אל תפספס את הרכבת

כל אדם שנוסע ברכבת יודע היטב שעדיף לו להגיע לתחנת הרכבת, לפחות, שעה לפני שהיא יוצאת לדרכה, מאשר לאחר בשלושים שניות. כי אם אדם מפספס את הרכבת האחת לפני האחרונה, הוא בודאי לא ירצה לפספס את הרכבת האחרונה…
 
מבחינה רוחנית, כפי שנראה בהמשך, הרכבת האחרונה עלולה לצאת מהתחנה כל רגע. וכולנו, מן הסתם, רוצים להיות עליה.
 
ביום השישי של חודש סיון לפני 3,324 שנים, בורא עולם התגלה לעם ישראל על הר סיני. אבותינו עוררו מידת רחמים שמימית עצומה, כזו שלא ניתן לתאר, כשאמרו פה אחד "נעשה ונשמע". הם קיבלו את ההתחייבות של שמירת כל מה שהשם יצווה עליהם, עוד לפני שהבינו בכלל מה הוא עומד לצוות. ראו איזה ביטחון אדיר היה להם בבורא עולם!
 
לא כן אומות העולם. המדרש מספר לנו שבורא עולם הציע את התורה לכל עם, אבל כל אומה רצתה לדעת תחילה מה כתוב בה. כאשר גילו, סירבו. עם אחד סירב להימנע מתאוות ניאוף, עם אחר לא יכול היה לחשוב על חיים בלי לגנוב, ועם אחר בלי לרצוח וכן הלאה. אף אומה לא רצתה לקבל את התורה.
 
לא פלא שעם ישראל הוא העם הנבחר של בורא עולם, העם היחיד שרצה את התורה בלי שום תנאים מקדימים.
 
אחרי הכנות מיוחדות, אבותינו התייצבו למרגלות הר סיני כדי לקבל את התורה. משה רבינו עלה על הר סיני כדי לקבל את לוחות הברית, עליהם נכתבו באצבע האלוקים עשרת הדיברות.
 
באותו בוקר, המראה והקולות הותירו את העם נפעם. השמים נפתחו, קולות של רעמים נשמעו, אור הברקים הבזיק למרחקים וכך גם קול השופרות השמימיים. כל מסכי העולמות העליונות הוסרו. ולפתע, קולו של בורא עולם הדהד בכל רקיעי השמים. כולם הרגישו איך האיברים הפנימיים שבגופם רועדים מרוב פחד. שני מיליון יהודים שמעו את בורא עולם מכריז את הדיבר הראשון, העוסק באמונה – "אנוכי ה' אלוקיך…"
 
המדרש מספר לנו שבנקודה זו נשמות ישראל לא יכלו להישאר יותר בגוף. לכן השם שלח גדודי מלאכים שירפאו כל יהודי ויחזירו את הנשמה של כל אחד לגופו.
 
ואז השם הכריז בקולו האדיר את הדיבר השני, שאוסר עבודה זרה – "לא יהיה לכם אלוהים אחרים על פני…"
 
ושוב, המלאכים היו חייבים להכריח את הנשמות של העם הירא והמפוחד, לחזור כל אחת לגופה.
 
בני ישראל כבר לא היו מסוגלים לשמוע את קול האינסוף של בורא עולם. 'בבקשה', הם פנו למשה רבינו, 'אנחנו לא מסוגלים לשאת את זה יותר. אתה, משה רבינו, עלה על הר סיני וקבל את הדיברות מהשם, וכשתחזור למד אותנו!'…
 
השם שמח לבקשת העם. הוא אמר למשה רבינו (בדברי הפרשנות על דברים ה, כו), שהלוואי ותהיה להם היראה, לירא אותי בלבבם כך שלעולם לא יחטאו, לטובתם ולטובת בניהם ובני בניהם עד סוף כל הדורות!
 
הגמרא (במסכת עבודה זרה) דנה בסוגיית על איזו "טובה" בורא עולם מדבר. אחת הטענות היא שהם לעולם לא ימותו, אבל הגמרא סותרת זאת. לכן חז"ל הגיעו למסקנה, פה אחד, שהכוונה היא שבורא עולם ייתן לנו מנוחה שלמה מאויבינו. כשכל עם ישראל לומדים את התורה ומקיימים את מצוות השם, כמו בימיו של חזקיה, השם מטפל באופן אישי באויבים כך שנוכל להמשיך לעבוד אותו ללא כל הפרעה, בהתאם לבחירה החופשית שניתנה לנו.
 
אז למה אין לנו יראת שמים? משתי סיבות:
 
הראשונה, יש את אלה שפשוט לא מעוניינים, הם מעדיפים חיי אשליות ודמיונות, את תענוגות הגוף.
 
השנייה, יש את אלה שכן מעוניינים אבל לא מבקשים זאת מהשם. עמוק בפנים, הם מרגישים שאם השם נותן להם יראת שמים הם לא ראויים לה.
 
הגמרא מספרת לנו שמשה רבינו הוכיח את עם ישראל, ביום בו נפטר, על כך שלא ניצלו את ההזדמנות שניתנה להם בהר סיני, לבקש את היראה השלמה בלב. משה קרה להם 'כפויי טובה' בגלל שלא העריכו את ההצעה הסמויה של השם, כי כאשר השם אמר: 'אם רק תהיה להם יראה בליבם…' הוא חיכה שעם ישראל יגיבו – 'כן! השם, בבקשה, תן לנו אותה'. אבל במקום זאת, הם פנו לכיוון ההפוך ועשו את עגל הזהב…
 
לא הספיק לנו כבר מעגל הזהב הזה? לא נמאס מחיים של מלחמות תמידיות, טילים, טרור ומאבקים קיומיים?
 
לא, הגאווה שלנו חייבת להידחף בדרך: אנחנו לא רוצים להתחנן אל השם שייתן לנו יראת שמים, כי אנחנו חושבים שהוא לא ייתן לנו את הקרדיט, זה לא מגיע לנו…
 
הרב אברהם ישעיה קרליץ – "החזון איש" זצ"ל, מסביר את הגמרא לעיל ומוביל אותנו למסקנות מדהימות שנשמעות בדיוק כמו דברים שרבי נחמן מברסלב ותלמידו המובהק, רבי נתן, אמרו לפני למעלה ממאתיים שנים: אם השם ממלא את רצונו של אדם, כתוצאה מתפילה על הדבר, אז ההישג יהיה שלו מכיוון שהשיג את הדבר בתפילה ובמאמצים שהשקיע.
 
אנו למדים מ"החזון איש" שהתפילה היא כמו ההשתדלות, ואפילו יותר, ומכל ניסיון ומאמץ גשמי שאדם עושה.
 
ברגע שמשיח יבוא, במהרה בימינו אמן, ערכן של התשובה ויראת-שמים ירד פלאים ב'שוק המידות'. לכן עכשיו הוא הזמן הטוב ומתאים ביותר לבקש את שתיהן, לא כשהאמת תהיה כבר מוחשית, כשבורא עולם יגלה את עצמו שוב אלינו. ועל פי חז"ל, ברגע שנהיה העם של השם, עם עם יראת שמים, האויבים שלנו והנשק שלהם יתאדו כטל ביום קיץ.
 
בואו ננצל את ההזדמנות המיוחדת שניתנת לנו בחג השבועות, כאשר השמים ייפתחו שוב נבקש מבורא עולם, אבא שבשמים, אמונה אמיתית ויראת שלמה בלב. יכול להיות שזו הרכבת האחרונה שעומדת לצאת מהתחנה לפני שמשיח יבוא במהרה, אמן.
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא – "לייזר בימס"