שיעור מארון הבגדים

עומס, לא רק שזה מבלגן את הבית וגורם להרגשת מחנק מרוב דברים, אלא חונק גם את צינורות השפע הרוחני שלנו! רחלי רקלס עם שיעור מאלף מארון הבגדים.

3 דק' קריאה

רחלי רקלס

פורסם בתאריך 17.03.21

פסח בא, והלך.

 

פסח, בדרכו המיוחדת, לימד אותי כמה דברים מעניינים… מארון הבגדים.

 

קודם כל, שאני מאוד אוהבת לנקות לכבוד פסח. ברצינות. זה הרגיש כל כך טוב שהכריחו אותי, סוף סוף, להגיע לכל הדברים שהזנחתי מפסח קודם. בעיקר אני אוהבת למיין את הבגדים והנעליים של בעלי ולהיפטר מכל מה שאפשר.

 

להיפטר מהדברים שלי זה לא קל, אפילו לא כיף. אני מודה ומתוודה שהוצאתי והחזרתי ושוב החזרתי והוצאתי והחזרתי, משכנעת את עצמי שיום אחד אשתמש בכל הדברים שהוצאתי והחזרתי. האם אני היחידה בעולם שעושה את זה? יש לי הרגשה שלא… אבל כשאני נכנסת למוזת ניקיון הבית, מתחילות להן ההזיות. למשל, שאני מיליונרית שיכולה להרשות לעצמה לתת חצי מהארמון שלה, כי זה עושה סדר גדול אצל החצי השני שלי, בעלי, שמצד שני תמיד יישאר באי סדר. הבן אדם הזה לא מסוגל לזרוק שום דבר. פרטים נוספים בדקות הקרובות…

 

אז מרתון הניקיון הזה לימד אותי כמה שיעורים מאלפים, כאלה שאני עדיין לא רוצה ללמוד.

 

שיעור ראשון – בעלי לא צריך כל כך הרבה דברים! – חוץ מהעובדה שזה תופס מלא מקום יקר בארון הקטן שלי, יש עוד סיבה ללמה יותר מדי דברים בארון זה לא טוב. כשיש לנו יותר מדי אנחנו שוכחים שיש לנו את זה, ואז אנחנו קונים או מזמינים מאתרי בגדים ים של קשקושים, כלומר את מה שכבר יש לנו בארון, ואז לא רואים את הקודמים מרוב עומס. זה קורה גם עם הנעליים. וכל אלה תופסים לנו מלא מקום (בעיקר הדברים של בעלי…). זו הסיבה שהשנה קיבלתי על עצמי החלטת-פסח – לעצור את כל הקניות והזמנת הבגדים. נקודה. בשביל בעלי, זהו.

 

מאמרים נוספים בנושא:

סדר? אי עושים את זה?

סדר – זה שם המשחק!

יש זמן כזה בחיים

על נעליים והרגלים

להזיז את הגבינה

שינויים ותופעות לוואי

רוצה שינוי

אף פעם אל תגיד אף פעם

 

שיעור שני – בלגאן חסר מעצורים – והרשו לי להסביר. לא רק שזה מבלגן את הבית וגורם לו להרגיש חנוק מרוב דברים, אלא חונק גם את צינורות השפע הרוחני!

אם אתם רוצים שהקב"ה יברך ויפנק אתכם בדברים חדשים – בגדים, נעליים ואפילו פרטי נוי לבית – אתם חייבים לפנות מקום בשביל זה! הוא לא הולך לתת לכם פינת אוכל חדשה על זו הישנה! ומה עם המצעים הישנים, הא? איך החדשים יתאימו אם הישנים 'הקדושים' עדיין תופסים מקום בארון?!

 

כל פעם שאני עושה בדיקה ומיון בדברים של בעלי אנחנו רבים. אני תופסת כל בגד ושואלת-דורשת לדעת, "למה אתה צריך עדיין את החליפה הישנה הזו? מתי בדיוק הייתה הפעם האחרונה שלבשת אותה? ומתי אתה מתכוון ללבוש אותה שוב, בחתונה של הילד?!? לא? אז הגיע הזמן לומר לה שלום יפה!'… ואז הוא ממש מתעצבן. למה הוא צריך 50 גופיות שחלק מהן כבר לא במידה שלו? נשמע לכם מוכר, או שאני כותבת את זה רק לעצמי?

 

שיעור שלישי – ניקיון של פעם בשנה זה הגרעין – כדי להכניס אותי למצב רוח טוב של ניקיון, בעלי הראה לי קטע וידאו של איך לנקות בדרך הכי יעילה וטובה את התנור מחמץ ושומן וכל מה שנתקע שם. האמת, לא ממש הבנתי מה הוא ניסה להשיג בזה. כל מה שעלה בדעתי כשציפיתי בסרטון הקצר הזה היה, 'אלוקים אדירים! התנור הזה ממש מגעיל! מי ייתן לתנור שלו להגיע למצב כזה?' כנראה שרבים וטובים מאיתנו…

 

אם הליידי הייתה מנקה את התנור שלה כל חודש, עד פסח נשות ישראל היו מזיעות הרבה פחות, וכך בדיוק לגבי כל חלק בבית. אם אנחנו מנקים את הבתים שלנו כל הזמן, זורקים את כל מה שלא צריך ונותנים את דעתנו על החלקים והמקומות שאנחנו נוטים להתעלם מהם, כמו האסון שאנחנו קוראים לו מחסן או בוידעם שדוחפים לשם את כל מה שלא צריך, לא היינו מגיעים לימים האלה מלאים בלחץ ודאגות ומרגישים שמישהו מכריח אותנו לעשות את זה.

 

שיעור רביעי – ניקיון הבית גורם לי לנשום טוב יותר – ברגע שזרקתי את כל הדברים הלא הכרחיים של בעלי וניקיתי יסודי את כל הבית, הרגשתי טוב יותר עם עצמי. כן מוארת יותר. בעלי… לא כל כך.

 

ורגע, האם כל השיעורים הללו לא מזכירים בצלילם ועשייתם את התפילה האישית?

 

אם נעשה את הניקיון היומי המומלץ, לא תמצאו בתוככם ג'אנק וכל מיני דברים שמעיקים ומציקים ויושבים על הלב. תארו לעצמכם, שבסוף היום אתם מסוגלים לעצום את העיניים עם הרגשה מאירה ומחייכת, יודעים שהוצאתם החוצה את כל הזבל שהעמיס עליכם שם בפנים. אחרי שעה של תפילה אישית נפטרתם מכל הלחץ, הדאגות, הכעס וכל הרגשות השליליים שעולים בדעתכם כרגע. ואתם יכולים לנשום עמוק ולבטוח בבורא עולם שיעזור לכם עם כל אתגר או בעיה שאתם מתמודדים איתם.

 

אל תיתנו לבעיות שלכם להטריד אתכם, עד שתמצאו את עצמכם תקועים מתחת להר של חליפות שאתם כבר לא לובשים. דבר ראשון – הן כבר ממש לא באופנה, ודבר שני – הן מאוד מיותרות שם בארון. שעה אחת ביום זה בהחלט הרבה, אבל האם שלוות הנפש שלנו לא שווה את זה?

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה