בשדי יער עמוד 379-380

סוּר מֵרָע עֲשֵׂה טוֹב

כִּי צְרִיכִים לָדַעַת, שֶׁבִּשְׁנֵי דְּבָרִים עִקָּרִיִּים הַיֵּצֶר הָרַע מִתְגַּבֵּר עַל הָאָדָם. שְׁנֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה – הָאֶחָד הוּא עִקַּר הַ”עֲשֵׂה טוֹב” שֶׁל הָאָדָם, וְהַשֵּׁנִי הוּא עִקַּר הַ”סּוּר מֵרָע” שֶׁל הָאָדָם. עִקַּר הָ”עֲשֵׂה טוֹב” שֶׁל הָאָדָם הוּא הַתְּפִלָּה. וְעִקַּר הַ”סּוּר מֵרָע” שֶׁל הָאָדָם זֶה שְׁמִירַת הַבְּרִית – שְׁמִירַת הָעֵינַיִם. וְזֶה לֹא מִקְרֶה שֶׁשְּׁנֵי הַדְּבָרִים הַלָּלוּ תְּלוּיִים זֶה בָּזֶה, שֶׁהֲרֵי עִקַּר הַכֹּחַ לְהִתְפַּלֵּל בָּא מִשְּׁמִירַת הַבְּרִית. וְעִקַּר שְׁמִירַת הַבְּרִית תְּלוּיָה בַּתְּפִלָּה.

לָכֵן לָמַדְנוּ בְּסֵפֶר זֶה עַל מַעֲלַת הַתְּפִלָּה וְהַדְּרָכִים לִזְכּוֹת לָהּ, וְאַף הִזְכַּרְנוּ הַרְבֵּה, עַד כַּמָּה צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל עַל הַתְּפִלָּה עַצְמָהּ. וּבְפֶרֶק זֶה, לָמַדְנוּ עַל הַיְסוֹד שֶׁל תִּקּוּן הַבְּרִית, שֶׁהַתְּפִלָּה תְּלוּיָה בּוֹ, וּמוּבָן שֶׁגַּם עַל שְׁמִירַת הַבְּרִית צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל הַרְבֵּה.