אהבה אמיתית?

"זאת הייתה אהבה ממבט ראשון" היא סיפרה בהתרגשות. "שבועיים היינו בעננים, כמו קרוסלה שאי אפשר לעצור. התרגשתי מאוד בכל פעם שנפגשנו. אבל פתאום, אחרי שבועיים, כאילו משהו נרגע. הפגישות היו נינוחות יותר, כאילו הוא החליט כבר שאני שלו ועבר לשלב ב', שלב נעלי הבית אני קוראת לו". היא קובעת בידענות.

"נעלי הבית?!?" שאלתי בתמיהה.

"את יודעת, כאילו הוא כבר לא הרגיש צורך להמשיך לחזר אחרי או להרשים אותי, ונהיה ניחוח מדי במחיצתי".

"ואיך זה מתבטא?" ניסיתי להבין לעומק את דבריה.

מאמרים נוספים בנושא:

דבורה עסוקה

הגבר המושלם

עשרת הדיברות לבעל

כל יום מחדש

"אנחנו יושבים בבית קפה לארוחת בוקר, ובמקום לשוחח הוא פותח את העיתון וקורא את מדורי הספורט" היא נאנחת בשקט. "ואני שונאת ספורט. זה משעמם אותי" היא ממשיכה בלי לקחת נשימה, "ציפיתי שזה ייקח קצת יותר זמן עד שאתחיל להשתעמם במחיצתו".

"אבל נשמע שבעצם קרה דבר טוב" ניסיתי לעודד אותה, "בגלל שיש לו כוונות רציניות לגביך, שהוא לא טורח להסתיר, הוא יכול לעבור לשלב ב' ולשים את נעלי הבית. ככל שתעברו לשלב הזה מהר יותר, כך תוכלי להגיע לאיזון אמיתי. שלב החיזור הוא לא החיים האמיתיים. חיי הנישואין הם ברובם 'נעלי הבית', ורק מדי פעם יש זיקוקים בשמים. הכל תלוי במה את מצפה מהגבר שלך".

היא חושבת לרגע ועונה. "אני רוצה שהוא ישוחח איתי, שייקח אותי למקומות, אני רוצה להתרגש במחיצתו", ריסיה מתעגלים בעיניה החולמניות.

"אני לא יודעת איך להגיד לך את זה" אני מנסה להעביר לה את המסר בזהירות, "אבל בחיים האמיתיים, בזוגיות, הריגושים הגדולים הם מועטים. לרוב, לומדים להתרגש ממחוות קטנות, מאמירת מחמאה, מזה שהוא זכר את היום ההולדת שלך. אני חוששת שאולי יש לך ציפיות גבוהות מדי" המשכתי ובתוך ליבי קיוויתי לא לבאס אותה יותר מדי. "השיח עם הגבר הוא לא כמו עם חברה. אם את רוצה לדבר את מוזמנת להתקשר אלי. תני לו להרגיש בנוח במחיצתך. ואם זה אומר גם לקרוא את מדורי הספורט, אז תשתעממי קצת או שתקראי כתבה שמעניינית אותך בינתיים". הצעתי כמה פתרונות שהיו בשליף.

"אז זהו זה?!?" היא עונה מאוכזבת. "זוהי זוגיות? אם זה כך אני בכלל לא בטוחה שזה מה שאני רוצה. אולי עדיף לי כבר להישאר לבד…"

אני מחייכת לנוכח פניה הנפולות. "הטעות הבסיסית של כולנו" ניסיתי לרדת לעומק הדברים, "היא שאנחנו מצפים כל הזמן לקבל. הסוד הגדול בזוגיות הוא, פשוט לרצות לתת. אהבה אמיתית היא נתינה. ככל שתגדילי את הרצון שלך להעניק, כך תגדל האהבה בליבך ותתפתח לעוצמות שלא הכרת מעולם".

היא שותקת כמעכלת את דבריי, ואני מנצלת זאת להאיר את הנאמר על מצבה. "אם פגשת איש שבבסיסו הוא נכון להעניק ולתת לך, אז קיבלת מתנה גדולה. עכשיו, השאלה היא האם את מוכנה לקבל את המתנה שהקב"ה העניק מטובו הגדול, כדי שגם את תוכלי להמשיך את השרשרת ולהעניק מטובך לבן זוגך?". את דבריי סיימתי כשבעיניה נצצו שתי טיפות קטנות כאבני חן העומדות בכל עין.

אולי גם זה יעניין אתכם:

האם הוא הבחור הנכון?

שניים זה ביחד

סיפור הדרכה מהסרטים

"ככל שתגדילי לתת ותנמיכי את ציפיותייך" המשכתי לעודד אותה, "כך תזכי להגיע למקום של הודיה מתמדת. או אז, תזכי בפרס הגדול, תחיי חיים ללא סבל ובשמחה אמיתית". הנשמה שלי מתרגשת מדברי האמת הללו וגם בעיני מופיעות להן פתאום אבני חן.

"זה נשמע די פשוט כמו שאת מציגה את זה" היא מעיזה לקוות.

"זה חכמה גדולה מאוד וזה לא תמיד קל ליישם. אך בהחלט אפשרי" עניתי.

כשאני מסיימת את השיחה בסלוגן של קופירייטר מובחר לא נשאר מקום לבלבולים המפריעים, "אהבה זו נתינה – תמיד תזכרי את זה".

וכשאני נפרדת ממנה לשלום אני רואה את שפתיה עוד ממלמלות "אהבה זו נתינה, אהבה זו נתינה, אהבה…"

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com