אוכלים את העולם

יש אנשים שממש רוצים לאכול, ואפילו
לבלוע, את העולם. אוכל, זה שם המשחק
והם מוכנים לשחק אותו עד הפירור
האחרון בלי לחשוב על הבריאות. אבל
לא עוד. הרב שלום ארוש מסביר.
 
 
אוכל, קדימה אוכל…
 
רגע, עצרו!
 
כי על מה שאוכלים – צריך לחשוב, ואפילו פעמיים!
 
האכילה, היא עניין יסודי ושורשי בחיי האדם. ידוע גם שהאכילה מאוד משפיעה על האדם בגופו ובנפשו, שהרי היא למעשה הדבר שמחבר את הגוף עם הנפש, וכל מאכל, כפי אופיו וטבעו, משפיע על האדם. זה אחד מן הטעמים לאיסור אכילת דברים טמאים, מכיוון שהם מולידים באדם את טבעם הטמא. גם במאכלים הכשרים על פי ההלכה ישנם מאכלים שצריך למעט בהם, כמו שאמרו חכמים – שלא לאכול מאכל זה שגורם לחימום, ומאכל אחר שגורם לליחות וכדומה. וכן, ריבוי האכילה, אפילו של מאכלים בריאים, מזיק ועוד.
 
כמובן שישנם מאכלים שמזיקים לאדם מאוד, מכיוון שיש בהם רעלים וחומרים מזיקים. אבל תמיד יהיו אותם אלה שבטיעונים כאלה ואחרים יצדיקו את אכילתם, למשל: עונג שבת, מאכל מסורתי, ועוד תירוצים כאלה ואחריות שמעידים רק על חוסר אחריות וחוסר אכפתיות בעליל בכל הקשור לבריאות גופם, וכפי שכתוב בספר שיחות הר"ן (שיחה רס"ה):
 
"הזהיר (רבי נחמן מברסלב) מאוד לבלי לאכול בצלים חיים כלל, אפילו עם שמן או שומן ואפילו על ידי תערובות, כגון על ידי ביצים וכיוצא, ואפילו בשבת. והלעיג על האומרים שבשבת מצווה לאכול דבר המזיק שהם בצלים חיים, ואמר שהם מזיקים מאוד לכמה דברים, וחשב אז כמה ענייני חולאת ומכאובים וחלישות שגורמים, אך שכחתים בפרטיות. אך הכלל, שהחמיר מאוד והזהיר מאוד לבלי לאוכלם חיים  כלל, אפילו על ידי תערובות ואפילו בשבת, רק מבושלים מותר לאכול. ובתחילה שאלנו אותו על זה, מחמת ששמענו בשם רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, שהזהיר מאוד לבלי לאכול בצלים חיים, ואמר שבודאי כן הוא. והתחיל לחשב לכמה דברים הם מזיקים וכו' כנ"ל, ואז שמענו כל הנזכר לעיל".
 
רבי נתן מברסלב, תלמידו המובהק של רבי נחמן ומי שתיעד את דבריו בכל הספרים הנפלאים של החסידות, מסביר בצורה חד משמעית – שום תירוץ! גם לא עונג שבת, וגם אל תישען על האמונה והתשובה שאתה עושה ותצפה להיות בריא אם אתה מזיק לעצמך במו ידיך ממש, כמו שאתה לא יכול להישען על העניין הגבוה של עונג שבת, שכביכול זכות השבת תגן עליך שלא יזיק לך המאכל הלא בריא – מממתקים עם כל מיני צבעי מאכל וחומרים מזיקים ועד לאוכל לא בריא לכל הדעות. חשיבה כזו אינה מעידה על חכמה, בלשון המעטה, והיא בטח לא אמונה. בורא עולם מצווה עלינו בתורה להישמר ולא להזיק לעצמנו כלל, בשום צורה! – "נשמרתם מאוד לנפשותיכם"!
 
השמירה על הבריאות היא קיום של כמה מצוות 'עשה': "ובחרת בחיים", ו"קדושים תהיו" – כלומר, לקדש את עצמנו במותר לנו ולא להיות, חלילה, כמי שאוכל ועושה כל דבר העולה על רוחו או לפי מה שמתחשק לו. כמו כן מקיים מצוות 'לא תעשה' של: "ונשמרתם", "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ו"בל תשחית" – שלא להשחית את הגוף.
 
כאשר אדם אוכל דברים מזיקים הוא עובר על כמה וכמה מצוות מן התורה, ויתכן מאוד שעבירות אלו הן בעצמן סיבת עונשו שנענש בחולי כזה או אחר, חלילה. לכן תשובתו היא – להפסיק לחטוא בלעבור על ציוויים מפורשים מהתורה, כלומר שיפסיק לאכול דברים מזיקים.
 
זאת נקודה שחייבים להבין. כאשר אדם עושה עבירה העונש הבא אחריה הוא רק תגובה טבעית, כמו אדם ששם ידו באש ונכווה, כך הוא הדבר לעניין הנהגת המאכלים ואורח החיים של האדם. כשהוא מתנהג לא נכון זה כמו לשים את היד באש ולהיכוות, ואחר כך לרוץ לרופא ולבקש רפואה… וברור שאם הוא רוצה לקבל את התרופה הוא חייב להוציא את היד מן האש, נכון? כך גם לגבי אכילת דברים מזיקים ולא בריאים – כדי להרגיש טוב יותר צריך להפסיק לאכול אותם. למשל, יותר מדי סוכר מזיק לגוף עד כדי גרימת מחלת הסוכרת. ואדם שמאובחן במחלה זו מתבקש להפסיק מיד לאכול ולשתות כל דבר המכיל סוכר.
 
אך בימינו, לצערנו הרב, המצב הוא לא כמו בזמנו של רבי נחמן מברסלב, שהיה צריך לצוות שלא לאכול בצלים חיים. אז כל האוכל ברובו היה טבעי ובריא, לא כמו בימינו, שרוב המאכלים לא בריאים לפחות כמו אותם בצלים חיים ואפילו יותר, מכיוון שהם עמוסים בחומרים משמרים, צבעי מאכל, עוברים תהליכי עיבוד מזון שמסירים את כל החומרים הטובים ומשאירים את הפסולת ועוד כל מיני גיהינום.
 
מדברים על אכילה נכונה
 
לכן בימינו מאוד מפורסמות ומצליחות שיטות הריפוי הטבעיות שמרפאות את האדם רק על ידי תזונה וצומות, המשולבים בניקוי הגוף מרעלים, וכן על ידי שינוי הרגלי אכילה והרגלי חיים מזיקים, כמו עישון, חיים נטולי כושר גופני וכדומה.
 
לפי שיטות אלו מבואר שכל חולי שיש לאדם, אפילו הקשה ביותר חלילה, הוא אך ורק תגובה של הגוף להתנהגות לא נכונה של האדם, בגוף ובנפש, כמו נורות אזהרה או אזעקה. ואם אדם ישנה את הנהגותיו, הגוף יחזור לתפקוד מלא, וכל התרופות הן רק כמו טלאי שמדכא את התגובה של הגוף, שזה כמו לשים מגבת על הנורה שדולקת. אדרבה, במקרים רבים מאוד התרופות מזיקות יותר מהמחלה, וכן מובא בספר שיח שרפי קודש (חלק ב, ט) שרבי נחמן מברסלב אמר בפירוש דבר זה על הרפואה, שהמחלה נשארת מחלה גם אחרי הטיפול, והרפואה היא רק כמו טלאי. והטלאי הזה, שמסתיר או מדכא את הסימפטומים המקומיים, גורם בהמשך להתפתחות מחלה כרונית וחמורה בהרבה.
 
שמעתי בשם הרב יובל אשרוב שליט"א, שהוא ערב לכך שאם הרופאים יידעו לטפל נכון בנזלת מצויה (שבאמת משמעו שלא לטפל, אלא לעשות עבודה של תשובה ומנוחה, להניח לגוף לרפא את עצמו) אז היו יורדים אחוזי אותה המחלה הידועה לשמצה (הסרטן) במידה ניכרת ביותר.
 
ובספר עלים לתרופה (מכתב מיום ב, פרשת ויחי תקצ"ו) כותב רבי נתן: "ידוע בחכמת הרפואה שהחולאת והרפואה הם כמו מתנגדים זה לזה, ויש ביניהם מלחמה עצומה, וכשהחולאת רואה שעוסקים באיזהו סם לרפואתו, על ידי שתיית הסם או על ידי שמניחין אותו ברטייה מבחוץ, ותיכף כשמתחיל הסם לעשות פעולתו לצורך רפואתו לגרש המחלה, תיכף מתעורר המחלה בהתגברות חזק נגד הסם, ובשביל זה קשה מאד לכוון הרפואה, וגם זה אחד מהטעמים שלא לעסוק בדאקטורים".
 
תשובה, תפילה וצדקה – אלה הדברים בהא הידיעה שקורעים את רוע הגזירה. וחלק גדול מהתשובה, שהיא דרך חזרה ותיקון, הוא לשנות את הרגלי האכילה והחיים הלא נכונים, ולתת את הדעת על כל דבר שמכניסים לפה.