אז זהו, תודה.

יצאנו מהחדר של דוקטור כהן בברכיים כושלות. זה עתה הודיע לי הרופא הגדול שאני עומד לאבד את מאור עיניי ובקרוב. ולא, אין רפואה לעיניים.

נעים להכיר, קוראים לי אבי, אב לארבעה ילדים – הגדול בן 13 והקטן בן 3.

משפטים שונים עלי לי בראש, 'לא אתן לרופאים לייאש אותי', 'מן השמים עוד ירחמו עלי' ועוד. אבל באותם רגעים הייתי חלש, שום משפט לא הצליח לחזק אותי. הייתי נסער מכדי לחשוב בצלילות.

מחשבות נוראיות עלו לי פתאום בראש, 'אבי, אתה עומד להיפרד מכל המראה היפה של הבריאה. כבר לא תראה את השמים הבהירים בקיץ או את אלה האפורים בחורף, גם לא את הצבעים היפים של העצים והפרחים. בקרוב בר המצווה של הבן… אוי, אנשים ירצו ללחוץ לי יד ומיד יירתעו לאחור…'

חזרנו הביתה וחשבתי איך במשך 40 השנים שאני חי לא התעוררתי להודות לבורא עולם על המאור שנתן לי?! איך לא פרצתי במחול כל בוקר על העיניים שיכולות לראות את הבריאה הנפלאה?!?

לא חשבתי הרבה, לקחתי מיד דף ועט והתחלתי לכתוב בכתב יד רועד:

"אלוקים, אני יודע שלא מגיע לי כלום, ובכל זאת, אתה שולח לי מתנות גדולות כל יום. מעולם לא עצרתי לחשוב או להודות עליהן. אבל אף פעם לא מאוחר, נכון? אז הנה, עכשיו אני רוצה לעשות את זה", והתחלתי לכתוב לבורא עולם ולהודות על כל מה שנתן לי:

אלוקים,

תודה על האוזניים ששומעות היטב וזה נפלא,

תודה על שאני יכול לחוש ולממש,

תודה על שאני יכול ללכת ולרוץ,

תודה על חוש הטעם והריח,

תודה על שהמוח פועל,

תודה על שאני יכול להתפלל מתוך הסידור,

תודה על מקום העבודה, הפרנסה קשה אבל כל חודש אני רואים ניסים מדהימים,

תודה על שיעורי התורה והלימוד מתוך הספר,

תודה על המשפחה החמה והאוהבת,

תודה על ההורים, האחים והאחיות,

תודה על האישה הנפלאה שנתת לי…

מאמרים נוספים בנושא:

נר של תודה

רק מילה אחת

להגדיל תודה ולהאדירה

תודה. הכי פשוט.

יש לי טרשת נפוצה, תודה.

זה כואב, אבל תודה!

תודה, אבא!

עושים מסיבה מהתודה

…ועת לומר תודה

תודה על הכל, יניב בן משיח

לא רציתי להפסיק, חשתי כי בנפשי הדבר.

הדף הלך והתמלא וגם ליבי הלך והתמלא במשהו שלא הכרתי. תרכיז של חום וטוב. הרגשתי שהראיה שלי צלולה יותר, כאילו באמת פקחתי את העיניים.

שוליים דקים נותרו לי בדף, שם הוספתי עוד תודה אחת.

"אלוקים, תודה לך שפקחת לי את העיניים לראות את העולם, אני חושב שהייתי עיוור עד עכשיו".

אחרי שהרגשתי שקיבלתי משהו רוחני וליבי התמלא באושר ותקווה, החלטתי לכתוב לבורא עולם כל יום מכתב תודה. וזה מה שעשיתי. לקחתי לי מחברת קטנה והייתי כותב בה כל יום, מוסיף עוד תודה, עוד דף ועוד דף של הודאה ותודה.

כן, יש הרבה על מה להודות. זה כאילו שמגלים לך מן השמים על עוד דבר שצריך להודות עליו.

הימים עברו וחג החנוכה הגיע וגם הפגישה הבאה שקבענו עם ד"ר כהן.

נכנסו לחדר שלו ואחרי כמה מילים הוא התחיל לבדוק אותי. אחרי הבדיקה הוא כמעט נפל מהכיסא.

"אבי, אלו לא אותן עיניים. מישהו השתיל לך עיניים חדשות" אמר בהתפעלות

אח, הוא רק לא ידע כמה שהוא צדק…

התודה ניצחה. וזאת עובדה. המחלה נעצרה ובהשגחה פרטית ומופלאה נמצאה תרופה חדשה למכתי והמחלה נסוגה לחלוטין!!!

אתם מבינים, זה רק עניין של תודה. ומי לנו כמו הימים האלה, ימי חג החנוכה, ימי התודה וההודאה, לקחת מחברת קטנה ולרשום את כל התודות על כל החסדים והדברים שבורא עולם עשה ועושה איתנו, נתן ונותן לנו, על כל מה שיש ומה שאין, על הטוב ועל הכאילו רע, ובעיקר, על זה שיש לנו אבא כזה מתוק שבמילה אחת קטנה עושה לנו ניסים כאלה גדולים.