איך שיר נולד?
איך שיר נולד? אם שואלים את שרון רוטר, זה כמו תינוק פלוס כמה תובנות מדהימות על מה לשים את הדגש, והוא לא על התוצאה. רוצים לדעת עוד? כנסו, תקראו ותתפעלו.
כשאני יוצרת – בכתיבה או במוסיקה, זה לפעמים מרגיש בריאה חדשה כמו ילד שבא לעולם. לא סתם כתב יונתן גפן בשירו: "איך שיר נולד? כמו תינוק"…
אז נכון, שבעצם, בשורש הם לא באמת שווים, אבל כן יכולים להרגיש בזעיר אנפין מן התחושות הללו גם בזמן יצירה.
בהתחלה יש הרבה התרגשות ובלבול מהלא נודע, שמהול בסקרנות השמורה לגילוי חדש שבא לעולם. בזמן 'האפייה' וההכנות מתחילים להיקשר לדבר הזה, שרק תופס צורה ועדיין לא ברור איך הוא עתיד לצאת. ובסוף, כשכבר הגיעה שעתו לצאת לאוויר העולם, אז מגיע המבחן האמיתי. זה הרגע בו צריך לשחרר, אפילו בתוך הכאב, ורק להאמין.
הרגשות שמפתחים לשיר דומים לזה של ילד. ישנה אהבה, רצון להראות ולהשוויץ, שמחה והתרגשות, ותקווה גדולה להצלחה. וכמו בהתאהבות גדולה, אתה רוצה שכל העולם ידע וכולם יחשפו וישמעו את הפלא הזה.
אך כל הרגשות הללו, אפילו שהם חיוביים, עלולים בסופו של דבר לגרום לסבל.
בתום ההשקעה הגדולה, כשהתוצאה מונחת בידי ואני מתפעלת ממנה וגאה בה, אני מרגישה שחיי השתנו באחת. אני מבחינה בזווית עיניי שלא כולם סביבי מגיבים באותה הצורה כמוני. "חמוד", "נחמד", "מגניב" – הם אומרים, ואני מרגישה שהם לא ממש מבינים. מתחשק לי להגיד להם, להסביר, כדי שירגישו ויראו את זה כמוני. אבל אני יודעת שזה קרב אבוד מראש. רק אני אוהב את הפרי שלי בצורה כזו.
בתחילת דרכי כיוצרת, זה היה דבר שמאוד תסכל אותי. כל כך הרבה עבודה והשקעה וכל כך מעט פירות. אפילו כשהצלחתי, הייתי מאוכזבת ולא מסופקת. אף אחד לא הצליח באמת להבין.
מאמרים נוספים בנושא:
רצה אליו – ראיון עם הזמרת שרון רוטר
בתופים ובמחולות, ריאיון עם הזמרת ציונה אחישנה זליברשטיין
מוציאה דבש מסלע, ריאיון עם שירה סלע
קחו לי מנגנת, ריאיון עם יעלה אלישבע
לרקוד עם כוכבים, ריאיון עם תהילה ישראל
שרה את הנשמה, ריאיון עם הזמרת טל בריל
האדם יראה לעיניים, והשם ללב, ריאיון עם היוצרת לאה-אפרת מויאל
אבל היום, אולי בזכות היותי אמא לכמה ילדים או שמא זו האמונה שהתחזקה בי, אני לומדת את השיטה לעשות את הדבר בלי לסבול. או לסבול פחות.
היצירה שלי היום מגיעה ממקום אחר מזה של פעם. לא עוד רצון להוכיח להצליח או לכבוש. אני עושה כי אני פשוט חייבת לעשות, כמו כל צורך אחר בסיסי בחיי. אמנם חיי הפיזיים לא תלויים בכך, אבל אלו הנפשיים בהחלט כן.
השם חנן אותי במתנה, קול נעים ויכולת הבעה בשירה. כשאני מזניחה את הצד הזה משהו בי קמל, נובל ולעולם אני חסרה. רק כשאני מביעה את עצמי, אני מרגישה שוב את השמחה שבשלמות ובהגשמה, ואת הסיפוק העמוק השמור רק לאלו.
היום אני מבינה שאני יוצרת מתוך צורך אישי ומתוך רצון להביע את עצמי ואת בורא עולם דרכי. הידיעה הזו משחררת אותי ליצור בלי צורך להוכיח את עצמי, או לרצות אי מי בעולם הזה. מתוך המקום הזה, כל מה שקורה עם היצירה שלי משמח אותי. בין אם שמע אותה אדם אחד או חמישים אלף אנשים. אפילו יצירות ששוכבות במגירה גורמות לי סיפוק.
זה נכון שהעיקר מבחינתי הוא להוציא, אך כמובן שחשוב לי הפידבק. אלא שההבדל המהותי בין היום לפעם הוא – היכולת שלי להבין שהיכן שנגמרת ההשתדלות שלי שם מתחילה העבודה על ההרפיה.
זה כמו "שלח לחמך על פני המים". ההשתדלות שלך באפיית הלחם נגמרה. עכשיו זה הזמן שלו לשוט על פני המים ומי יודע מה יעלה בגורלו.
היום אני מרגישה שאני יכולה להמשיך ליצור רק בזכות היכולת להרפות, ולתת ליצירה להתגלגל בעולם בלי לדעת מה יעלה בגורלה. הדגש עבר מהתוצאה למעשה. הבנתי, אפילו כשהמושכות בידי לרגע קט, שאני לא באמת יודעת מה קורה בסוף הדרך. בינתיים אני בוחרת להמשיך לנסוע, ליהנות מהנוף ומהלחם הטרי שבידי כשהשיר החדש שלי מתנגן ברקע ואני מאוהבת וגאה בו עד מאוד.
מה, עדיין לא שמעתן? ההפסד כולו שלכן…
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור