100% כותנה – לא פחות?

בראש השנה קיבלתי מתנה מחברה – סט מצעים לפי צו האופנה של חברה ידועה.

מאוד אהבתי את המצעים, את הצבעים שלהם, אך בעיקר את הכוונה הנחמדה של חברתי.

לאחר זמן מה, ביקרה אותי חברה אחרת. וכשאני אומרת 'ביקרה' אני מתכוונת תרתי משמע.

היא ראתה את המצעים מונחים על השולחן, בחנה היטב כל אות ואות הרשומה על העטיפה השקופה, ופתאום אמרה בקול גדול: "אני לא מאמינה! חברתי היקרה, שלא תעזי להשתמש בזה, המצעים לא 100% כותנה! אחרי שתי כביסות זה נהרס לגמרי".

האמת, בתור אישה שלא מזמן נטשה את הקן והקימה משפחה התביישתי לומר לה שאין לי מושג על מה היא מדברת בכלל!
 

50% כותנה, 50% פוליאסטר, או רק 100% כותנה – מה זה משנה? בעיניי הכל נראה אותו הדבר, הרי מדובר בסך הכל במצעים, עם כל הכבוד.

אבל מכיוון שלחברתי יש יותר ניסיון בניהול משק הבית, שמעתי בקולה. לכן גם לא השתמשתי במתנה היקרה מחברתי האהובה, מהסיבה הזאת בלבד, אך גם לא הרגשתי עם זה נעים.

הנחתי את המצעים בארון עם העטיפה בדיוק כמו שקיבלתי אותם, בתקווה שיהיה אירוע כלשהו ואוכל להעביר אותם הלאה.

מפה לשם, אנחנו כבר אחרי פסח! מה שאומר שיותר מחצי שנה לא מצאתי למצעים האלו שימוש או יעד חדש.

בניקיונות הפסח שערכתי בארונות, מצאתי מצעים יפים וצבעוניים עם פרחים שמתאימים בדיוק לאווירה של האביב. סיקרן אותי לדעת ממה הם מורכבים, לכן בדקתי את התווית ונדהמתי לגלות שזה עשוי מ50% כותנה ו-50% פוליאסטר!!!

אני לא מאמינה! הרי המצעים האלה ביקרו יותר מפעמיים במכונת הכביסה והם עדיין חדשים להפליא!

יותר מחצי שנה מונחים בארון במקום של כבוד המצעים שקיבלתי מחברתי, עטופים וממתינים לאירוע כלשהו כדי שאוכל לתת אותם…

מצעים זה לא חולצה שקונים מידי פעם. מצעים זה דבר יקר, או שמקבלים או שתמיד דוחים את הקנייה שלהם. ובינינו, למי יש כסף להשקיע בזה? תמיד מוצאים דברים יותר חשובים להוציא עליהם את הכסף – על הילדים, הבית והמחייה שמתייקרת.

טוב, כמו שאומר אותו פתגם ישן נושן – אף פעם לא מאוחר, אני פשוט אפתח את אריזת המצעים ואשתמש בהם. אבל לא זה מה שהטריד אותי. הטרידה אותי בעיה אחרת – מה בעצם הביא אותי להחלטה הזו לשמור אותם בארון ללא שימוש?

לא פעם יש לי נטייה להקשיב לדברים שאומרים לי וליישם אותם, למרות שיש לי תחושה שאני לא בטוחה בזה.

האמת, שהמצעים האלה הם דוגמא קטנטנה, טיפה בים של החיים. אבל זה קורה בכל דבר, זו יכולה להיות איזו הערה שמישהו זורק והיא מחלחלת לתודעה שלנו ונטמעת שם. אגב, לדבר הזה קוראים "דעה קדומה".

לצורך העניין מצאתי שיש שני סוגים של דעה קדומה:

דעה קדומה א' – בדרך כלל זה רגש שלילי כלפי דבר מסוים מבלי שהתנסינו בדבר. משהו בסגנון של: 'אני לא קונה את אבקת כביסה "נקי ביותר", שמעתי שזה לא מוריד כתמים קשים מחברות קרובות שלי'.

לעומת דעה קדומה ב' – בדרך כלל מדובר ברגש שלילי כלפי אדם אחר לפני שהתקיימה עימו אינטראקציה חברתית, זאת על סמך ההשתייכות החברתית שלו.

לצערי לתת דוגמא לדעה קדומה על בני אדם לא חסר, הן לחיוב והן לשלילה.

הימים שלפנינו הם ימי ספירת העומר, ימי אבלות על מותם של עשרים וארבעה אלף מתלמידיו של רבי עקיבא. הגמרא מספרת שמותם נבע "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה".

בימים אלו חשוב להתחזק באהבת חינם לכל אחד ואחד מעם ישראל. אם נביט ונפשפש במעשינו, נוכל לראות שאנחנו לא בדיוק 100% ואין כל סיבה לצפות מאחרים שיתנהגו ויהיו 100%.

זה לא הזמן לשפוט אנשים ולהחזיק בדעות קדומות שונות ומשונות. בכדי שנוכל לזרז את הגאולה המיוחלת, עלינו להבין שעכשיו זה הזמן להראות לבורא עולם שהשתנינו וכולם מאוחדים ומלאי אהבה אחד לשני.

האמת, שמאוד ציפיתי לביאת המשיח בי"ד בניסן השנה. אמרו שזה יום טוב לגאולה. וכשהוא לא הגיע, חשבתי רבות על הדבר והגעתי למסקנה שבעת יציאת מצרים רק 20% מבני ישראל זכו לגאולה, וזה מה שיכול לקרות בגאולה הזו.

אך אם בורא עולם מונע מאיתנו את הגאולה, על מנת שכל עם ישראל יחזור בתשובה ויהיה ראוי לגאולה, אני מוכנה לחכות בסבלנות ולתרום כמה שאפשר.

בורא עולם רוצה למצוא את כולנו ראויים, 100% ולא רק 20% מכלל בניו.

אז לסיכום – בוא נשתדל ליישם את מאמר רבינו וננהג כמנהג הבורא, כפי שנאמר בליקוטי עצות:

"דרך ה' יתברך להביט על הטובות שעושין, ואף שנמצא בהם גם כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה. מכל שכן האדם, שאסור לו להביט על חברו לרעה, למצוא בו דייקא מה שאינו טוב, ולחפש פגמים בעבודת חברו, רק אדרבא מחויב להביט רק על הטוב ולחפש למצוא בו זכות וטוב תמיד, ועל ידי זה יהיה לו שלום עם הכל" (ליקו"מ ח"ב יז).

אז אנחנו לא 100% כותנה (צדיקים), וזה בסדר. אנחנו מורכבים מהרבה מאוד אחוזים שהם בהחלט הרבה מאוד טוב – מעשים טובים, צדקות, חסדים וכו'. יש גם את האחוזים של המידות שצריכות תיקון, ואולי גם את דפוסי ההתנהגות שצריכים ליטוש פה ושם. אבל "אסור לו להביט על חברו לרעה, למצוא בו דייקא מה שאינו טוב, רק אדרבא מחויב להביט רק על הטוב". אם נעשה את זה, אצל בורא העולם זה בטח נחשב 100% טוב, לא?