אל תהיה כזה חכם!

בעולם הגדול מאדירים בשבחו של השכל. מי שהוא חכם, כי תמיד היו לו ציונים טובים בבית הספר, זו נחשבת מעלה גדולה. קל וחומר מי שלמד באקדמיה ויש לו תואר או שניים. גם מי שהגיע לאיזו משרה נכבדה באיזו חברה נכבדה נחשב גם נחשב. ומי שלמד לפסיכומטרי והוציא ציון גבוה, נחשב אף הוא בעולם המערבי למשהו נכבד. שלא נדבר על ידע. מי שבקיא בהיסטוריה ובתאריכים ויודע כל מיני ידיעות בעולם, נותנים לו כבוד. הוא נחשב חכם. עד…

עד שהוא נפגש עם רבי נחמן מברסלב.  

"וּבִשְׁבִיל זֶה מַתְחִילִין קֹודֶם קְרִיאַת שְׁמַע לְבָרֵךְ אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ עַל הַמְּאוֹרוֹת אֲשֶׁר בָּרָא בִּרְצוֹנוֹ, דְּהַייְנוּ בִּרְכַּת יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹושֶׁךְ, לְהָעִיד וּלְגַלּוֹת וּלְפַרְסֵם בְּכָל יוֹם וָיוֹם מֵחָדָשׁ שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ בָּרָא אֶת הָאוֹר וְאֶת הַחֹושֶׁךְ, אֶת הַיּוֹם וְאֶת הַלַּיְלָה וְכָל הַגַּלְגַּלִּים וְחַמָּה וּלְבָנָה וְכוֹכָבִים וְכָל צְבָאָם, וְאֵין שׁוּם טֶבַע כְּלָל…" (ליקוטי הלכות, ברכת השחר, הלכה ה, אות כ"ח).

מאמרים נוספים בנושא:

האג'נדה של רבי נחמן

איך נפלו חכמים?

עצים יבשים

פשוט, לזרוק את השכל

רבי נתן מברסלב אומר בשם רבי נחמן – חבר'ה,  יש פה אדון לעולם! הוא ברא אור וברא חושך ולילה ויום, ובעצם, את כל העולם. ככה זה שלפעמים אנחנו תקועים בכל מיני חוכמות שיש לנו בראש, שוכחים שיש פה מנהל לעולם שברא פה את הכל.

"…הֵיפֶךְ דַּעַת חַכְמֵי הַטֶּבַע שֶׁאוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ טֶבַע וְתוֹלִין הַכֹּל בַּטֶּבַע וּבְאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם, בְּחִינַת (תְּהִלִּים עד) "שָׂמוּ אוֹתוֹתָם אוֹתוֹת", כִּי שָׁווְא וָשֶׁקֶר וְהֶבֶל וְכָזָב יְדַבֵּרוּ, כִּי כָּל הַמְּאוֹרוֹת וְכָל הַנְהָגָתָם הַכֹּל מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ…"

בעצם, חכמי הטבע תולים בטבע את הנסיבות. תרבות יון חלחלה לכולנו לצערנו, אפשר להסביר הכל באמצעות השכל וההיגיון הקר. ברור שלא הצלחתי כי לא הבנתי, כי אם הייתי עושה כך או אחרת אז בטח הייתי מצליחה. זה כביכול היה תלוי בי. בשכל שלי.

אבל זה לא אני. זה לא השכל שלי. זה הכל מושגח. הכל מאיתו יתברך.

"…כִּי כָּל מִי שֶׁטּוֹעֶה וְנִתְעֶה חַס וְשָׁלוֹם אַחַר טָעוּת הַטֶּבַע וְאוֹמֵר שֶׁמִּתְנַהֵג חַס וְשָׁלוֹם בַּטֶּבַע, עָלָיו נֶאֱמַר (יְשַׁעְיָה יג) "חָשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ בְּצֵאתוֹ וְיָרֵחַ לֹא יַגִּיהַּ אוֹרוֹ", כִּי חָשַׁךְ עֲלֵיהֶם הַיּוֹם, כִּי עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שָׁם ה), "וְאֶת פּוֹעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ וְאֶת מַעֲשֵׂה יָדָיו לֹא רָאוּ", וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִיכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שַׁבָּת קיט) שֶׁלֹּא בֵּרְכוּהוּ יוֹצֵר אוֹר שַׁחֲרִית וּמַעֲרִיב עֲרָבִים עַרְבִית".

מי שתולה בטבע את מה שקרה לו, זה כאילו היום החשיך לו. אין לו יום. אין לו אור. למה? כי זה הכל מאת השם יתברך. ואם לא נראה בעיניים שהכל זה מאת השם, אז אנחנו בחושך. לא פספסתי את האוטובוס כי מישהו עיכב אותי, אלא זה קרה כי כך היה צריך לקרות. או, הייתי צריך לומר את הדברים שרציתי, חבל שלא אמרתי.. איפה השכל שלי היה. או, כשמישהו אומר דברים לא כל כך חכמים ואני התברכתי בשכל, הוא נחשב בעיני לקטן. למה? כי אני נחשב יותר ממנו כי יש לי יותר שכל.

אולי גם זה יעניין אתכם:

במקום שהשכל נגמר

השכל הרוחני

אל תחפשו את ההיגיון

שימו את ההיגיון בצד

"כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁעִיקַּר הָאוֹר הוּא אוֹר הַדַּעַת הָאֲמִיתִּי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹושֶׁךְ, וְעִיקַּר הַחָכְמָה וְהַדַּעַת הוּא לָדַעַת הָאֱמֶת שֶׁהַכֹּל מִתְנַהֵג בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי דַּעַת שֶׁל שֶׁקֶר וְכָזָב אֵינוֹ דַּעַת כְּלָל, אַדְּרַבָּא, הוּא גָּרוּעַ מִן הַכְּסִיל וְהַפֶּתִי וְהַמְשֻׁגָּע, מֵאַחַר שֶׁהוּא חָכָם בְּעֵינָיו וְנִתְעֶה בְּחָכְמָתוֹ לִבְאֵר שַׁחַת לִכְפֹּור חַס וְשָׁלוֹם בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ הַבּוֹרֵא וּמַנְהִיג הַכֹּל בִּרְצוֹנו, וְתוֹלֶה בְּטָעוּת הַטֶּבַע וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ה) "הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם", וּכְתִיב (מִשְׁלֵי כ) "רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ", וּכְתִיב (יִרְמְיָה ט) "אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְכוּ' כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אוֹתִי", וּכְתִיב (שָׁם ח) "הִנֵּה בִּדְבַר ה' מָאֲסוּ וְחָכְמַת מֶה לָּהֶם".

עיקר האור, הוא הדעת.  ועיקר החכמה והדעת, זה לדעת שהכל מאת השם. כי הידע הזה שלמדנו ושהכניסו לנו לראש, אם זה בטלוויזיה אם במוסדות אקדמיה או כל אחד והידע שהוא צבר, זה לא דעת בכלל. ולא רק, זה כמו משוגע. כי מה קורה לאדם שיש לו שכל והוא חכם בעיני עצמו? השכל הזה יכול לגרום לו לחשוב שהוא עושה הכל בעזרת השכל שלו. אין את השם חלילה. הכל זה הוא.

השכל שיש לי הוא מתנה מבורא עולם, כי רק כך אגיע לתכלית. אבל בטח לא להיתפס לכל מיני מסקנות חכמות והגיוניות בעיניי, כשבעצם אנו שוכחים שיש פה את הקב"ה שמנהיג את הכל. ואח, כמה שזה מרגיע לשים את החכמה בצד ורק לבטוח בבורא ובהשגחה שלו ולא לדעת כלום, אלא רק לדעת אותו יתברך.