תורה רפ המשך- רפא- רפב-אזמרה לאלקי בעודי

 

 

גם צריך אמונה בהמשא ומתן, דהיינו שישא ויתן באמונה, ויהיה הדיבור דיבור אמת, כמה שאמרו (שבת לא): נשאת ונתת באמונה? כי משא ומתן הוא בחינות שמנשאין ומרימין הדבר, ונותנין ומשיבין אותו למקומו. כי יש קדושות נפולות, היינו בחינות ניצוצות שנפלו, ועל ידי משא ומתן מנשאין ומרימין אותן, ונותנין אותן למקומן, וזה בחינות משא ומתן כנ"ל, ועיקר בירור הניצוצות מן הקליפות הוא על ידי אמונה, כי דרך האמונה לשכון תמיד אצל אלו הקדושות הנפולות, בבחינות (יחזקאל ה’): זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות. ירושלים היא קריה נאמנה, בחינות אמונה, היא שוכנת בתוך הגוים וסביבותיה וכו’, כי היא ביניהם תמיד כנ"ל, ועל כן אלו הניצוצות שנפלו, הם נדבקים ונתאחזין סביבות האמונה, והיא מעלה אותם משם, ועל כן צריך לעשות משא ומתן באמונה, שעל ידי האמונה מעלין הניצוצות כנ"ל, שזה עיקר בחינות משא ומתן – להעלות הניצוצות כנ"ל.

 

וזה בחינות פנימיות חב"ד (חכמה בינה ודעת) דעשיה, שעולה אל היצירה, ומלכות דעשיה עולה מן הקליפות. יצירה היא בחינת וא"ו, שהיא בחינת התורה (כמובא בזוהר הקדוש), וע"י שמקשר פנימיות מחשבתו בשעת עשיית המשא ומתן אל התורה כנ"ל, זהו בחינת פנימיות המוחין דעשיה, היינו של המשא ומתן, שהוא בחינת עשיה, שעולה אל היצירה, דהיינו התורה כנ"ל, ומלכות דעשיה, היינו בחינות האמונה שבמשא ומתן כנ"ל, עולה מן הקליפות, כי היא מבררת הניצוצות מהם ועולה מהם, ועל ידי שעלה חב"ד דעשיה ליצירה, על ידי זה יש מקום למלכות לעלות לעשיה, גם על ידי זה שעולה חב"ד ליצירה, דהיינו על ידי שמקשר מחשבתו אל התורה, על ידי זה מקבלת האמונה כח לברר הניצוצות מן הקליפות ולעלות מהם, כי בלא זה הכח היה אפשר שיתאחזו גם הם בעצמן בהאמונה ח"ו, אך על ידי שמקשרין פנימיות המחשבה אל התורה, מקבלת כח לעלות כנ"ל, ואזי נעשית מלחמה, כי צריך ללחום עמהם להוציא הניצוצות מהם:

 

וזה פירוש: כי תצא למלחמה וכו’ (דברים כא). כי תצא – זה בחינות משא ומתן, בחינת (דברים לג): שמח זבולון בצאתך וכו’. כי משא ומתן נקרא בחינת צאתך, כי אף על פי שזבולון ויששכר שוים, מחמת שזבולון היה מספיק ליששכר, ונאמר עליו שמח זבולון, על כל זה נקרא צאתך, ויששכר – אהליך, כי אף על פי כן עבודת התורה היא פנימיות יותר, והיא למעלה מעבודת המשא ומתן, אע"פ שגם משא ומתן היא עבודה גדולה, כי הוא מספיק את התלמיד חכם, ונאמר עליו שמח זבולון, על כל זה נקרא צאתך, נגד עבודת התורה שהיא בחינות יששכר באהליך, כי אעפ"כ עבודת התורה למעלה יותר, וכן כל מדרגה ומדרגה נגד המדרגה שלמעלה ממנה נקראת המדרגה שלמטה "צאתך" נגד המדרגה שלמעלה, שהיא נקראת "אהליך", ואפי’ מי שעובד השם יתברך בדביקות, עם כל זה נגד המדרגה שלמעלה ממנה עוד, נקרא אפילו דביקות בחינת צאתך, וזהו: כי תצא, היינו בחינת משא ומתן כנ"ל.

 

וזהו: למלחמה על אויביך – כי אז הוא שעת מלחמה עם האויבים כנ"ל, כי צריך לברר ולהעלות הניצוצות מהם כנ"ל.

 

וזהו: ונתנו ה’ אלהיך בידיך – זה בחינת אמונה, כמו שכתוב (שמות יז): ויהי ידיו אמונה, כי על ידי אמונה מעלין הנצוצות כנ"ל.

 

וזהו: שבית שביו – זה בחינות התורה, כמו שכתוב (תהלים סח): עלית למרום שבית שבי, כנ"ל:

 

 

 

אפילו אדם פשוט, אם ישב עצמו על הספר, ויסתכל על אותיות התורה, יכול לראות חדשות ונפלאות, היינו שע"י הסתכלותו היטב היטב על אותיות התורה יתחילו האותיות להאיר ולהצטרף בבחינת אותיות בולטות ומצטרפות שאמרו רז"ל (יומא עג ע"ב), ואזי יראה נפלאות צירופים חדשים, ויכולין לראות בהספר מה שבעל המחבר לא כיוון לזה כלל, וזה אפשר אפילו אדם פשוט, כי אדם גדול יכול לראות זאת בלא יגיעה, רק אפילו אדם פשוט לגמרי יכול להשיג ולראות חדשות כנ"ל, אם ישב עצמו ויסתכל על אותיות התורה כנ"ל, אך שלא יעמיד הדבר לנסיון, כי יכול להיות שאז דווקא לא יראה כלל, אך אעפ"כ יכול להשיג לזה אפילו אדם פשוט כנ"ל:

 

 

תורה רפב

 

דע, כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות, ואפילו מי שהוא רשע גמור, צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע, ועל ידי זה שמוצא בו מעט טוב ודן אותו לכף זכות, על ידי זה מעלה אותו באמת לכף זכות, ויוכל להשיבו בתשובה. וזה בחינת (תהלים לז): ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו, היינו שהפסוק מזהיר לדון את הכל לכף זכות, ואע"פ שאתה רואה שהוא רשע גמור, אעפ"כ צריך אתה לחפש ולבקש למצוא בו מעט טוב, ששם אינו רשע.

 

וזהו: עוד מעט ואין רשע – שצריך אתה לבקש בו עוד מעט טוב, שיש בו עדיין, ששם אינו רשע, כי אע"פ שהוא רשע, איך אפשר שאין בו מעט טוב עדיין, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה או דבר טוב מימיו, ועל ידי זה שאתה מוצא בו עוד מעט טוב, ששם אינו רשע, ואתה דן אותו לכף זכות, על ידי זה אתה מעלה אותו באמת מכף חובה לכף זכות, עד שישוב בתשובה על ידי זה. וזהו: ועוד מעט ואין רשע – ע"י שמוצא בהרשע עוד מעט טוב, ששם אינו רשע,  על ידי זה: והתבוננת על מקומו ואיננו – היינו כשתתבונן ותסתכל על מקומו ומדרגתו, ואיננו שם על מקומו הראשון, כי על ידי שמוצאין בו עוד מעט טוב, איזה נקודה טובה, ודנין אותו לכף זכות, על ידי זה מוציאין אותו באמת מכף חובה לכף זכות, וזהו: והתבוננת על מקומו ואיננו, כנ"ל, והבן: