אל תקפצו!

לכל אדם יש את המצב הרגשי הזה שבו הוא מרגיש כמו בבית. שם הוא מוצא את עצמו מבלה את רוב זמנו הרגשי בתוך הפינה שייחד לו, שלצערנו, היא המקום שמרכז בתוכו את הדאגות שלנו, תחושת ההתקרבנות והמסכנות, הכעס והאשמה. לא משנה לאן תלכו, זה יהיה המקום בו תחנו את הרכב עם תא מטען עמוס וגדוש בספקות.

אני זוכרת כשהייתי בקולג', הטרנד העיקרי היה להיות הטיפוס המותש והמצוברח. למה? כי זה היה מעיד עליכם כאלף עדים שאתם טיפוסים חושבים, מושפעים מאירועי העולם ורגישים מבחינה אומנותית.

מסיבות כאלה ואחרות, להיות אדם שמח היה דבר רע. זה לא היה סטייל וזה העיד כאלף עדים, על אותם אנשים שמחים, שהם טיפוסים נאיביים ואנשים שטוחים ורדודים. בעצם, רק חנונים היו שמחים, רק ה'גלמים' שבחבורה גילו את הצד האופטימי של החיים. לא ה'חושבים'.

השנים עברו והגעתי למסקנה שאותם טיפוסים "ארציים" היו חבורה של לוזרים, ובמקום מסוים אפילו הצטערתי שבכלל הערצתי אותם. אבל עכשיו, עוד יותר שנים אחרי, אני מבינה שזה לא היה העניין בכלל.

בפעם הראשונה שנסעתי לאוסטרליה כדי לבקר את בן שלי, נסענו על גשר ענק וארוך מאוד מעל המים.

בשני צידי הגשר היו גדרות ברזל ואחת לכמה זמן ראיתי שלט שהיה כתוב בו מספר האנשים שהתאבדו או שניסו להתאבד, כי במעשה זה הם קיוו לסיים את הצער והיגון שמילאו את חייהם. כן, אפילו גדר ברזל לא מספיק טובה וחזקה לעצור את אותם מיואשים וחסרי תקווה, הנשמות שבורות הלב, שהיו נחושים למות ויהי מה. כי מי יודע, אולי אפשר היה לתקשר איתם ואיכשהו ולעזור להם…

הגדר והשלטים לא עשו לי טוב בפנים. זה היה די מעקצץ, אם אפשר להגדיר את זה ככה. עצוב, באמת עצוב.

מאמרים נוספים בנושא:

לכל סבל יש משמעות

ספל האהבה

חגורה שחורה באמונה

מה למדתי באותו יום?

אמונה ברגעים הכי מטורפים

אלוקים לא טועה

יש לי טרשת נפוצה, תודה.

אז זהו, תודה

יש אלוקים? אז למה הם מוגבלים?

רפאל, הבן של אודליה

לטייל עם אבא

לא מושלם זה דווקא כן מושלם

ניסיון על כיסא גלגלים

המתנה של נתנאל

שריר האמונה

"כמה שזה אירוני" אמרתי למנחם הבן שלי שהיה עסוק בנהיגה על הגשר העמוס, "שאנשים משתמשים במקום כזה יפה כדי לסיים את החיים שלהם".

"אם לא הייתי מאמין באלוקים גם אני הייתי קופץ" הוא אמר והפתיע אותי. "כי חיים בלי אמונה לא שווים כלום".

האמת, הוא צודק. כי כל התענוגות הגשמיים של העולם הזה לא יכולים למלא את החלל הריק שקיים בנשמה בלי אמונה.

לחיות בלי אמונה זו דרך מובטחת להפוך לקורבן רגשי. יש כל כך הרבה דרכים להיות אומללים אם אנחנו לא מאמינים בבורא עולם, אם לא מאמינים שהכל ממנו, שהכל לטובה ולכל דבר יש סיבה.

בלעדיה, אנחנו יכולים להעביר את חיינו עם משחק האשמה הבלתי נסבל. מי בטבע ומי באוכל? מי בגלל הבוס ומי בגלל בריונים למיניהם? מי בבלגאן ותסבוכת ומי לבד?

החיים יכולים להיות תוכנית ריאליטי של סבל, עם שכנים איומים, קרובי משפחה רעים, בעיות רפואיות חוזרות ונשנות ואסונות טבע.

אני מעדיפה להיות שורדת. אני מעדיפה להיות סופר גיבורה עם כוחות אלוקיים של כוח, תקווה ואמונה. אני מעדיפה להתפלל על הצער והסבל שלי ולהתמודד עם מבחני החיים, מאשר למצוא את עצמי על קצה הגשר מובסת ומלאה בייאוש.

איזה בלגאן אנחנו יכולים לעשות, אילו עלילות מסובכות ורגשות קשים אנחנו יכולים לייצר, אם אנחנו מסרבים להשתמש באמת המתוקה של האמונה!

אם אנחנו מחפשים ומבקשים לברר בכל מקום חוץ מאצל אלוקים מה קרה לנו, לא יהיה סוף לאנשים שהאצבע המאשימה שלנו תופנה אליהם, כולל עצמנו.

אם אנחנו שמים את הפוקוס על בורא עולם ועל המסרים שהוא שולח לנו, אנחנו יכולים להיות כל כך חזקים ומלאי ביטחון, עד שנארוז הכל בלי לחשוב פעמיים ונעזוב את בית השליליות למקום עם אקלים רגשי טוב יותר.

האמונה ששום דבר ואף אחד לא יכול לגרום לנו צער או כאב מבלי שבורא עולם יאשר את זה, זה משהו מרגיע אך גם מעצים. וזה אומר שאנחנו יכולים לצאת מתוך ה"למה אני?" הלא בטוח ולהיכנס אל ה"מה עכשיו?" הבטוח והמרגיע, בגלל שהתשובה ל"למה אני?" תמיד מתחילה עם "כדי שאוכל… כי הייתי יכול…"

זה השלב השלישי של האמונה. הרב שלום ארוש כתוב בספרו משנה החיים בגן האמונה, שאדם עם דרגות אמונה גבוהות מנסה להבין את המסר שאלוקים שולח לו בכל מבחן ואתגר חיים.

לבורא עולם יש ביטחון בנו. הוא מאמין שאנחנו מספיק חכמים להסתכל טוב טוב במראה כשאנחנו בצרות. גם אם מישהו אחר ממש לא היה בסדר איתי, יש במה שקרה שם מסר לטובתי הנצחית. אנחנו יכולים לצמוח ברוחניות שלנו מהכל' אנחנו רק צריכים לוותר על תפקיד הקורבן המסכן.

השנה החדשה בפתח, קבלו החלטה נחושה ללמוד משהו מועיל מניסיונות החיים והכאב שאתם חווים. הצטרפו לקהילת האנשים השמחים ועברו לגור בבית עם שלושה מפלסי אמונה כשלכל חדר יש סיבה.

תשאירו את שכונת השליליות מאחור!

ואם מתחשק לכם בכל זאת לקפוץ, אז עשו את הקפיצה הזו בכיוון המועיל והטוב, קפצו בסולם האמונה!