שלום בית? הנוסחה החדשה!
אם אין שלום אין כלום! הרב שלום ארוש עם נוסחה חדשה ומיוחדת לשלום בית ולזוגיות, שתהפוך את הבית שלכם לשלוחה חלומית של גן עדן עלי אדמות. תרשמו לכם.
אם אין שלום, אין כלום! וכמה שזה נכון.
"שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה, אם אין שלום אין כלום!" אומר רש"י (פרשת בחקותי).
בשבת האחרונה התברכנו בשפע של ברכות, אבל רש"י בא ומזכיר לנו – אם חשבנו שיש מה לאכול ויש מה לשתות זה אומר שהגענו למנוחה ולנחלה, הרי שטעינו ובגדול. אם אין שלום, אין כלום! צפירת ההרגעה מגיעה מהפסוק "ונתתי שלום בארץ", מכאן לומד רש"י שהשלום שקול כנגד הכל, וכן אומר 'עושה שלום ובורא את הכל'". ואומרים המפרשים, שאין הכוונה כאן לשלום עם האויבים אלא לשלום בינינו – שלא יהיה פירוד לבבות, ושייטע הקב"ה בינינו אהבה ואחווה שלום ורעות (אב"ע, רמב"ן, אוה"ח).
וכמו תמיד, הולכים על הדבר הקטן – התא המשפחתי, ומשם יוצאים אל הדבר הגדול – העולם כולו.
השלום העיקרי שנדרש מאיתנו הוא השלום בתוך הבית שלנו, באין איש לאשתו ובין הורים לילדים. וכשילדים גדלים בבית שהשלום שוכן בו הם בריאים בנפשם והם עצמם מרבים שלום בעולם.
יחי ההבדל הקטן
שלום הבית מבוסס על האמונה בבורא עולם. אין אופציה אחרת. אדם שרוצה שהבית שלו יהיה שלוחה תוססת ומיוחדת של גן עדן – ידאג שהשלום ישכון בביתו. ואם חלילה סניף של הגיהינום – הרי שזה בית שאין בו שלום!
יחי ההבדל הקטן שעושה את זה – האמונה!
כאשר אדם מאמין בבורא עולם ובהשגחה הפרטית שלו עליו – שהוא עושה הכל לטובתו ולצורך תיקונו. מכאן תגיע האמונה שבן/בת הזוג שקיבלתי הם בדיוק מה שאני צריך. הקב"ה הפגיש אותי עם החצי השני של הנשמה שלי וחיבר בינינו – כי רק איתו/איתה אזכה לקיים את התיקון שלי בשלמות בעולם הזה. זה בן/בת הזוג הכי טוב בשבילי.
הביטוי הישיר של האמונה הזו היא – שכל אחד מבני הזוג שמח בחלקו. והמושג "שמח בחלקו" – הוא שמחה שלמה, גם ביתרונות וגם בחסרונות. שמחה בחצי השני שלי. וכדי להעצים את זה, על כל אחד מבני הזוג להתפלל כל יום לשמוח בחלקו ולהאמין שבן/בת הזוג שלו – עם כל יתרונותיו וחסרונותיו – זה החלק שהקב"ה בחר עבורו.
מאמרים נוספים בנושא:
כלל ברזל
ישנו כלל יסודי וחשוב באמונה האומר: כל טובה שקיבלת מבני אדם – עליך להאמין שזו טובה שקיבלת מבורא עולם, לכן חשוב להכיר טובה לקב"ה ולהרגיש את אהבתו. והבורא רוצה גם שתכיר טובה לצינור שדרכו קיבלת את החסד ותהיה אסיר תודה כלפיו, ולעולם לא תכפור בטובתו ולא תשיב רעה תחת טובה. וכל רעה שקיבלת מבני אדם – עליך להאמין שזו רעה שנגזרה עליך משמים והאדם הוא רק מקל. לכן, אין לך שום עסק עם המקל אלא אך ורק עם מי ששלח אותו – הקב"ה. אדם עם אמונה לא חש יחס שלילי כלפי אדם שנבחר להיות המקל, הוא לא כועס עליו ולא שונא אותו, כל שכן לא נוקם בו.
הכלל הזה חשוב מאוד בכל הקשור למושג שלום בית. אדם ששמח בבן/בת הזוג שלו – בוודאי שמח ביתרונות שלו, זה ברור, ועליו להרגיש בזה את אהבת הבורא אליו ולהודות לו ולהכיר טובה, וכמובן גם לבן/בת הזוג.
אבל היכן הוא הדגש והעיקר? ברגע שעומדים חזיתית מול החסרונות. היחס הנכון לחסרונות שהוא רואה בבן/בת הזוג – הוא למעשה ראיית הדבר הטוב ביותר עבורו, וזו בדיוק השליחות שבשבילה הוא כאן – ולעבוד ולתקן את הנקודות הללו מכיוון שרק דרכן יגיע לשלמות, לתיקון ולתכלית שלו.
חסרונות אלה, שאנו רואים בבני/בנות הזוג, הם העבודה שהקב"ה רוצה שנעשה כאן. וכאשר אדם לא שמח בחצי השני שלו, הוא למעשה אומר לבורא עולם – 'לא מתאים לעבוד אותך ככה, אני רוצה לעשות את זה כמו שאני מבין, לא כמו שאתה מבין…'
זה מפריע לי
ונכון, אנחנו רואים חסרונות, דברים שמאוד מפריעים לנו. מה עושים? ראשית, מתחזקים באמונה שלמה שהצער שנגרם לנו הוא לא מבן/בת הזוג, אלא מהבורא. החצי השני הוא רק המקל. וממילא לשנוא אותו, אלא לרחם עליו ולעזור לו, לכבד אותו. את הצער יש להפנות למי שאוחז במקל, בורא עולם, ולבקש ממנו עזרה והכוונה.
וזה עיקר העבודה – להרבות בתפילה. למה? כי אפשר להשלים כל חיסרון על ידי ריבוי בתפילה. כל מה שאנו חווים ניתן לנו בצורה מדויקת על מנת לעורר אותנו לתפילה – חצי שעה לפחות בכל יום על החסרונות שאנו רואים בבני הזוג, ולבקש מהבורא דעת ואמונה, שנזכה להבין מה עלינו לתקן ומה הקב"ה רוצה מאיתנו. ואך לפני הכל – לומר תודה, וכמה שיותר, על כל החסרונות שאנו רואים בבן/בת הזוג, שהרי דרכם התעוררנו לעשייה הרוחנית העצומה הזו.
מכאן אפשר להבין מהיכן נובע המציאות בה האדם לא שמח בחלקו – בבן/בת הזוג שלו, ומתלונן עליו בלי סוף, מרגיש מקופח ומנסה לשנות את המצב בכוחי ועוצם ידי על ידי מריבות, הערות וביקורת: הוא לא רוצה לעבוד! הוא לא רוצה להרבות בתפילה, לא רוצה לעשות את מה שמוטל עליו! מי שרוצה קרבת אלוקים – שמח בכל מה שהבורא מעורר אותו דרכו, ועל ידי זה מחזק ודוחף אותו להרבות בתפילה, לכן גם יהיה לו קל לשמוח בכל חיסרון. ואדרבה, זו שמחה גדולה עבורו מכיוון שיש מה שמעורר אותו. אבל בפנימיות שלו הוא לא רוצה לעשות שום דבר, אלא מחפש את "השקט בחיים" אין שום סיכוי שהוא יגיע למקום הנפלאה של לשמוח בבן/בת הזוג שלו. זו גם הסיבה שהשקט והשלווה ממנו והלאה.
אין בחינם!
אדם שלא מוכן לגשת לפנימיות שלו ולעבוד – משמע, שהוא רוצה לקבל שכר בחינם בלי לעבוד. זה נקרא 'נהמא דכיסופא'. כל הסיבה שלמעה הנשמה שלנו נשלחה לעולם הזה – היא כדי שנקבל שכר על ידי העבודה שלנו, לא בחינם. לקבל בלי עבודה?!… אז לא רק שאנחנו צריכים לעבוד, אלא גם צריכים לשמוח בעשייה הזו. זאת הזכות שלנו, התיקון שלנו, השלמות אליה אנו שואפים להגיע. לכן, עלינו לעשות, להתפלל. בלי זה אין לנו בכלל מה לחפש כאן.
ועיקר עשיית התפילה והעבודה – היא לזכות בקרבת אלוקים. האדם בא לעולם הזה לתכלית אחת ויחידה – להאמין בבורא. כלומר, לראות אותו בכל רגע בחייו, דרך כל פעולה, כל דבר, כל אירוע, מצב, שיחה, וכמובן – דרך החסרונות שהוא רואה בבן/בת הזוג שלו, וכך להגיע לאמונה שלמה. כי בדור הזה, הקב"ה רוצה לגאול את עם ישראל והגאולה תלוי באמונה, לכן הוא לא מוותר לאף אחד ורוצה שכולנו נזכה במתנה היקרה הזו, האמונה השלמה.
הנוסחה החדשה
בנקודה זו הגדרתי, או אם אפשר לומר מצאתי נוסחה חדשה ונפלאה לשלום בית: אם אתם רואים את הקב"ה – יש לכם שלום בית, אם אתה לא רואים אותו – אין לכם שלום בית!
לראות את הקב"ה – פירוש, שבכל טוב שבן/בת הזוג עושה לכם – אתם רואים שהבורא עושה לכם את זה ומטיב אתכם. ובכל הרע והחסרונות – אתם רואים שהקב"ה רוצה שתעבדו ותתפללו. בן/בת הזוג הם רק מקל. ומי צועק על מקל?!? מי מתווכח עם מקל?! גם לא מאשים ולא מתבכיין על המקל. אלא, מכיר לו טובה על הטוב שהקב"ה עושה לך דרכו. זהו. מכאן ואילך, נפשיל שרוולים וניגש לעבודה האמיתית – נודה לבורא עולם, נתפלל לעזרה, ונשמח בחלקנו.
זאת האמונה השלמה שהופכת את החיים שלנו לגן עדן בעולם הזה ומזכה אותנו בשלום אמיתי.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור