בוקר או ערב?

בחלוקה הבלתי כתובה שבין כל בני האדם על תפקוד אופטימלי – בוקר או ערב? אני תמיד אבחר בבוקר, כי אפשר בבירור לומר שאני אדם של בוקר.

כשאני עדיין במיטה, אני מתעצלת לקום. אבל ברגע שהנחתי את רגליים על הרצפה ונטלתי ידיים, אז הכל מתאפס לי, כמו פקודת "אתחל" במחשב, ואני מרגישה כמו אדם חדש, מוכנה להתנפל על היום שלי ולהספיק את כל המטלות שהצבתי לעצמי.

אבל יש גם ימים כאלה, שאני קמה ופשוט אין לי כוח. הכל נראה לי קשה ובלתי אפשרי, כמו שוקעת בבוץ טובעני ולא מבינה איך אצליח לצלוח את היום הזה.

כל פעולה, גם הקלה והבסיסית ביותר כמו צחצוח השיניים, נראית לי כבלתי אפשרית, וזה עוד בלי לדבר על תליית הכביסה או טלפון לבירור החשבון המופרז ששלחו מחברת הסלולרי.

עם ימים כאלה אני לא ממש יודעת איך להתמודד. מצד אחד, אני לא מרגישה שאני מסוגלת לעמוד במטלות שלי, ומצד שני, מה לעשות שהחיים ממשיכים?!? יש עבודה, צריך לבשל צהריים לילדים… והזמן כמו פועל כנגדי, מתקדם במהירות על אף הקצב הפנימי האיטי שלי.

האם לאפשר לעצמי להוריד הילוך? האם להקשיב לגוף שלי? האם אני יכולה להרשות לעצמי לנוח? השאלות אינן מרפות ואני מתהלכת מיוסרת מפה לשם, בוחנת את מטלותיי ומתעייפת עוד יותר כשאיני מצליחה להחליט במה להתחיל.

אמא שלי מתקשרת, ספרת לי את קורותיה ביומיים האחרונים. אישה שגילה יותר משישים מתרוצצת בכל רחבי הארץ, מתזזת בין עבודות וטיפול בבעלה שבריאותו אינה בשיאה, אינה ישנה או אוכלת מסודר, ועדיין, מנצחת על כל התזמורת הזאת כשהאדרנלין שלה בשיא, בגבורה ובלי תלונות. אני מעריצה אותה, וביני לבין עצמי אני שואלת איך היא עושה את זה? מה הסוד שלה?

מאמרים נוספים בנושא:

תספרו את הברכות

יום מלא צבעים

בוקר לא רע, אחרי הכל

בוקר טוב! כאן הקדוש ברוך הוא

לעיר את הבוקר

דברים שלא חשבת ללמוד מ… תרנגול!

בוקר – יהונתן בן שאול מ. הלוי

השעה כבר עשר בבוקר ועדיין לא אמרתי את ברכות השחר…

'אולי זה יעזור', אני משכנעת את עצמי ופותחת בעצלתיים את הסידור ומנסה להתכוון.

"הנותן לשכווי בינה" – וואלה בוקר, אני מציינת לעצמי את המובן מאליו. אמנם לא ככל הבקרים, אבל יש שמש ואור בחוץ ואיתם גם פוטנציאל לעשייה חדשה.

"פוקח עיוורים" – אני מותחת את הגבות ופותחת את עיניי למקסימום, תרגילים להמרצת הפנים. אני רואה קצת יותר ברור וחד והפנים שלי מתמתחות מעט.

"מתיר אסורים" – אני חופשיה. יש לי את האפשרות לבחור. אפשר לשנות.

"זוקף כפופים" – אני מחפשת את עצמות הישיבה ומשם מזדקפת עד לקדקוד. מרגישה איך הכל זורם בתוכי ביתר בקלות.

"מלביש ערומים" – מבטיחה לעצמי אחרי התפילה לעשות מקלחת ולשים בגד ראוי, ולא את שמלת השמטעס שיש עלי.

"הנותן ליעף כוח" – אני נושמת מלוא הריאות ומתכוונת לקבל את הכוח ממנו. הכוח שכביכול קמתי בלעדיו, זה שאיבדתי, שחסר לי. זה לא כוח פיזי. את זה תמיד אין לי, או יותר נכון תמיד יש לי תודה לא-ל. זהו כוח אחר. כוח לבחור בטוב, לראות כמה שהעולם יפה, כוח להודות, כוח לשמוח במה שיש, כוח לבקש עוד ועוד. כוח של חיים, של חידוש, של בריאה ויצירה, כוח של עשייה.

אני מסיימת את ברכות השחר ועוצמת את עיניי, מנסה לאפשר לכל מה שהתכוונתי אליו לזרום אלי ובתוכי, לשנות את הלך הרוח ולאפשר לי להמשיך את היום אחרת.

כשאני פותחת אותן האור נראה יותר בהיר, הגוף קצת יותר קליל, וערימות הכביסה והכלים כבר לא מאיימות. אתקתק אותן כמו בכל יום אחר. אני גיבורה, אני יכולה.

מקלחת וטלפון לחברת הסלולרי, אפילו קיבלתי הנחה בתשלום החודשי.

אולי היום הזה לא יהיה כל כך נורא אחרי הכל…

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com