אידיאלים שנשכחו

מילים יפות ורצון טוב זה דבר טוב, אבל בתכל'ס, המעשים הטובים הם אלה שמשנים את העולם. "שלום אהבה ומוסיקה", אידיאלים שנשכחו ולא צלחו את מבחן האמת.

3 דק' קריאה

הרב דוד חרלפ

פורסם בתאריך 05.04.21

למבוגרים שביניכם, זוכרים את שנות ה-60 וה-70 הסוערות והמרתקות?
 
אהבה. אידיאלים. תקווה. המילים בהא הידיעה שעשו באז חברתי בדור שלחם למען שוויון זכויות, שפעל נגד המלחמה בוויאטנם, ורצה מעומק הלב לשנות העולם ולהפוך אותו למקום טוב יותר.
 
אבל אז קרה משהו. אל העולם הצבעוני והקסום של אותן שנים חדר הצבע השחור אחרי הרצח של מרתין לותר קינג, הנשיא ג'ון פ. קנדי ואחיו רוברט. זה כאב וצרם, אבל התקווה והרצון להפוך את העולם הזה למקום אוהב יותר היו גדולים וחזקים. התכנסויות של מאות אלפי אנשים שדגלו בשלום ודחו את המלחמה על הסף נראו ברחבי ארצות הברית. המון העם הגיע לשם, גם ההיפים, מי שרצו לחלוק את האהבה והאכפתיות שלהם עם כל האנושות, היו בין המתכנסים. גדרות ישנות הופלו, מחסומים נשברו ו"שלום, אהבה ומוסיקה" הייתה גולת הכותרת של אותם הימים.
 
רוב האנרגיות הופנו לניסיונות גדולים שיהפכו את החברה ל'דבר חדש', לחיים בסביבה אוטופית שהקווים המנחים שלה הם אהבה, אכפתיות ודאגה לאחר. קומונות החלו לצוץ כמו פטריות ומקומות מסוימים הפכו לגן עדן של תנועות השלום. קשה לתאר את האופטימיות המתוקה ששטפה את האוויר של אותם הימים, במיוחד היום, מכיוון שהרבה אנשים כבר עייפים ושחוקים ומלאים ספקות לגבי חלומות העבר.
 
מאמרים נוספים בנושא:
איפה השלום?
אני פה!
ביחד, כי כולנו בני אדם
סוד הצפרדע  המנצחת
 
היו אלה זמנים מרגשים, למרות ובכנות, גם קשים. היו מאבקים רבים בכל מיני תחומים, ולצערנו הרבה מן האידיאלים והתקוות למחר טוב יותר נעלמו כלא היו. מנקודת מבט שלי על העניין, כל האידיאלים האלה הפכו לכלום, פשוט נעלמו אם כי אחרי ניסיונות רבים (וכושלים) לשמר אותם. הרצון הטוב להפוך את החיים לשנגרילה לא עמדו במבחן האמת.
 
מה קרה? ואיך כל ההיסטוריה "העתיקה" הזו קשורה אלינו?
 
אחד ההיבטים המיוחדים והספציפיים של חוקי התורה הוא ריבוי של פרטים וניתוח מצבים, בהחלט דבר שיכול להעסיק את המוח בלי הפסקה. התלמוד וה"שולחן ערוך" מלאים במקרים מאוד מורכבים, ולא פעם נראה שיש פספוס של הצד האנושי והרגשי של החיים. בחלק מההלכות שעוסקות, למשל, בחיי נישואין וזוגיות, נראה שלאהבה יש מקום קטן והיא מתוארת יותר כקשר עסקי, מאשר ביטוי של אכפתיות עמוקה. התורה מלמדת אותנו על מספר לא מבוטל של מקרים עם פרטים טכניים רבים, שנראים גם מאוד מורכבים. קושי נוסף שנוצר כשאדם נפגש עם הלכות וחוקים אלה הוא, שהם נראים כלא קשורים, בעיקר אחרי שקוראים את הפרשיות העוסקות בגאולת עם ישראל, יציאת מצרים, וקבלת התורה – עשרת  הדיברות במעמד הר סיני.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
כסף  מצחיק
הבטחות  שבורות
תעיזו! לכו על זה!
 
ישנו כלל חשוב מאוד ששמעתי פעם מהרב נח אורלוויק האומר, שרגשות הםדבר שקורה בהווה, והסביר גם כי אופיים של הרגשות הוא שהם אינטנסיביים ומרגישם כל כך אמיתי כשהם קורים. ו.בנקודה מסוימת, שאדם חווה בחיים, רגשות חזקים כמו שנאה, כעס וכדומה יתפוגגו ויעלמו מהשטח יהיה קשה לזכור את הטוב שחווינו.

חז"ל, בחכמתם הרבה והעמוקה, הבינו שכל סוגי הקשרים שמושתתים על רגשות חמים ורצון טוב נידונים לאכזבה וכישלון.
 
זו הסיבה שהתקדימים של חוקי התורה לא פעם קפדניים ואינם מבוססים על רגשות. כמובן, שהתורה מקווה שנפתח אהבה בחיי הנישואין ובזוגיות שלנו, הבנה וכבוד הדדי בעסקים שלנו עם הזולת, אבל לא זו נקודת הפתיחה. כשמתבוננים לעומק על מה שחז"ל אומרים, אפשר להבין כמה צער ועוגמת נפש היו יכולים להימנע באותן שנים של אידיאלים ותקוות, אם אותם שוחרי שלום אהבה ומוסיקה היו מודעים לרעיון הבסיסי והחשוב הזה.
 
במקביל, חז"ל מגלים לנו כלל מפתיע: זה דבר נפלא שמצווים עליך לעשות משהו ולקיים אותו, מאשר לעשות אותו רק מתוך רצון או חפץ לב. למשל, מצוות צדקה יותר גדולה ויקרה כשאדם מקיים אותה מתוך ציווי, מאשר נותן צדקה רק כי הוא רוצה. למען האמת, קשה להבין את זה. בדרך כלל אנחנו מסתכלים על מעשה שנובע מרצון טוב כדבר שראוי לשבח, יותר מזה שנעשה מתוך ציווי. ישנם הסברים רבים למה חז"ל מעדיפים את הציווי, אבל לצורך העניין, כשאדם נותן רק כי הוא מרגיש שהוא רוצה או כי מתחשק לו, מי אומר שמחר גם כן יתחשק לו? שמחר הוא גם ירגיש כך? אם התחתנתי כי אני מאוהב מכף רגל ועד ראש, מי אומר איך האהבה תרגיש לי מחר? למרות שזה נשמע מאוד לא רומנטי, אני חושב שאחוז הגירושין המבהיל חושף את העובדה המאוד ברורה: יש לנו הרבה מאוד מה ללמוד מחכמינו ז"ל!
 
הזמנים המיוחדים של שנות ה-60 וה-70 היו תקופה של השראה לא רגילה. הרבה טוב הושג, ואולי הרבה יותר היה יכול להיות אם הייתה לנו מודעות לדברי חז"ל ומה שהתורה מורה לנו.
 
רצון טוב זה דבר טוב, אבל בתכל'ס, המעשים הטובים הם אלה שמשנים את העולם. ואם חוקי התורה, לא פעם, נראים טכניים וקצת נוקשים, אנחנו צריכים להבין שזה מה שעומד מאחורי בריאת העולם. למרות אותן תקוות ואהבה שהיו באותם ימים, אי אפשר להשוות את זה לאהבת הבורא לעולם שברא, לרצון והתקווה של לעשות את העולם מקום של שלווה ושלום נצחיים עם טונות של ברכה. לא מחשבותינו כמחשבתו. ולמזלנו, לנו יש את המדריך הנכון – התורה, כדי להפוך את החלום הזה למציאות.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה