בסוף נגיע?

שביצת המרירות מאיימת להטביע,
כשדברים כבר לא מרגישים נעים
או טובים, השאלה המתבקשת היא,
האם בסוף נגיע?
 
 
זה לא היה המנהג של רבי  נחמן מברסלב לתת עצות אישיות לפונים אליו, אלא רק במקרים בודדים. אבל בימינו, אם למישהו יש כוח הוא מנסה לעזור לאנשים המבולבלים שם בחוץ, רק שזה לא ממש עוזר. אז מה כן? הסבלנות והתפילה. לדעת מה זה באמת גן עדן ולרוץ לבורא עולם. וכשאדם עושה את זה, פתאום כבר אין לו בעיות. ככה רבי נחמן אומר.
 
כל הבעיות שיש לאדם הן רק בגלל שהוא עושה את מה שלא ביקשו ממנו לעשות. רק בגלל שהוא נמצא על מסלול שלא שייך לו. רק בגלל שהוא לא מחפש את התכלית שלו. והבעיה העיקרית והנוראה מכל היא "למה את/ה מודאג/ת?" – למה דאגות? למה חששות וחרדות? האתגר הגדול ביותר שלנו הוא להתמיד, לעשות את שלנו במסלול שלנו, כל השאר על אלוקים, הוא כבר מטפל ודואג ומסדר את הכל.
 
זאת המודעות הכי גדולה וחשובה שכולנו שואפים להגיע אליה.
 
בעולם הבא אדם מגיע למודעות עמוקה יותר. אדם חושב לו, 'וואו, חשבתי שאני איזה צדיק/מקובל/פרופסור גדול, חשבתי שאני יודע דברים/שאני דבק בבורא. עכשיו אני ממש נבוך. עכשיו אני מבין שאף פעם לא חשבתי על הגדולה של הבורא, כל מה שהיה בראש שלי היה רק 'אני'…' זה מה שקורה כשמגיעים לעולם הבא. מבוכה. נבוכים לפני בורא עולם.
 
מאמרים נוספים בנושא:
חושך זה ילד בלי חיבוק
לחכות, זה חלק מהחיים
תפסיקו  לדאוג
 
רבי נחמן רוצה ללמד אותנו שיש לנו את אותו הדבר ממש כאן, בעולם הזה.
 
החטאים נותנים כוח לסיטרא-אחרא (הצד האחר, הטומאה) לחושך ולאופל. היצר הרע של האדם גורם לכל הבלבולים שלו. בנוסף, דעות של אנשים אחרים פתאום גורמת לו לפרוק כל עול… אבל כל מי ששוחט את היצר הרע שלו ומתחיל התחלה חדשה, ואז מתוודה על זה – רואה ניסים ונפלאות! למה? כי על זה אנחנו מדברים במאמר הזה. יש לנו את רבי נחמן שלוקח כל אחד מאיתנו יד ביד, כמו אבא אוהב שמחזיק את היד של הילד שלו, ואומר לנו, "ילד, זה לא קשה לחזור לבורא עולם ולזכות בגן עדן. הכל תלוי במה שאתה עושה ברגע זה, עכשיו, וזה הרבה יותר קל ממה שאתה חושב. ממש פשוט. עשה תשובה עכשיו. שים את היצר הרע שלך על המזבח בזה הרגע. היצר הזה מתעתע בך, מוליך אותה שולל, לוקח אותך למקומות חשוכים, לאומללות, למרירות. תחזיר, תלחם בחזרה, אל תתייאש! גם אם אתה לא מבין ולא יודע – זה כבר לא עניינך. דע, שהתשובה היא נתיב, היא לא להגיע למקום ספציפי, היא להמשיך ללכת בדרך עד הסוף. אם אתה רוצה שההליכה בנתיב הזה תהיה מתוקה, שהנתיב עצמו יהיה מתוק, אז עשה מה שאתה יכול עכשיו… אין מקום לשום ייאוש. את הכל אפשר לתקן. את כל הנפילות והירידות שלך שמונעות ממך להתקדם, להשיג פרנסה, שמחה אושר ועוד – את הכל אפשר לתקן. ובינתיים, תמשיך לצעוד בנתיב הזה. תשאיר את עצמך למעלה, אל תשקע. אחרת, לעולם לא תצליח להגיע".
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
21 נקודות  לשמחה
כי שם  האלוקים
יאללה, קדימה!
 
ואיך נגיע בסוף? כשנזדרז לעשות את מה שמוטל עלינו. נתחיל שוב, נתחרט, נתחיל שוב, נתחרט… לא נתייאש. לא נפסיק. אפילו נתחרט על ההתחלה החדשה שעשינו כי היא לא הייתה מספיק טובה. כמו בעולם הבא, כשאדם מגיע לרמת מודעות מסוימת, אבל אז הוא מתקדם קדימה וחווה מודעות גבוהה ועמוקה יותר. לנו, כאן בעולם הזה, זה בדיוק אותו דבר, אפילו אם אדם חושב שאין לו מודעות לאלוקים.
 
רבי נחמן אומר לנו שזה הדבר העיקרי שיש לנו לעשות כאן, ואנחנו צריכים להיות זהירים בזה. זו הדרך בה אנו צועדים בנתיב הרוחני שלנו – אנחנו צריכים לדעת שעם כל התחלה חדשה, גם אם מדובר ממש בפירור קטן של התחלה, רצון קטן בלב, מילה אחת בה אנו מתוודים ומבקשים סליחה מבורא עולם, מילה אחת של תודה וידיעה נוספת בקשר שלנו עם בורא עולם, עם כל טיפת התעוררות – כל זה צריך להרגיש לנו ממש כמו העולם הבא. אפילו אם אנחנו עדיין תקועים בביצת המרירות ולא רואים שום תוצאה, מרגישים שלא זזנו אפילו מילימטר אחד קדימה, שום כלום, נאדה – אנחנו חייבים לדעת שבזה כיבדנו את בורא עולם. כל תזוזה קטנה היא כבודו של הבורא. כל פסיעה קטנה שלנו כאן והתרחקות מהרע, בשמים היא מרחק של אלפי פרסאות כמו שאומר רבי נחמן מברסלב.
 
על כל מה שתעשה תאמר 'אשרי חלקי! כי יש לי חלק נפלא וטוב בחיים! בורא עולם איתי, ומתענג מכל מה שאני עושה לכבודו'. אל תהססו, תתפללו על זה, תבקשו מבורא עולם שיעזור לכם – והוא ישמח לעשות את זה. בהתחלה תכו עם פטיש קטן, אבל תמשיכו כי אחר כך תקבלו טרקטור. תמשיכו עוד קצת, ותקבלו בולדוזר. תמשיכו אל תפסיקו, תכו בקיר הברזל, בחומות האבן של הלב, 'אבא! אני יודע שאתה איתי, עשיתי התחלה חדשה וזה מה שאתה רוצה!'
 
למה רבי נחמן חוזר שוב ושוב על העניין של תשובה על תשובה? מכיוון שהוא רוצה להדגיש לנו דבר חשוב: "אולי בהתחלה לא הבנת את זה כמו שצריך. ואני מדבר על משהו שאתה יכול לעשות בקלות", זה כמו להדליק נר, זה לא קשה, רק להדליק אותו וכל הנשמה תאיר. רק "ריבונו של עולם!" אחד, אנחה אחת, מילה אחת – והנר נדלק.
 
התשובה העיקרית היא לדעת שבורא עולם תמיד איתנו, ושהכאוס הגדול בחיינו – חוסר הסדר – הכל מדויק ובהשגחה פרטית ומדויקת עלינו. לא יכול להיות טוב יותר מזה. כמו שרבי נחמן אומר בספרו ליקוטי מוהר"ן (תורה פ"ב) שמה שלא כסדר בחייו של האדם – יהיה כסדר. כל הבלגאן שאדם חש בחייו, ברגשות שלו, ברוחניות, בנפש – הכל לפי הסדר שבורא עולם מתזמן עבורו.
 
"בורא עולם מנהל כאן את הכל, לא אני" – כשאדם יודע את זה, מפנים וחי עם זה, החיים שלו הרבה יותר קלים. הוא חי בעולם הבא כבר בעולם הזה. ובסוף הוא יגיע, בטח שיגיע.