אלוקים, אתה מוזמן
הסיפור על המלך ושלוש הנסיכות שלו מיד עורר בי את השאלה: אלוקים, איך מזמינים אותך אלינו הביתה? רחלי רקלס עם התשובה שהעיפה לה את הגרביים מהרגליים.
לא מזמן צפיתי בקטע משיעורו של הרב זכריה וולרשטיין, שיעור של דיבורים ללא מעצורים.
מה אומר לכם, זה היה כל כך טוב שאפילו הגרביים עפו לי מהרגליים. אני עדיין מנסה להבין איך זה קרה… בכל אופן, הנה מה שהוא אמר. ותחזיקו חזק את הגרביים… (מצטערת, לא תמיד מצליחה לעצור את עצמי).
פעם אחת, בארץ לא ממש רחוקה, היה מלך שהיו לו שלוש בנות נסיכות.
"בתי היקרה" אמר המלך לבתו הראשונה שהגיעה לפרקה ולרגע בו תישא את בחיר ליבה, "לרגל נישואייך אני נותן לך כל מה שתבקשי, עד חצי המלכות" אמר בהתרגשות.
מאמרים נוספים בנושא:
"אני לא רוצה שום דבר, אבא" אמרה הנסיכה, "פרט לדבר אחד – את הכתר שלך. אני רוצה לשים אותו במקום של כבוד בחדר המרכזי של הארמון שלי, ובכל פעם שאעבור לידו אזכר בך, אבא יקר". הבקשה של הילדה הזו ממש נגעה לליבו של האבא-המלך והוא נתן לה את הכתר בשמחה.
לא עבר זמן רב והנסיכה השנייה גם היא הגיעה לגיל שאפשר להתחיל. "לרגל נישואייך בתי היקרה" אמר לה המלך, "אני נותן לך כל מה שתבקשי, עד חצי המלכות".
"אני לא רוצה שום דבר, אבא, חוץ מתמונת הדיוקן היפה שלך, זו שבחדר האורחים המרכזי של הארמון. אני רוצה לתלות אותה אצלי בארמון, וכל פעם שאכנס ליד החדר המרכזי בארמון שלי אראה אותך וכך אזכר בך" אמרה. המלך ממש התרגש לשמע בקשתה הנפלאה של בתו, וגם לה הוא נתן בשמחה את התמונה.
עברו עוד כמה שנים והגיע תורה של הנסיכה הקטנה והאחרונה להינשא. "בתי היקרה" אמר האבא-מלך בהתרגשות, "לרגל נישואייך אני נותן לך כל מה שתבקשי, עד חצי המלכות".
"אני לא רוצה שום דבר, אבא (מתחיל להישמע מוכר, נכון?…) חוץ מהתוכניות של הארמון".
האמת, המלך היה די מופתע מהבקשה המוזרה. "אה… בסדר יקירתי, אני חושב שהן נמצאות איפשהו בעליית הגג, אמצא אותן בשבילך". המלך פנה לעליית הגג ואחרי חיפושים קדחתניים הוא מצא את התוכניות באחת השידות המאובקות. אחרי שניער מהן את האבק הוא נתן אותן לביתו הנסיכה.
"אני חייב לשאול משהו, ילדה יקרה שלי, זה די מנקר לי בראש – למה את צריכה את התוכניות של הארמון?"
"אה, תראה אבא יקר שלי, אני רוצה לבנות את הארמון שלי בדיוק כמו זה שלך. כי כשתבוא אלי, אבא, לא תרגיש בשום הבדל. אתה אפילו תאהב להיות שם, אפילו תרצה לגור איתי ועם בעלי, כי אני אף פעם לא רוצה להיות רחוקה ממך, אבא יקר" הסבירה הנסיכה הקטנה את בקשתה המוזרה.
ליבו של המלך נמס בקרבו, הוא חיבק את ביתו ונשק לה על המצח. אחרי שנישאה, הוא עבר לגור איתה וזכה לראות את המשפחה הנפלאה שלה גדלה משנה לשנה.
וכאן צריך להיות המשפט "וחיו באושר ובעושר עד עצם היום ההוא…" ואז עולה הכתובית "הסוף"…
אולי גם זה יעניין אתכם:
אז מי הנסיכות האלה?
הראשונה, מסמלת את המזוזה. אם יש לנו מודעות רוחנית, בכל פעם שנעבור ליד המזוזות בבית שלנו, או במקומות אחרים, נזכור את בורא עולם בכל פעם שאנחנו נכנסים או יוצאים מהבית (מהחדרים וכדומה).
השנייה, מסמלת את המקומות הקדושים לעם ישראל. אנחנו מקשטים את קירות בתינו עם תמונות של הכותל, צדיקים וכדומה, ובכל פעם שאנחנו עוברים לידם אנחנו נזכרים עד כמה יפה ארצנו הקטנה והמתוקה, וכמה נפלאים הם הצדיקים.
השלישית, מסמלת את בורא עולם בכבודו ובעצמו. כל הבית כולו הוא לא רק תזכורת לבורא עולם, אלא ממש מקום מגוריו של המלך בכבודו ובעצמו.
וזה מיד גורם לי לחשוב – איך אנחנו חיים?
האם אנחנו כמו הבת הראשונה, שיש לה ניצוץ מקסים כזה כשהיא עוברת ליד המזוזה? ולא רק, האם אנחנו חיים עם מודעות אמיתית שבורא עולם הוא חלק מחיינו בכל פרט, אפילו הקטן ביותר?
האם אנחנו כמו הבת השנייה, שמקבלת תזכורות שיש בורא עולם כשהיא מסתכלת על התמונות של המקומות הקדושים והצדיקים? ולא רק, האם אנחנו חיים בבית עם מודעות אמיתית שבורא עולם הוא חלק מחיינו בכל פרט, אפילו הקטן ביותר?
או – האם אנחנו כמו הבת השלישית, שממש חיה את הקב"ה ומזמינה אותו לביתה לחיות איתה לנצח? האם אנחנו עושים את הבית שלנו בית לשכינה הקדושה, ביתו של אלוקים?
כשבית המקדש חרב, בעוונותינו הרבים, לשכינה הקדושה לא נשאר בית. ואיפה היא תמצא אחד כזה? בבתים של עם ישראל, ילדיו של בורא עולם, אלה שמזמינים אותה לגור איתם.
אה, ואני כבר שומעת אתכם שואלים, ובצדק, 'בסדר, רחלי, אבל איך מזמינים את אלוקים אלינו הביתה?'…
ובכן, כשם שאי אפשר שאור וחושך יתקיימו באותו מקום וזמן, כך הוא הדבר גם עם האור הרוחני והחושך הרוחני – הם לא יכולים להתקיים באותו מקום וזמן. אם אני רוצה את אלוקים אצלי בבית, אני צריכה להפוך אותו לחלק פעיל אצלי בבית. אם אני רוצה את האור שלו, אני צריכה לגרש את החושך. וחושך, כמו שכולם יודעים, לא מגרשים עם מקלות אלא פשוט מדליקים את האור: עובדים על מידות הנפש שלנו, על הפנימיות שלנו, על הצניעות וכל מה שמציף את הבית באור. ככה מכניסים את בורא עולם הביתה.
אור או חושך? זאת הבחירה שלנו.
ובחירה, עושים בחכמה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור