בשדי יער עמוד 103-104

בשדי יער – בגן התפילה וההתבודדות עמוד 103-104

וּמַה נֶּאֱמַר עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ? הֲיֵשׁ אָדָם שֶׁהָיָה לוֹ כָּזֶה לֵב נִשְׁבָּר כְּדָוִד הַמֶּלֶךְ? הֲיֵשׁ מִי שֶׁצָּעַק כָּךְ אֶל ה’ בִּכְלוֹת הַנֶּפֶשׁ כָּל כָּךְ כְּמוֹ דָּוִד? וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָאִים פְּסוּקִים רַבִּים בִּתְהִלִּים: נִחַר גְּרוֹנִי בְּקָרְאִי. לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה לֹא תִבְזֶה וְכוּ’ וְכוּ’?
עַל זֶה עוֹנֶה הַזֹּהַר, שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁאֵין תְּשׁוּקָה לֶעָנִי יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִשְׁפֹּךְ אֶת תְּפִלָּתוֹ וְדִמְעוֹתָיו לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם כֵּן, גַּם לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין תְּשׁוּקָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְקַבֵּל הִשְׁתַּפְּכוּת נַפְשׁוֹ זוֹ. כִּי הֶעָנִי הַזֶּה, בֶּאֱמֶת אֵין לוֹ שׁוּם דָּבָר בְּעוֹלָמוֹ מִלְּבַד הִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ לִפְנֵי ה’, וּמִמֵּילָא, כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים, גַּם לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לוֹ בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא לְקַבֵּל אֶת אוֹתָהּ הִשְׁתַּפְּכוּת הַנֶּפֶשׁ.

הִתְגַּלּוּת הָרַחֲמִים

מִכָּאן רוֹאִים בְּבֵרוּר אֶת מַה שֶּׁכָּתַב רַבֵּנוּ בְּתוֹרָה ס”ד, שֶׁהֵבֵאנוּ בִּתְחִלַּת הַפֶּרֶק, שֶׁתַּכְלִיתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא בְּכָל בְּרִיאַת הָעוֹלָם הָיְתָה אַךְ וְרַק בִּשְׁבִיל לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ. כִּי הִתְגַּלּוּת רַחֲמָנוּתוֹ הִיא דַּוְקָא כְּשֶׁמְּרַחֵם עַל אוֹתוֹ עָנִי שְׁבוּר לֵב, שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת צָרִיךְ לְרַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְיֵשׁ לוֹ אַךְ וְרַק אֶת הָרַחֲמִים שֶׁל הַבּוֹרֵא לִפְנוֹת אֲלֵיהֶם. כִּי הוּא לֹא מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וְאֵין לוֹ אֶת הַדַּעַת הַנִּפְלָאָה שֶׁל מֹשֶׁה, לִטְעֹן טְעָנוֹת נִפְלָאוֹת וַעֲמֻקּוֹת, וְאֵין לוֹ אֶת הַמִּדּוֹת שֶׁל מֹשֶׁה וְאֶת הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁלּוֹ וְלֹא כְּלוּם. הוּא פָּשׁוּט עָנִי וְהוּא צָרִיךְ רַחֲמִים – וְעָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם לִפְנֵי כֻּלָּם!
נָשִׂים לֵב לַמֶּסֶר הַנּוֹרָא שֶׁל הַזֹּהַר הַזֶּה: אִלּוּ הַזֹּהַר הָיָה מַשְׁוֶה אֶת הַתְּפִלָּה שֶׁל הֶעָנִי לִתְפִלַּת שְׁאָר בְּנֵי הָעוֹלָם, זֶה הָיָה עֲדַיִן מוּבָן יוֹתֵר, מַדּוּעַ תְּפִלָּתוֹ קוֹדֶמֶת לְהִתְקַבֵּל. כִּי זֶה מוּבָן שֶׁהֶעָנִי נִמְצָא בַּעֲנָוָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וּבְלֵב נִשְׁבָּר יוֹתֵר מִכֻּלָּם. אֲבָל הַזֹּהַר מַשְׁוֶה אֶת תְּפִלַּת הֶעָנִי לִתְפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁהוּא הֶעָנָו מִכָּל הָאָדָם, וְשֶׁתָּמִיד בִּקֵּשׁ רַק מַתְּנַת חִנָּם. וְלִתְפִלָּתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁהוּא הַמָּשִׁיחַ וְכָל כֻּלּוֹ תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: וַאֲנִי תְפִלָּה.
וְזֶה מַרְאֶה שֶׁאֵיךְ שֶׁלֹּא יִהְיֶה, עִקַּר הָרַחֲמִים שֶׁל ה’ מִתְגַּלִּים עַל אוֹתוֹ עָנִי דַּוְקָא. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁמֹּשֶׁה וְדָוִד הֶחֱזִיקוּ עַצְמָם עֲנִיִּים, וְיִתָּכֵן שֶׁאַף הִרְגִּישׁוּ אֶת עֲנִיּוּתָם יוֹתֵר מֵאוֹתוֹ עָנִי. אֲבָל בַּשּׁוּרָה הַתַּחְתּוֹנָה, אוֹתוֹ הֶעָנִי הוּא זֶה שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין לוֹ עַל מַה לְּהִשָּׁעֵן אֶלָּא אַךְ וְרַק עַל רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. פָּשׁוּט אֵין לוֹ שׁוּם דָּבָר אַחֵר לְהִתָּלוֹת עָלָיו. וְלָכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלָיו לִפְנֵי כֻּלָּם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה כִּבְיָכוֹל חֶשְׁבּוֹן פָּשׁוּט: אֵיךְ תִּתְגַּלֶּה יוֹתֵר הָרַחֲמָנוּת שֶׁלִּי, כְּשֶׁאֶשְׁמַע אֶת תְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, בְּחִיר הַבְּרִיאָה, אוֹ כְּשֶׁאֶשְׁמַע אֶת תְּפִלָּתוֹ שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, אוֹ כְּשֶׁאֶשְׁמַע אֶת תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ עָנִי? בְּוַדַּאי כְּשֶׁאֶשְׁמַע אֶת תְּפִלָּתוֹ שֶׁל הֶעָנִי, אֵין הִתְגַּלּוּת גְּדוֹלָה יוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁל רַחֲמָנוּתִי.
כִּי מֹשֶׁה וְדָוִד, כְּכָל שֶׁיַּרְגִּישׁוּ שֶׁהֵם עֲנִיִּים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל אוֹמֵר לָהֶם: עִם כָּל הַכָּבוֹד, אַתֶּם לֹא בֶּאֱמֶת עֲנִיִּים. אֲבָל זֶה הֶעָנִי, הוּא בֶּאֱמֶת עָנִי, וַאֲנִי אַקְשִׁיב לוֹ לִפְנֵי כֻּלְּכֶם. וּבָזֶה אֲנִי אֲגַלֶּה אֶת הָרַחֲמָנוּת שֶׁלִּי הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִיא תִּתְגַּלֶּה אִם אַקְשִׁיב לָכֶם, לַמְרוֹת שֶׁאַתֶּם בְּוַדַּאי רְאוּיִים בְּיוֹתֵר שֶׁאֶשְׁמַע אֶתְכֶם. וְאִם תִּשְׁאֲלוּ: לָמָּה? כִּי כָּל תַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָמִי הִיא אַךְ וְרַק לְשֵׁם זֶה מַמָּשׁ. שֶׁתִּתְגַּלֶה רַחֲמָנוּתִי. וְעַל זֶה הֶעָנִי, הִיא מִתְגַּלָּה בְּיוֹתֵר. וּכְבָר בָּזֶה שֶׁאֲנִי מַקְשִׁיב לוֹ אֲנִי מְקַיֵּם אֶת כַּוָּנַת בְּרִיאַת הָעוֹלָם שֶׁתִּתְגַּלֶּה רַחֲמָנוּתִי. וְהִתְגַּלּוּת רַחֲמָנוּתִי עַל אוֹתוֹ הֶעָנִי הִיא פִּי מִלְיוֹנִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַל מֹשֶׁה וְדָוִד, כִּי מֹשֶׁה וְדָוִד – סוֹף כָּל סוֹף כֻּלָּם יוֹדְעִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם חַיִּים יָפִים שֶׁל אֱמוּנָה וְכוּ’. אֲבָל הֶעָנִי הוּא בֶּאֱמֶת עָנִי וּמִסְכֵּן מַמָּשׁ.
וְהַזֹּהַר מַמְשִׁיךְ וּמְתָאֵר, אֵיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְיָכוֹל תָּאֵב מַמָּשׁ, לְהִתְיַחֵד עִם אוֹתָהּ תְּפִלָּה וְתַרְעֹמֶת שֶׁל הֶעָנִי, עַד שֶׁאוֹמֵר לְכָל צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם: תְּעַכְּבוּ אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת! יֵשׁ כָּאן תְּפִלָּה שֶׁהִיא תַּכְלִית כָּל בְּרִיאַת הָעוֹלָם. בִּשְׁבִיל הַשָּׁעָה הַזּוֹ, שֶׁהֶעָנִי מְבַקֵּשׁ רַחֲמִים, בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם. וְעַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ לִי הִזְדַּמְּנוּת לְגַלּוֹת אֶת הָרַחֲמִים שֶׁלִּי, אֲנִי לֹא אֲגַלֶּה אוֹתָם? לָכֵן הוּא אוֹמֵר לְכָל שָׂרָיו וּלְבֵית דִּין שֶׁתָּמִיד נִמְצָא לְפָנָיו: תִּסְתַּלְּקוּ מֵעָלַי כֻּלָּם! צְאוּ כֻּלָּם! שׁוּם בֵּית דִּין לֹא יִתְעָרֵב בֵּינִי לְבֵין הֶעָנִי שֶׁלִּי. אֲנִי רוֹצֶה לְבַדִּי לִהְיוֹת עִם אוֹתוֹ הֶעָנִי בִּתְפִלָּתוֹ.