אל תסתכלו על השעון

אם אנחנו רוצים להשיג משהו
חשוב ויקר, ברור לכולם שלא
מסתכלים על השעון. למה? כי אין
למה למהר! דברים לא קורים בין
לילה. צריך להשקיע, צריך זמן.
 
 
ימים לא קלים עברנו בתקופה האחרונה, השיא היה כמובן תשעה באב – יום חורבן בית המקדש בו התאבלנו ובכינו. ועכשיו? עכשיו אנחנו צריכים להתחזק, להמשיך הלאה ולא להתייאש. להתנחם ולדעת שיש דרך לתקן ולזכות לבניין בית המקדש השלישי. "נחמו נחמו עמי" אמר לנו הנביא בהפטרה של השבת האחרונה (פרשת ואתחנן).
 
אחת הנחמות הבולטות היא ההבטחה של בורא עולם לעם ישראל, שגם אם יגיעו לדיוטא התחתנה בעומק הגלות, בגוף ובנפש, אפילו אם ייפלו חלילה לעבודה זרה ולכפירות – הדלת לתשובה ולקרבת השם תמיד פתוחה בפנינו! כמו שכתוב, "והפיץ ה' אתכם בעמים ונשארתם מתי מספר בגויים אשר ינהג ה' אתכם שמה, ועבדתם שם אלוקים מעשה ידי אדם, עץ ואבן אשר לא יראון ולא יאכלון ולא יריחון ובקשם משם את ה' אלוקיך, ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך". בכל מצב, למרות העוונות, אם נבקש את בורא עולם ונדרוש אותו – נמצא אותו! על ידי זה מבטיח לנו הקב"ה: "כי א-ל רחום ה' אלוקיך, לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם". ואומר רש"י, שהכוונה היא שהבורא נותן לעם ישראל יד וכוח שלא יעזבו אותו לעולם – "לא ירפך" – מלהחזיק בך בידיו.
 
מאמרים נוספים בנושא:
שישים  דקות
חברתי  התפילה
הכלים  שאלוקים נתן לי
 
איך מרגישים את זה כאן ועכשיו? איך מתנחמים? ובכלל, מהו עיקר הנחמה?
 
אחד המורים הגדולים של עם ישראל בכל הדורות, מי שכל התורה כולה וכל החכמה שבעולם עבר דרכו, מי שכל רז לא אניס ליה, מי שעליו העיד בורא עולם "בכל ביתי נאמן הוא" ו"פה אל פה אדבר איתו" – הלא הוא משה רבינו זי"ע, מלמד אותנו את הדרך הכי טובה להתנחם: התפילה והתחנונים בפשיטות ובתמימות, כפי שהוא עצמו עשה וכמו שמעידה התורה עליו בשם הפרשה "ואתחנן". משה רבינו הצליח לגלות את הדרך האחת והיחידה להשיג דברים ולפעול עליהם ועל נושאים שאנחנו צריכים, דרך לבטל ולסלק את כל השכלים והבלבולים ולעמוד לפני הבורא ולבקש ממנו במתנת חינם, כמו עבד לפני המלך. ואם זה לא מצליח בתפילה הראשונה? אז בשנייה, בשלישית ואם צריך אז גם יותר, עד שהבורא ירחם ויחמול עלינו. זו ורק זו נחמתנו.
 
החורבן הגדול הוא בעצם חורבן אישי – חורבן הדעת. מי שמסתכל על עצמו בעין האמת ועושה חשבון נפש אמיתי, יודע היטב עד כמה הוא חסר בדעת ועד כמה בית המקדש הפרטי שלו בחורבן ובשממה, עד כמה אין בו מתום ואין לו את תחילת הקשר לאמונה וליראת שמים. הנחמה היחידה במצב כזה היא להשתמש בכוח התפילה והתחנונים, לעמוד בגבורה ולטפל בבעיות בהן הוא צריך לטפל הכי מהר שאפשר. למה? כי התפילה היא כוח אדיר! היא הייחוד והשבח הגדול של עם ישראל בכל מצב כפי שאומרת התורה: "כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כה' אלוקינו בכל קוראנו אליו". בתחילת הפסוק כתוב שם אלוקים המורה על מידת הדין ובסוף הפסוק שם הוי'ה המורה על הרחמים. ומסביר התרגום, שתחילת הפסוק אשר לו אלוקים קרובים אליו, משמעו שה' קרוב אלינו ומקבל תפילתנו גם בעת צרה והסתר פנים, והמשך הפסוק עוסק על קיבול התפילות בכל זמן וזמן.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
הכתובת  היחידה
תודה, אבא!
שימו הכל על השולחן
 
אלא שבפועל, לצערי, זה לא מה שאנחנו עושים. שוב ושוב אני מוצא את עצמי מדבר וכותב על אחד הנושאים הכי חשובים ועל הכלי הכי טוב בעזרתו אפשר לפתור את הבעיות שלנו בחיים, כי אין שום עצה בעולם להגיע לשינוי האמיתי, אין שום עצה או דרך אחרת לתקן את מידות הנפש והתאוות, שהן השורש לכל הבעיות בחיים, אין שום עצה לחיות באמונה ובשמחה – חוץ מהתפילה! הכל תלוי בפה – בתפילה ובתחנונים. "ואתחנן אל ה'".
 
זכינו וקיבלנו תורה קדושה ונפלאה המלאה ברעיונות אדירים, עצות מתוקות, דרכים יקרות לזכות לקרבת הבורא, אבל באמת לאמיתו, אחרי הכל, כל זה רק תיאוריות יפות, רעיונות מופשטים. מה הכוונה? מה זה אומר? פשוט מאוד, עובדה מאוד ברורה: שהאדם לא יכול ליישם שום דבר מהרעיונות והדרכים שהתורה נותנת לנו, ממה שאנו לומדים. ובל נטעה, זה בהחלט טוב ללמוד ולהתעורר, לדעת שיש לנו רצונות וכיסופים טובים, אולם במציאות האדם נשאר בבחינת "חכמתו מרובה ממעשיו". במילים פשוטות, זה נשאר רק בגדר תיאוריות יפות לא מיושמות.
 
זו הסיבה שספר "דברים" – החומש החמישי, הוא כולו דיבורים אחרונים של משה רבינו לעם ישראל. הוא לא רוצה שהדיבורים יישארו בגדר 'דיבורים בעלמא', הוא לא רוצה שהאמונה, הקדושה, התפילה בכוונה, תיקון המידות ושאר הרעיונות המוצגים בכל פרשה יישארו 'סתומים' וחסרי שימוש, אלא שנחיה אותם הלכה למעשה בחיי היומיום שלנו. איך עושים את זה? עם "ואתחנן"!
 
בלי התפילה האישית (ההתבודדות כפי שמכנה אותה רבי  נחמן מברסלב) אי אפשר להשיג כלום. אדם לא יכול להרגיש שום התקדמות בשום תחום בחייו, מכיוון שאין דרך אחרת ליישם את הכלים והעצות שהתורה נותנת לנו. "מי כה' אלוקינו בכל קראנו אליו". כל הכוח להיות מחוברים אל הבורא והתורה הוא רק על ידי הקריאה אליו, שהיא התפילה. וכך אומר רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן): "כי עיקר כלל ושורש ויסוד של כל העצות להתקרב לה' יתברך, הוא רק אמירת תהלים ושארי תחינות ובקשות והתבודדות, לפרש שיחתו בינו לבין קונו, לבקש מלפניו שיקרבהו לעבודתו יתברך, ורק על ידי זה זוכין לנצח המלחמה, אם יהיה חזק ואמיץ מאוד תמיד להעתיר ולהתפלל ולהתחנן לפני ה' יתברך תמיד, יהיה איך שיהיה, אז בוודאי ינצח המלחמה, אשרי לו".
 
ומרחיב רבי  נתן מברסלב ואומר: "כי אף על פי שנמצאים כמה עצות טובות בספרי רבינו, זכרונו לברכה, שהם מלאים עצות להתקרב לה' יתברך, אף על פי כן על פי רוב קשה להאדם לקיים העצה בעצמה. על כן העיקר הוא תפילות ותחינות ובקשות, יהיה איך שיהיה, על כל פנים ידבר בפיו באיזה בחינה שהוא, ויבקש מה' יתברך תמיד שיוציא אותו מחושך לאור ויחזירהו בתשובה שלמה באמת, ואל ייתן דמי לו עד שיענהו. ואף על פי שהוא קורא וצועק לה' יתברך זה זמן רב מאוד, ועדיין הוא רחוק מאוד מאוד, אף על פי כן אם יהיה חזק ואמיץ בתפילות ובקשות בוודאי סוף כל סוף יענהו ה' יתברך ויקרבו לעבודתו באמת, בוודאי בלי ספק, רק חזק ואמץ. וכמו שאמרו רבותינו, זיכרונם לברכה, 'שתפילה צריך חיזוק', כמו שכתוב: "קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'", ופירש רש"י: 'ואם לא תתקבל תפילתך, חזור וקווה. וכן לעולם, עד ישקיף וירא ה' משמים'. וכבר מבואר זאת בדברינו כמה פעמים. אך צריכין לכפול ולשנות זאת ולזכור זאת בכל יום ויום, כי יש כמה וכמה מיני חלישות ובלבולים על זה בלי שיעור, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב. על כן צריכין לחזור זאת אלפים פעמים כדי שיתחזק ויתאמץ לעמוד על עמדו, להתפלל ולהתחנן לפני ה' יתברך תמיד שיקרבהו לעבודתו, יהיה איך שיהיה. "נישא לבבנו אל כפיים אל א-ל בשמים. כי לא ייטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב. חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו".
 
גם אם לצערנו יש הסתרה נוראה על הכוח העצום של התפילה והתבודדות, רבי נחמן כתב לנו בסיפורי  מעשיות, שיש רוח סערה בעולם המבלבלת את כל העולם וכל אחד רודף אחרי בלבול אחר, ורק הקבוצה של בעל התפילה מכוונת לאמת והם אלה שיכולים להביא את תיקון העולם. אין דרך אחרת. בלי התפילה באה הנפילה. אי אפשר לראות את התקדמות רק מרצון וכיסופים, בסופו של דבר הם עלולים להפיל את האדם. "תוחלת ממושכה – מחלת לב". צריך לדעת מה עושים ולאן לנתב את הרצונות והכיסופים, לתרגם אותם לתפילות ותחנונים ועל ידי זה להתחזק ולהתפלל עוד ועוד.
 
זו הנחמה האמיתית. זו התקווה היחידה של כל העולם הזה. לכן, אל תסתכלו על השעון כי אין לאן למהר. שעה זה המינימום שבמינימום. ההתבודדות היא הזמן שבו אדם מתקדם באמת. וחשוב מאוד להשקיע ולהאמין באמונה שלמה שעל ידי התפילה אנחנו אכן פועלים, ושאפשר לתקן ולשפר, להשיג דברים נפלאים ואדירים. ובעיקר, לדעת שכל החסרונות שלנו בחיים הם חסרון התפילה. עם חשבון נפש אמיתי ונכון רואים את האור בקצה המנהרה, את ההתקדמות והשינוי המיוחל.
 
זה הכוח שמשה רבינו גילה – הדרך להשיג כל מה שאנחנו רוצים הוא רק בעזרת התפילה. כי אלף רעיונות ואפס תפילות, משמע שאין לאדם כלום. והעבודה הזו היא העבודה שבלב ומשה רבינו רצה שהיא תהיה כבושה לכל אדם ואדם – לדעת להתקרב אל הבורא באמת, הדרך לבנות את בית המקדש, הדרך להחיש את הגאולה ואת משיח צדקנו שילמד את כל עם ישראל להשיח – לדבר עם בורא עולם ולהיגאל ברחמים במהרה בימינו, אמן.