולמות העליונים?!" סוזי רצתה לצאת, להשתחרר, ליהנות מהעולם ללא חשבון, אבל הבת-קול לא הניחה לה. עברו למעלה משנתיים, שבהן חיה בבית אביה, עד שהגיעה לגיל 17. אז הכירה בחור ונישאה לו.

כשנה לאחר נישואיה, הופיעה לפתע סבתה בחלום, כאשר היא ניצבת ליד דוכן כמו בבית משפט ומסביבה הילת אור. היא קראה לנכדתה בשמה. סוזי צעקה: "סבתא, את חיה או מתה?"

"אני מתה בעולם שלכם, אבל חיה בעולם הבא!"
"אבל האישה ההיא אמרה לי שלא תבואי אלי אף פעם בחלום?!"
"זה נכון. אבל נתתי הרבה זכויות כדי לרדת למטה ולדבר איתך. עכשיו מעלים אותי כדי לערוך לי משפט על מעשיו הרעים של אחד מצאצאיי".
"אבל את לא אשמה, סבתא!"
"תדעי לך שכל עבירה שעושה מישהו מצאצאיי בעולם שלכם, אני משלמת עליה בעולם הבא. את הילדה שגידלתי. אני מבקשת ממך ומתחננת לפניך: תחזרי בתשובה!"
"סבתא. למה את נראית עצובה?"
"כמו שאמרתי לך, יש לי עכשיו משפט!"
סוזי לא הייתה מסוגלת לראות את סבתה בצערה: "מה אני יכולה לעשות בשבילך? קודם כל אני רוצה לחבק ולנשק אותך!…"
"אסור! את לא יכולה להתקרב אלי. זה הגבול שלי. אבל תדעי לך שאני חושבת עליך ואני נמצאת איתך כל הזמן, ואל תדאגי – הכל יהיה טוב!"
הסבתא ביקשה מסוזי שתאמר לקרוב המשפחה שהיא שלחה אותה כדי לומר לו "צריך לחזור בתשובה!", ואם לא יאמין לה, תיתן לו סימן.
"סבתא, אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך!"
"זאת הפעם הראשונה שאת רואה אותי וגם האחרונה…"
"לא תבואי אלי יותר?"
"לא. אין לי יותר זכות כזאת…"
ואז נעלמה הסבתא.

סוזי רצה אחריה ולפתע חשה שכל גופה נחבט. היא התעוררה ומצאה את עצמה מוטלת על הרצפה… היא ניגשה לקרוב משפחה שאליו נשלחה, הודיעה לו שסבתא אמרה לה בחלום "צריך לחזור בתשובה!" והוסיפה: "אני לא בטוחה אם היא התכוונה אליך או אלי…" היא מסרה לו את הסימן של הסבתא, אבל הוא התעלם מדבריה. גם לאחר החלום לא היה לסוזי מספיק הבנה ואומץ כדי לחזור בתשובה.

חלפו השנים. סוזי לא חלמה יותר על סבתה. נולדו לה שני ילדים, אבל חיי הנישואין שלה עלו על שרטון והיא התגרשה, ובנוסף לכך חלתה במחלה לא ידועה. לאחר חצי שנה התברר שיש לה גידול ממאיר ברחם. הרופאים אמרו שעליה לעבור ניתוח שבו יכרתו את רחמה והיא לא תוכל להביא ילדים לעולם. בלית ברירה הסכימה. בניתוח נכרתו החצוצרות והגידול הוסר. סוזי נותרה בחיים, אבל ללא יכולת להוליד. לאחר שהתאוששה, לקחה את עצמה בידיים והחלה ללמוד עיצוב תפאורה ותלבושות, והחליטה לפתוח עסק עצמאי. היא נסעה לחו"ל, קנתה בגדים מיוחדים ופתחה חנות עם תפאורה מרהיבה שנקראה "מרוקו הקטנה" בקניון-סנטר בלוד. נשים הגיעו אליה בהמוניהן. הגיעו אליה גם ידוענים רבים כמו השחקן זאב רווח, שרצה לעשות סרט על צדיקים במרוקו. הגיעו אנשי ערוץ 1 בקשר לתוכנית מצליחה על עדות שונות בארץ ועוד. כך התפרסמה והצליחה מאוד. לא היה לה רגע פנאי. היא קיבלה הזמנות מכלות, נסעה לכל מיני מקומות בארץ, אולמות, תצוגות אופנה, והכירה דוגמנים ודוגמניות לרוב.

ואז, בשיא הצלחתה, החלה לפתע לחלום חלומות שחזרו ונשנו. הופיעו בחלומותיה אנשים מזוקנים, חדרים עם ספרי תורה ומראות קודש נוספים. היא התעוררה מהחלומות הללו בבהלה מבלי להבינם. לא היה לה זמן לחשוב, אבל החלומות התגברו ומנעו ממנה לישון. מתחת לעיניה צצו סימנים שחורים. אנשים שאלו אותה לפשר עייפותה והיא לא ידעה איך תוכל לספר להם שחלומות רודפים אותה?!

לילה אחד חזרה עייפה מאוד ושקעה בשינה. ואז חשה לפתע מכה על ראשה. היא התעוררה בבהלה, התבוננה מסביב, והתפלאה: מי מנסה להעיר אותי? למחרת נשנה הדבר. באמצע השינה חשה ששתי ידיים מנערות אותה, וקול פוקד עליה: "קומי! קומי! קומי!" נפשה הזדעזעה. היא קמה ואמרה: "בסדר, הבנתי… הבנתי שאתה רוצה שאחזור בתשובה, אבל איך?! תנחה אותי, אני לא יודעת איך לחזור בתשובה, וגם קשה לי מאוד…"

תמיד כשראתה ברחוב דתיים הלבושים בצניעות, כיבדה אותם, אבל לא חשבה שהיא מסוגלת להיות כמותם. לא הבינה אפילו איך אפשר ללבוש בגדים כאלה בחום, ובכלל איך תתמודד עם המחויבות של חיי התורה?!

המשך בשבוע הבא…

* **
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il

(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)