בלי תירוצים!

אם אנחנו רוצים לכבוש את פסגות החיים שלנו, הזריזות היא המידה המתבקשת מאיתנו. כי להזדרז, זה לעשות, לרוץ, להביא, לקחת, להתמודד, לפעול. ממש ההיפך מעצלנות שאומרת לנו לקחת את הזמן, אפשר לעשות את זה יותר מאוחר, מחר אולי גם שבוע הבא.
 
"וירץ לקראתם מפתח האוהל… וימהר אברהם… מהרי שלוש סאים… ואל הבקר רץ אברהם… וימהר לעשות אותו", כך מתארת התורה (ספר בראשית) את הזריזות של אברהם אבינו ובני ביתו. ושלא תיטעו, מדובר ביום השלישי של מילתו, שהוא היום הכי קשה למילה, אבל ברגע שראה את האורחים – "וירץ", "וימהר" – בזריזות רבה. המהירות הייתה חשובה וחלק בלתי נפרד מעבודתו של אברהם אבינו, אותה הוא מנחיל לבני ביתו ולדורות הבאים אחריו. גם בתיאור אחד הניסיונות הכי קשים שהוא עובר – עקידת יצחק בנו, אומרת התורה "וישכם אברהם בבוקר", הכל על דרך חריצות וזריזות. למה? "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו…"
 
זריזות, זה שם המשחק. רוצים להצליח? לנצח? להשיג יעדים? לכבוש מטרות? זריזות, היא הדבר שמתבקש מאיתנו.
 
מאמרים נוספים בנושא:
למה אנחנו עייפים?
סוד  ההתחדשות
בדרך  לפסגה
 
גם החצי השני של אברהם אבינו – שרה אימנו – הייתה ידועה בזריזות שלה. וכידוע, האישה היא המראה של הבעל, לכן אומרים חז"ל על הפסוק "ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים" – בת 100 כבת 20. איך יכול להיות? אה, זה בגלל ששרה אימנו הייתה מתחדשת כל הזמן. איך? עם הזריזות, עם עשיית החסד והקירוב שעשתה בלי הפוגה. כן, גם בגיל 100! החיוניות שלה נשמרה. היא תמיד הייתה שמחה, מודה לבורא עולם. בגיל כזה, שלרוב נוטים לראות אנשים שבקושי מצליחים לתפקד, אברהם ושרה תפקדו וחיו כמו בחור ובחורה צעירים, כמו בני עשרים. לגיל של הגוף לא הייתה משמעות והשפעה על המעשים ודרך החיים הנפלאה שלהם.
 
גם למציאת החצי השני של בנו יצחק – רבקה אימנו, עבדו הנאמן – אליעזר דמשק, פועל בזריזות. ולמרות שמטבעו העבד עצל ורדום, מכוח החינוך של אדונו הוא הפך לאדם זריז מופלג, לכן התורה כותבת עליו: "וירץ העבד לקראתה". למה? מכיוון שהזריזות הייתה טבועה בדמו. וכך גם הזריזות שהפגינה רבקה, כאשר פגשה את אליעזר, הפכה אותה למועמדת הטבעית לאשת בנו של אבי האומה העברית ולהיות אחת האימהות הקדושות. "ותמהר ותאמר שתה אדוני… ותמהר ותער כדה… ותרץ עוד אל הבאר… ותרץ הנערה…"
 
התבוננו היטב עד כמה חשובה מידת הזריזות. ולא, לא רק לאבות או האימהות הקדושים, לא רק ליחידי סגולה, אלא לכל אחד מאיתנו, שנדע היטב עד כמה המידה הזו חשובה ויקרה, עד כמה היא תורמת לנו בחיינו, איך היא מזיזה את גלגלי החיים, מצעידה אותנו אל עבר יעדים ומטרות בחיינו. גם החכם באדם, שלמה המלך ע"ה, שיבח את מידת הזריזות וגינה את העצלות מאוד.
 
ואתם בטח עכשיו שואלים, 'נו, אז איך משיגים את זה? מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי?'
 
זריזות כזו נובעת בצורה ישירה ממידת האמונה של אבותינו הקדושים, והיא זו שהביאה אותם למדרגה הרוחנית ולדבקות שלהם ברצון הבורא. כי זריזות, היא עדות חיה לחשק והרצון של האדם, לאהבת השם, לשמחה פנימית אמיתית. זריזות, היא תוצאה של כל המידות הטובות. היא תוצאה של יראת שמים, שהרי יראת שמים היא לכבד את רצון הבוא ולרצות לעשות רצונו בכל הכוחות ובכל מחיר, וכשאדם נותן דעתו על זה ממילא הוא מתעורר לזריזות ולחריצות, כמו שאומרים חז"ל "זהירות מביאה לידי זריזות". זריזות היא גם תוצאה של ענווה אמיתית, כמו שמסופר על רבי  נתן מברסלב (חיי מוהר"ן) שכאשר התקרב לרבי  נחמן מברסלב, ובהמשך הפך לתלמידו המובהק, אחד הדברים שרבי נחמן נתן את דעתו עליהם אצל רבי נתן הוא הזריזות שלו. "אם תסתכל עליו" אמר לאחד מתלמידיו, "תראה בו שהוא שפל ברך כל כך עד שהוא עובר בשוק בזריזות גדולה כדרכו". זאת הייתה דרכו – זריזות. ולמרות היותו בן של עשירים, רבי נחמן אמר עליו ש"בעיני עצמו הוא כעפר וטיט ממש", הענווה האמיתית שלו הביאה אותו לידי זריזות. וענווה, היא לא להרגיש מסכן ושבור או מיואש, ממש לא. אלא שכל עצום שמביא את האדם למרץ, חיות, שמחה ורצון. ואלה דברים שהיו ברבי נתן.
 
שווה קריאה!
נו, אל תהיה זקן!
האויב  הזקן
 
והמסר העצום הוא – לא לישון את החיים! להתחיל לחיות חיים עם תכלית ולהבין שהאמונה צריכה להיות התכלית שלנו בכל רגע בחיים. כי עצם העובדה שיש לאדם תכלית, יש לו יעדים ומטרות לפניו, זה גורם לו להזדרז ככל יכולתו, להספיק ולהשיג כמה שיותר. גם אדם שהמטרה שלו להיות עשיר, הוא רץ ומתאמץ להשיג את מטרתו, אלא שהוא רץ אחרי הבל וריק. ומכאן נסיק כי אדם שאין לו תכלית מבזבז את זמנו בבטלה וישן את ימי חייו בחוסר מעש משווע.
 
הנה לנו מדד כיצד אפשר לבדוק אם יש לנו תכלית בחיים או לא – מידת הזריזות והחריצות. אם אנו רואים שאנחנו עדיין רחוקים ממידת הזריזות, נדע היטב שאנחנו רחוקים מהתכלית, מהאמונה, ובעצם אנחנו לא חיים את המציאות של הבורא, רחוקים מיראת שמים, מענווה ושמחה ומכל הטוב של העולם הזה.
 
"כי יש בני אדם שישנים את ימיהם" אומר רבי נחמן, "ואף שנדמה להעולם שהם עובדים את השם ועוסקים בתורה ובתפילה, אף על פי כן כל עבודתם אין להשם יתברך נחת מהם, כי נשאר כל עבודתם למטה, ואין יכול להתרומם ולהתעלות למעלה. כי עיקר החיות הוא השכל, כמו שכתוב: 'החכמה תחיה את בעליה'. וכשהעבודה היא עם שכל, משימין בה חיות שתוכל להתעלות. אבל כשנופל לבחינת מוחין דקטנות, בחינת שינה, אין יכול להתעלות למעלה" (ליקוטי מוהר"ן, תורה ס). עיקר תכלית התורה והמצוות היא האמונה, ולכן אומרת הברייתא: תורה מביאה לידי זהירות, זהירות מביאה לידי זריזות וכו' – הכל מתחיל מ'תורה' שהיא האמונה והיא מחיה ומעוררת את כל העשייה, הלימוד והתפילה של האדם.
 
אני לא אדם זריז, מה עושים? ראשית, מתחילים לחפש את התכלית, נחשוב בשביל מה אנחנו חיים ונבקש את האמונה הצרופה, את החיבור והדבקות בבורא עולם, שהוא חי החיים ומקור השמחה. שהרי האמונה היא זו שמעניקה לאדם שמחה וזריזות בכל תחום בחייו, ובעיקר בצמיחה הרוחנית שלו. זריזות היא המדד לדעת אם אנחנו נחשבים לאנשים חיים או לא. ככל שאדם חי את התכלית הוא מלא בחשק וברצון, עושה הכל במרץ וחיות, בשמחה ואהבה. הכל נראה אחרת לגמרי כשאדם פועל מהמקום הזה. גם הדברים הקשים, הניסיונות והאתגרים איתם אנו מתמודדים בחיים, הופכים לדברים שקל להתמודד איתם.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
אל תגיד שאתה זקן
השבוע מתחיל, מאוחר כרגיל…
תחרות עם איש זקן
 
לכן העצה העיקרית היא לשים לנגד עינינו את הרצון לזכות לאמונה שלמה, להאמין ברחמים של הבורא עלינו, שהוא טוב ומטיב ועושה את הכל רק לטובה, ואת זה מתרגלים ומשיגים כמובן בתפילה  האישית (שעת ההתבודדות, כפי שמכנה אותה רבי נחמן). לכן אומר הרמח"ל בספרו מסילת  ישרים, שהעצה לזכות בזריזות היא על ידי התודה  והכרת הטוב לבורא עולם, וזו לשונו: "ואמנם, מה שיוכל להגביר ההתעוררות הזה הוא ההסתכלות ברוב הטובות, שהקדוש ברוך הוא עושה עם האדם בכל עת ובכל שעה, והנפלאות הגדולות שעושה עימו מעת הלידה עד היום האחרון, כי כל מה שירבה להסתכל ולהתבונן בדברים אלה, הנה ירבה להכיר לעצמו חובה רבה אל הא-ל המטיב לו, ויהיו אלה אמצעים שלא יתעצל ויתרפה מעבודתו. כי הרי הואיל ואינו יכול ודאי לגמול לו טובתו יתברך, לפחות יודה לשמו ויקיים מצוותיו. והנה, אין לך אדם באיזה מצב שימצא, אם עני ואם עשיר, אם בריא ואם חולה, שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו. כי העשיר והבריא כבר הוא חייב לו יתברך על עושרו ועל בריאותו. העני חייב לו שאפילו בעוניו ממציא לו פרנסתו דרך נס ופלא ואינו מניחו למות ברעב. החולה על שמחזיקו בכובד חוליו ומכותיו ואינו מניחו לרדת שחת, וכן כל כיוצא בזה, עד שאין לך אדם שלא יכיר עצמו חייב לבוראו. ובהסתכלו  בטובות אלה שהוא מקבל ממנו ודאי שיתעורר להזדרז לעבודתו, כמו שכתבתי למעלה, כל שכן אם יתבונן היות כל טובו תלוי בידו יתברך, ומה שמצטרך לו ומה שמוכרח אליו, ממנו יתברך הוא, ולא מאחר, אשר על כן ודאי שלא יתעצל מעבוד עבודתו יתברך ולא יחסר לו מה שהוא מוכרח אליו". עד כאן לשונו.
 
וזה המקום לציין, שלהיות זריז וחרוץ זה לא אומר שצריך להיות לחוץ ועצבני. זו אינה זריזות, אלא תסכול ועצבות. זריזות ושמחה הן דבר אחד, ואילו העצלות מעידה על עצבות, כמו שאומר רבי נחמן – שעיקר נשיכת הנחש היא עצבות ועצלות. אדם זריז זה אדם מלא שמחה, כפי שסיפר על התם בסיפור המעשייה – מעשה מחכם ותם, שהיה מלא שמחה תמיד ולא היה לו פנאי אפילו לאכול, לכן זכה למידת הזריזות. וכאשר שמע שחברו החכם מגיע, מציין רבי נחמן את תכונות התם: "ורץ התם גם כן לקראתו בשמחה גדולה, והיה אומר לאשתו: תן לי מהר היופא; אלך לקראת חברי ידידי לראותו. ונתנה לו הפעלץ, והיה רץ לקראתו… והתם הנ"ל מצא לו עתה עובדא חדשה, והיה רץ ובא בכל פעם מביתו להחכם באהבה, בשמחה… והתם היה רץ…" וכן כאשר המלך קרא לו: "ונתמלא שמחה תיכף, ורץ ואמר לאשתו: אשתי, המלך שלח בשבילי! ושאלה אותו: על מה ולמה? ולא היה לו פנאי להשיבה כלל, ותיכף נזדרז בשמחה והלך ונסע עם השליח…"
 
למה? כי הכל עומד על האמונה. בלי אמונה אדם לא יכול לעמוד בכל תלאות וניסיונות החיים. כי בחיים כמו בחיים, דברים לא הולכים חלק או כמו שצריך, ואם לא מקבלים את השינויים האלה עם אמונה נופלים לעצבות שגוררת אחריה עצלנות איומה. אך אם בכל ניסיון נחפש להכיר את הבורא, להתקרב אליו, אז לא רק שהניסיון לא יפיל אותנו מהשמחה, אלא יביא אותנו לזריזות וחיות.
 
ואומר רבי נחמן מברסלב על בעלי תשובה, שהם צריכים זריזות יתירה: "על כן אחר שזוכין להתעורר לתשובה, צריכין זריזות גדול בעבודתו יתברך, ולרוץ מאוד מאוד, כדי שיזכה על ידי זריזות עבודתו לתקן ולהשלים גם חסרון העבודה של הימים שעברו, כי עכשיו צריך לרוץ במהירות גדול, זה הדרך שהיה יכול לילך בזמן שהיה רחוק מהשם יתברך". ובפרט עכשיו, בזמן האחרון לפני הגאולה הקרובה במהרה בימינו, אנו חייבים להזדרז מאוד לקרב את הגאולה ברחמים ולהזדרז ולהכין את עצמנו לקבלת פני משיח צדקנו עם כמה שיותר מאחינו בית ישראל.
 
יהי רצון שנזכה לחיות את חיינו עם תכלית, תודה והודאה וזריזות ושמחה עצומה, ועל ידי זה נזכה לברכת הזריז שבשטים – נפתלי, איילה שלוחה, שהתברך מפי אביו, יעקב אבינו ע"ה: "נפתלי שבע רצון ומלא ברכת השם, ים ודרום ירשה", ונירש את ארצנו הקדושה מכל הקמים והחושבים עלינו רעה, ונזכה שיתקיים בנו: "ה' מלך עולם ועד אבדו גויים מארצו", אמן.